פעם כשהייתי בארה"ב, שאלתי שאלה אבלחט"א בפני הג"ר דוד פיינשטיין זצ"ל, וכשהשיב לי הוראה שהיתה מחודשת בעיני, שאלתי אותו אם זה חידוש שלו או שכן פסק אביו הג"ר משה זצ"ל, סיפר לי הגאון ר' דוד זצ"ל, שפעם הגיע אליו שאלה חמורה בענין מסויים וכאשר עיין בזה רצה לחדש סברא שלדעתו יש להקל על פיו, אבל דא עקא שמצא מקרה אחר שבא אצל אביו הגרמ"פ זצ"ל, שלכאורה גם שם היה אפשר להקל משום אותה צד היתר, ובאיגרות משה פסק בזה לחומרא. ישב הגר"ד ועיין שוב ושוב במקרה שבא אצלו, ובמקרה שבאג"מ, וכמה שהוא עמל וניסה למצוא טעם, לא הצליח למצוא למה לא הקיל אביו מטעם הקולא הנ"ל.באשר הגרמ"פ ז"ל עוד היה אז בחיים, ניגש הגר"ד זצ"ל לאביו והציע לפניו את השאלה שבאה לפניו, ואת הסברא שרצה לחדש להקל, ואמר להגרמ"פ שעמל הרבה ולא מצא טעם למה במקרה שבאג"מ לא הקל הגרמ"פ משום טעם זה.
אמר לו הגרמ"פ זצ"ל, "שהסיבה שלא הצלחת הוא משום שכאשר באת לחדש את הקולא שלך מיד חשבת שאם זה נסתר ע"י אחד מהפסקים שלי כבר אי אפשר לך לומר את את זה ואתה כבר לא יכול להורות להקל משום טעם זה".
וציטט לי הג"ר דוד זצ"ל את דברי אביו הגרמ"פ זצ"ל שאמר לו אז, וז"ל "אינני רוצה שכך תפסוק הלכות, תחזור ותעיין בדבר בלי לקחת בחשבון כלל וכלל שאתה "משועבד" למה שאני פסקתי לפניך, לא בעל פה ולא באיגרות משה, ואם נראה לך שיש לך מקום להקל בזה תפסוק להקל", וכך תעשה בכל שאלה שבאה לפניך, ואל תרגיש שאתה מחוייב לפסקים שפסקתי לפניך".
ואמר הגר"ד זצ"ל "חזרתי ועיינתי בדבר, והיה ברור לי שיש מקום להקל בזה, אז "ביראה ופחד -ובמצוות אבי" התעלמתי מזה שאבי מורי לא הקל משום טעם זה, והתקשרתי לשואל והקלתי לו מהטעם שחידשתי."
וסיים הגר"ד את דבריו ואמר, "תיכף ומיד אחרי שאמרתי לשואל את הפסק כמו שהיה נראה לי, מיד עלה בדעתי חילוק ברור בין המקרה שלפני למקרה שבה לא פסק באג"מ את קולא זו, וחשבתי שמשמים העלימו ממני את הדברים עד שבאתי בפני אבי זצ"ל ואמר לי מה שאמר לגבי צורת ההוראה שלי, ורק אחרי שקיימתי דבריו הראוני משמים שגם אין סתירה בין הוראתי להוראת אבי זצ"ל."
