Didn't think much of himself
A journalist once asked Rav Yoel why he doesn't become Rebbe.
Rav Yoel answered "why don't you..."
Detached from olam hazeh
Some people came to his house to learn from him and he wanted to give them some refreshments so he went to the fridge and took out three eggs and put it in front of them....
א. איני יודע אם הוא היה התלמיד הכי קרוב, אבל כמדומה שכו"ע מודי שהוא התלמיד הכי גדול, כלומר: למן העת שהגיע לחצר רבו (הוא הפליג באוניה כדי לחסות בצל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, וכאשר הגיע לאדמת ארה"ב התבשר על ההסתלקות המרה...) הוא הקדיש את מוחו וליבו למאמריו ושיחותיו של הרבי מתוך יגיעה עצומה, ובמידה זהירה ניתן לומר כי הוא "עמד על דעת רבו", כלומר, מתוך ה'תורה-שבעל-פה' של הרבי (הרבי מיעט לכתוב בעצמו) הוא עמד בדעתו הרחבה על יסודות וקווי יסוד, שעיצבו אצלו הכרה בהירה לא רק ב'מה נאמר' אלא גם בתשתית הפנימית שלו. (וכפי שהרבי עצמו הסביר כמה פעמים, לזה יקרא 'תלמיד' אמיתי כאשר 'חושי התלמיד נעשים כחושי הרב', הלך מחשבתו של התלמיד מתעצב לפי הלך רוחו של רבו, עד שגם סוגיות שרבו לא דיבר בהם מעולם יכול הוא 'לקרוא' בעיני רבו. ודבר כזה אפשרי רק כאשר נוגעים בעומק הקרקע של תורת הרב ובפנימיות כוונתו, כמובן).
הגושפנקה הכי משמעותית לכך ניתנה בידי הרבי עצמו: בכמה מההספדים ציינו שר' יואל זכה להיות ה'כותב' של הרבי. וזאת צריך לדעת: הרבי, למרות שדיבר אל הקהל בכמות גדולה מאד (יש מי שמציין מספר של 11,000 שעות), היה לעיתים תדירות מקצר בדיבורו. פעמים רבות הזכיר רק את ה'נקודה' המרכזית של הסוגיה בלא להזכיר 'הקדמות נחוצות' או שאלות המתורצות וכו'. כיוון שכך, מלאכת הכותבים הייתה לא קלה. כאשר דברים היו צריכים לצאת לקהל הרחב, המלאכה הייתה קשה שבעתיים, משום שלעיתים היה צריך לקחת נקודות קצרות ולהפוך אותם ל'מערכה' מסודרת. והרבי מצידו, בדברים שזכו ל'חותמת' הרשמית שלו, דקדק עם הכותבים על קוצו של יוד, דברים היו 'מוכנסים להגהה' ויוצאים משום מלאים בהערות בסגנונו התמציתי של הרבי, שכללו הערות תוכניות לצד דקדוקי לשונות וגם ביקורת נוקבת על הכותבים, בבחינת 'זרוק מרה בתלמידים'...
בראש המלאכה הגדולה הזו ניצב ר' יואל: הוא הגבר אשר לקח על עצמו להוריק מכלי לכלי ולהפוך את תורת רבינו מ'דברים שבעל פה' ל'דברים שבכתב'. בשביל המלאכה הזו נדרש איש רב כישורים ותחומים: בקיאות גדולה והכרות עם מגוון תחומים וסוגיות (אפשר לציין כמה תחומי דעת שהיו חביבים על הרבי בשיחותיו, שונים מן הקצה אל הקצה: לימוד 'פשוטו של מקרא', רש"י ומפרשיו; תורת הרוגצ'ובי על הסתעפויותיה; תורת החסידות ומאמרי אדמו"רי חב"ד; עולם כתבי היד, הגרסאות והנוסחאות, לצד, כמובן, ה'ישיביש'ע לערנען' הרגיל, מכולם בלולה סדרת 'לקוטי שיחות'...), בהירות מחשבתית כמו יכולת 'לפשט' בכתיבה עניינים דקים; יכולת של העמקה ויכולת הגדרה, ובעיקר, יכולת מסויימת 'לפענח' את אשר הסתתר במילותיו הקצרות של הרבי, הן כוונתו בעניין הנדון והן, במובן רחב יותר, תפיסה כוללת של חידושיו והלך תורתו. (במידה רבה נבנה לקוטי שיחות כך שבמרכז ה'ליקוט' עומד חידוש המיוחד של הרבי בנושא, פעמים שבנושא הנדון ופעמים שהשאלה והתשובה הם כמין 'תפאורה' ל'נקודה' המתבארת. ו'חילוץ' החידוש הזה והבלטתו על רקע כל מה שנאמר קודם לכן בסוגיה הם עצמם מעשה פלאות של רי"כ...)
כל היכולות האלו - שניכרו בעתיד במפעליו הגדולים של ר' יואל, כמו תשעת כרכי 'ספר הערכים' ועוד רבים אשר בכתובים, וכמו מפעל השיעורים האדיר שלו, בו לאורך שבעים שנה כמו נתן 'פנים חדשות' לתורת חב"ד, כפי שהוזכר למעלה - הוקדשו להעלאתה על הכתב של תורת הרבי. והרבי, שלא מיהר להתרצות ב'הנחות' משיחותיו ומאמריו וגם במלאכיו ישים תהלה, התרצה במלאכתו של ר' יואל. כמלאך המכה על ראשו ואומר לו הגדל הקדיש שעות רבות להגהה ולהערות על הדפים שהכניס, שהפכו ברבות הימים ל'לקוטי שיחות'. הכרכים הראשונים של הסדרה נערכו בידי ר' יואל, ובהמשך, כשנאלץ לפנות לעיסוקים שהוזכרו למעלה, בידי תלמידיו, אלו אשר חונכו על ידו והוא שפתח להם צוהר לתורת הרבי.
בחרתי ב'לקוטי שיחות' כדוגמא. אבל האמת היא שהיא רק דוגמא לעיסוקו התדיר של ר' יואל בתורת הרבי. עוד בתור בחור צעיר, כך שמעתי מפעם בשם אחד מחבריו אז, ידע הוא להסביר ולבאר בטוב טעם את החידושים המחשבתיים הגדולים העולים מ'דברי הרב' (שחלק מהשומעים מן הצד לא זיהו אז..), זאת, לצד עמלו הגדול בעשור הראשון לנשיאות הרבי, להעלות על הכתב את כל מאמריו ושיחותיו (בצורה סדורה ובהירה, לפלא ממש),, הן 'החזרה' הבהירה שקיים תדיר לאחר כל התוועדות (גם כאלו שנמשכו חמש ושש שעות) המשך בסדרת 'ספר המאמרים מלוקט', הכוללת את מאמריו המוגהים של הרבי (כל אלו ראויים הם לפרקים בפני עצמם, אלא שקצרה דעת הכותב...) וכלה בעשרות השנים האחרונות, כאשר בכל עת מצוא: בשיעורים הכמעט יומיים במקומות שונים, בהתוועדויות, בסעודות שבת, לתלמיד מתלבט או לזקן עול ימים, עסק ר' יואל במה שהיה הדבר החביב עליו ביותר: תורת הרבי, הסברתה, העמקתה, 'תרגומה' לשפתם של תלמידים מתחילים, והעמדתה גם כ'דרך חיים' בה ילך הלומד והמעיין כמו גם כל מבקש ה'.
אז האם היה הוא התלמיד הכי קרוב? קשה לענות על השאלה הזאת. אבל אינני יודע אם בדור האחרון קם בכלל 'תלמיד' אמיתי כמו ר' יואל כהן זכרונו לברכה...
--------------
ההיכרות בין הגר"י כהן לגרב"ד פוברסקי, החלה לפני כ-70 שנה. ה'חוזר' לעתיד, למד בישיבת 'אחי תמימים' חב"ד בתל-אביב, שהגר"ד פוברסקי, אביו של הגרב"ד, כיהן בה כראש ישיבה.
כאשר נפגשו השניים השבוע מחדש, אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בבסיס השיחה המרתקת, היו אותם שנים בהן נסע הגרב"ד לישיבת חב"ד בכדי לשמוע את שיעוריו של אביו, ואגב כך התיידד עם תלמידי הישיבה, ובראשם רבי יואל כהן.
בשיחה השבוע, נזכר הגרב"ד פוברסקי בתלמידים שם בשנת תש"א: רבי יחיאל צוקרוב ורבי יוסף דיסקין. "אני זוכר איך הייתי בא לאבא". ר' יואל היה לומד בחברותא עם רבי שלמה ברמן, לימים מראשי ישיבת פוניבז'. "אבי אמר לי לא אחת, שאתם למדנים יותר מר' שלוימל'ה", אמר הגרב"ד פוברסקי השבוע ל'חוזר' החב"די.
...
"האסט געהאט א גרויסער טאטע (- היה לכם אבא גדול)", אמר ה'חוזר' לידיד נעוריו, והפליג לספר על מי שהיה מורו ורבו לאורך שנות לימודיו בישיבת חב"ד בתל-אביב
"אספר לכם מעשה", אמר הגרב"ד. "כשאבי הגיע לעמוד בראש ישיבת חב"ד קיבל אותו המשגיח רבי שאול ברוק, שהיה עובד ה' נפלא. הוא היה סגפן וצנוע. הוא שאל את אבי: מה תהיה המשכורת שלך, ר' דוד.
"שאל אותו אבי זצ"ל: כמה אתה מקבל? אמר לו ר' שאול: אני לא מקבל כלום. רק פרוטות בודדות. אמר לו אבי: אני לא רוצה לקבל יותר ממך. אמר לו ר' שאול: אתה לא תוכל לחיות כך. אבל אבא התעקש, וקיבל את אותה המשכורת הזעומה שקיבל ר' שאול"
...
בהמשך נזכר הגרב"ד באביו של ה'חוזר', החסיד רבי רפאל כהן, ובבקתה ברמת גן בה התגורר.
"או אה, גם את זה אתה זוכר?", התפעל רבי יואל כהן, שהפעם האחרונה בה ראה את רבי ברוך בער היתה בשנת תש"ד.
"אני זוכר עוד משהו", הגיב ראש הישיבה. "פעם בא אבי הביתה, ואמר לי: אתה יודע מה עשו מר' יואל בחב"ד? עשו ממנו 'עובד'. עשו מיואל 'עובד'. הוא מאריך בתפילתו עד אחת-עשרה, כמו ה'עובדים' בחב"ד. אין לי אותו כבר"...
במהלך השיחה נזכר ה'חוזר' של האדמו"ר מליובאוויטש באנקדוטה מאותם ימים רחוקים:
"כאשר הישיבה שכנה ברחוב הרב קוק בתל-אביב, נפטר יום אחד שכן שהתגורר בסמוך לישיבה. בין ראש הישיבה למשגיח התגלעו חילוקי דעות סביב השאלה האם לאפשר לתלמידים להשתתף בהלוויה: המשגיח, הגרח"ש ברוק, התנגד לכך, ואמר שאין לשלוח את התלמידים להלוויה, בשל ביטול תורה.
"אביכם, ר' דוד, אמר שחייבים לשלוח את הבחורים להלוויה, כי אחרת עלול להיווצר חילול השם", סיפר הגר"י כהן.
ראש הישיבה התפלא למשמע הדברים. "לא ידעתי מזה. זה חידוש גדול עבורי", אמר.
