ובבבל נולד אברהם אע"ה ושם התחיל להכיר את בוראו. יע"כ אמרו בפסחים (פז:) דגלו לבית אמן שמשם שרשם ומקורם. וכמ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם. וא' ע"ז (בזוה"ק אמור) מאתר רחיקא קריב לון. כי שם הי' תוקף ההתרחקות שעמד נמרוד להמריד כל העולם כולו בדור הפלגה לבנות עיר ומגדל שהוא מצד הס"א דוגמת ירושלים ובהמ"ק שהוא המקום לה'. מחנה שכינה ולוי' וישראל גוי א' והם רצו ג"כ להיות עם א' אבל לא לה' רק למלאות תאותם להיות איש אחיו יעזורו בהשתקעות בחמודות עוה"ז. שזה כל עסק הגוים וחשקם והשתדלותם כל יום. וחשבו לעשות להם ג"כ קביעות מקום שלא יתפרדו עוד. ושיהי' הקשר אמיץ כדי שלא יחסר להם למילוי תשוקתם ע"י הכינוס לרשעים. אבל הם שרו בחבורא וסיום בפירודא דיתפרדו כל פועלי עון. וא"א שיתקיימו בחבור ואחדות דלא יבצר מהם וגו' ויחרבו העולם.
והתחלת ההתעוררות להיות בחבור ועם א' הי' ע"י שאז נתעורר התגלות האור דאברהם אע"ה ובנין האומה גוי א' עם ה' וזה לעומת זה הי' ג"כ ההתעוררות שלהם. דהם כקוף בפני אדם שהוא רוצה להתדמות ועושה כל מה שהאדם עושה. והשגת אאע"ה התחיל מתוך גודל הריחוק שלהם. שעי"ז נתעורר לחקור בשכלו אחר האמת עד שזכה להכיר את בוראו. וזהו ההתקרבות דמאתר רחיקא דמתחלה עוע"ז היו' כו' ועכשיו קרבנו המקום כו' שנעשה המקום קרוב לנו. ואצל אאע"ה נאמר וירא את המקום מרחוק שהשגתו הי' בריחוק. וזה נקרא השגת אחוריים.וקודם שנימול הי' במחזה שהוא השגה שבסוד אחוריים שמצד קוצר המשיג. ואחר שנימול נא' וירא אליו ה' שזכה לראי' מצידו. אבל יש גם בראי' מראה אחוריים שמצד עומק המושג אינו יכול להשיג בהתגלות גמור. וראייתו המקום שהוא התגלות הקדושה וכבודו ית' שהוא מקומו של עולם הי' בהתרחקות עדיין. כי אברהם קראו הר. ורק יעקב קראו בית שלו נתגלה הקדושה שיהי' בבנין ביהמ"ק דהיו הכרובים פב"פ כשעושין רצונו של מקום וכשנחרב בהמ"ק חזרו למטעתן לבבל שמשם התחלת הנטיעה ושם נתייסד התלמוד בבלי סוד התושבע"פ במחשכים ג"כ מצד ההשגה שבהעלם.
ובקבלת התושב"כ הי' בהתגלות מצד הש"י אבל מצד המקבלים וקוצר המשיג נא' ויחזו שלא היתה השגתם בהתגלות הפנים. וזהו דוגמת מזון שהוא קיום החיים. אבל התגלות פנים בפנים הוא עצם החיים כמ"ש ואתם הדבקים וגו' חיים וגו' כי הוא האלהים חיים ודבוק במקור החיים. ומילוי בשמים הוא ג"כ רומז למזון הנפש כמ"ש (בברכות מג:) דריח דבר שהנשמה נהנית בו כי זהו מזון הרוחני. וכמ"ש בקרבנות שנקרא לחם אלהיך נא' בהם ריח ניחוח. ונא' וירא את ריח בגדיו ודרז"ל (סנהדרין לז.) ריח בוגדיו שהם מצות ומע"ט שריקני ישראל מליאים מהם כנז"ל שהם נותנים ריח. וכמ"ש (בעירובין כא:) ע"פ הדודאים נתנו ריח עתידין בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ליתן ריח טוב. וזהו ג"כ ריח ג"ע שאמרו בב"ר שנכנס עם יעקב אע"ה. כי ריח ג"ע הוא ריח המצות ומע"ט שהם בג"ע דשכר מצוה מצוה. וכן הבשמים שמהדברות דא' (שם) דהעבירן פירש"י לג"ע והיינו דמשם באו. ורק ראשון ראשון העביר אבל האחרון נשאר להיות מכה"כ וכל הארץ. היינו אפי' ישתקע למקום שישתקע ולהיות ח"ו נטמע בין העמים. גם משם יוכל להשיג כבודו כמ"ש ובקשתם משם וגו'.
ומצאת כי ע"י אור התורה יוכל להיות מטפס ועולה גם מבטן שאול ואבדון. שהיא מאירה בכל מקום וכד"ש במד' איכה הלואי כו' המאור שבה מחזירם למוטב. וזהו המילוי בשמים להעביר הסרחון של תאות עוה"ז המטמטמים הלב. וע"כ לא ניתנו תורה למה"ש שא"ל יצה"ר יש ביניכם. כי התורה תבלין ליצה"ר שישוב להיות טוב מאד כשימשכהו לביהמ"ד. כי יצר הוא החשק וההשתוקקות שיש בלב שאין לו שביעה משום דבר דע"ש יש לו מנה רוצה כו'. ובחמדות העולם כך דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ומחר כו' עד כו' כי התאוה והחשק הולך וגובר בכל יום עד למעלה. וכשמושך החשק לד"ת אין לו ג"כ שביעה. ובכל יום חושק יותר. ואוהב מצות לא ישבע מצות. ועי"ז יעלה בכל יום מעלה מעלה עד לאין שיעור. אבל מה"ש נקראו עומדין שכפי מדריגתם שנבראו כן הם לעולם. ואין יכולים לעלות למעלה גבוה יותר ולא לירד ג"כ. ורק האדם נברא בעל בחירה ולזה הי' תכלית בריאתו וגם בעוה"ב כמ"ש בסוף מ"ק ע"פ ילכו מחיל אל חיל עד אשר יראה אל אלהים בציון ששם הוא מקום כבודו כידוע דמקום הוא גימ' שם הוי' בהכאה וכופל כל אות בעצמו. דד' אותיות השם מהם המשכת ד' עולמות אבי"ע. וכל עולם הוא מקום להתגלות הכבוד איך הוא ממכ"ע והוא מקומו של עולם.
[פרי צדיק קדושת שבת ז]
