If God in fact is all-powerful and controls the whole world, then everything is up to God. How can I decide to do something that is against God's will? If God wills for me to sin, then I must. And if He doesn't want me to, then I can't. So how is there room for free will if God is all-powerful and controls everything in the world?
The Ralbag had a very radical theory which was not accepted by the mainstream:
He suggested that God does not know the individual actions of human beings at all (Milchamot Hashem, book 3, ch. 4). The Ralbag argues that God knows everything in terms of general knowledge. He knows how the human body works; He knows all the laws of physics, psychology, chemistry, and any other branch of knowledge that we can or can't imagine. God knows all the general laws – but He doesn't know specific instances. God knows all about cows, but not about a specific cow. Similarly, God knows all about human beings, including the natural workings of human psychology, but He does not know whether a particular human being used his free will to overcome his nature and do a mitzva or an aveira today. According to the Ralbag, God's knowledge is limited to those things determined by laws of nature – those events which are deterministic.
But isn't God's knowledge perfect? The Ralbag tells us that God’s perfect knowledge knows perfectly all the laws of the universe and all of those things that are determined by regular laws, but He doesn't descend to know all of the particulars in any given time and place. Those details are beneath God's attention. As a matter of a fact, the Ralbag argues that it would be an imperfection of God if He were to distract Himself, as it were, with knowledge of the particular things that you and I do at every moment. The perfection of God is that He knows the ultimate, eternal truth of the universe, and not the ephemeral, transient actions that happen at a particular time and place.
This is a radical doctrine, and does not fit with what we or most Jews over the millennia consider a religious orientation. By positing that God knows generalities but not specifics, the Ralbag solves the problem of free will vs. Divine omniscience, but the cost of that solution is higher than most of us would be willing to pay. The Ralbag's philosophy takes away the element of a personal relationship between God and man that most of us consider essential to a religious worldview. Already in his own day, most Jewish philosophers rejected the Ralbag as too Aristotelian. Mainstream Jewish philosophy has utterly rejected the Ralbag’s view and assumes, like the simple reading of Tanakh and Chazal imply, that God in fact has a relationship with each and every one of us. Perhaps we don't understand why God, so transcendent and perfect, would bother to concern Himself with the actions of me or you, but we nevertheless believe that He does, and that is exactly what makes Him great. As Chazal teach (Megilla 31a), in the exact place where we find God's greatness we find His humility as well. That humility expresses itself in the personal relationship that each of us human beings have with God Himself. Therefore, we believe that God certainly knows and cares very much whether we make the right choices or the wrong choices. [From here]
הידיעה והבחירה
את סוגיית הידיעה והבחירה מותיר הרמב"ם כתעלומה ולא מתיימר
לפתרה. שני העקרונות צודקים בהחלט, ללא סייג: הידיעה האלוקית היא ידיעה מוחלטת של
העבר, ההווה והעתיד, מעשים, מחשבות וכוונות, וגם הבחירה האנושית היא מוחלטת. כיצד
הדבר מתיישב בהגיון אנושי? על כך עונה הרמב"ם "כי לא
מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי". אין ידיעתו של הקב"ה כידיעתנו אנו,
ועל כן זה סוד, תעלומה.
הרלב"ג, לעומתו, לא מותיר מקום לתעלומות. הידיעה האלוקית היא
ידיעת האפשרויות השונות כולן, ואילו הבחירה האנושית מתמקדת במימוש אחת מן
האפשרויות האלה. הא-ל הגביל עצמו לידיעת האפשרויות כולן ולא לידיעת ההחלטה של
האדם. אפשר היה לומר, כפי שאמר אבן-רושד, גדול הפרשנים האריסטוטלים במחנה הערבי
המוסלמי, שהא-ל איננו יודע במה יבחר האדם. אך הרלב"ג לא סובר כך - הא-ל יודע
כל מה שהאדם יכול לבחור.
מה זה נותן לנו מלבד נפח הידיעה? תפיסתו של הרלב"ג נותנת לנו עוד
שלב מסויים, בכך שהחלטתו של האדם איננה מפתיעה. כל אפשרות שיבחר כבר ערוכה לתכנית,
וגם אם נאמר שיש כאן מחשב עצום ואדיר של זיווג כל האפשרויות עם כל האפשרויות, הרי
שזה עניינו של הא-ל הגדול, הגיבור והנורא. זוהי מחשבה מקורית ומבריקה. אמנם, אי
אפשר להתעלם מנקודת הגבלת הידיעה האלוקית: אף על פי שהא-ל יודע את כל האפשרויות
שיכול האדם לבחור, וממילא יודע מיד עם בחירת האדם מה עליו לעשות וכיצד לנהל את
המציאות על פי האפשרות שנבחרה, ואין לו צורך בשהות ובהתייעצות, שכן הכל ידוע, בכל
זאת חסרה בידיעתו נקודה אחת, היא נקודת ההכרעה הרצונית והחופשית של האדם - היא
מחוץ לידיעת הא-ל. גם כאן סומך עצמו הרלב"ג על דברי חז"ל: "הכל
בידי שמים חוץ מיראת שמים", כלומר,
ישנם עניינים שאינם "בידי שמים" - "השמים" הפקיעו אותם מידי
עצמם.
הרלב"ג מגיע להחלטה זו בדרך פילוסופית מובהקת. ושוב, לפנינו פניה
אל אותו צמד מושגים של "האפשרות" ו"הממשות", ידיעת האפשרויות
מראש, על כל המגוון והצירוף שלהם, וגידורו של הרצון החופשי בממשות האנושית המסויימת.
הרלב"ג מצמצם מאד את אי-הידיעה. הוא לא מותיר גורם להפתעה, כי כל
מה שאפשר לדעת כבר ידוע.
[הרב זאב סולטונוביץ - בינה לעיתים]
