קניני האדם

בשם הר"י שם טוב נ"ע, כי כל מה שיש לאדם שייך לשורש נשמתו כי יש בהם ממש ניצוצי נשמתו. על כן כשנשבר או נאבד איזה דבר לא ידאג כלל, כי העלה מה ששייך לו על כן נשבר, וכשנאבד ובא לאחר מסתמא יש בדבר גם ניצוצות הקדושים ששייכים גם לו על כן כשהעלה זה מה שצריך לו בא הדבר לאחר להעלות מה ששיך לו.

כי יש לכל צדיק וצדיק ניצוצין קדישין השייכים לשרש נשמתו אשר צריך לתקן ולהעלותם, ואפילו משרתיו ובהמותיו וכליו, הכל יש בהם ניצוצין קדושים, וצריך הוא לתקנם ולהעלותם לשרשם, ושרש של אדם הוא נשמתו והוא השם של אדם.

כל מה שהוא מקניין האדם, אשתו ובניו עבדו ואמתו שורו וחמורו אהלו וכספו וזהבו וכל אשר לו הכל הוא משורש נפשו, כי גם כל הדומם צומח חי משורשים בנפש האדם ושורש חיותם ממנו כנודע. ומה שקנוי לו הוא ששורש חיותם ממנו וקנינים שהם הפקר וכל חיתו יער הוא מפני שעדיין לא תיקן כל שורש חיותו כי ודאי גם כן שייך לאדם ולעתיד נאמר )ישעיה י"א ו'( וגר זאב עם כבש, וכן הנחש היה קודם החטא שמש לאדם )סנהדרין נ"ט ע"ב( וכמו שהוא האדם כך קניניו וכמו שאמרו )חולין ז'.( בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם מחמורו דרבי פנחס בן יאיר, וכן בנח כל המינים שהיו בתיבה שהוא זנם מסתמא היו משורשו כנזכר לעיל, לכך אמרו ז"ל )סנהדרין ק"ח ע"ב( שלא קלקלו דרכם: ואין צריך לומר אשת חבר כחבר וכן להיפך נישאת לעם הארץ והיתה וכו' )בכורות ל' סוף ע"ב( ואין צריך לומר הבנים וכמו שכתב הרמב"ן על פסוק )דברים כ"ט י"ז(. 

אין רחוק הוא הרעיון, שכל המתייחש לאדם בכל אופן שהוא, ממאכליו ומשקיו. מכליו ותנועותיו, ומכל רכושו, הכל יש לו יחש עצמי למהותו האמיתית. העתיד, ההווה והעבר אינם מחולקים בזה. בכל דבר יש גילוי יש, וכל יש חי הוא באיזה אופן, ויש בו איזה צד הכרה. הננו מוקפים מחיים מכל  עברים, ברוממותנו הכל מתרומם, ובשפלותנו הכל נשפל... 

קשה הוא הגזל, שמכניס ניצוצות זרים בתוך ארג החיים של הנשמה, ולזככם ולהעלותם אין בידו, מפני שאינם שייכים לשרשו, ואין כחו שולט עליהם, והרי הם מעכבים את כל סדרי מעלות הקודש, בנפש, ובעולם, ובמדרגת הזמן, בחיי שעה ובחיי עולם. ומכל מקום ישנם כמה דרכים לתקנת השבים, בייחוד בספק גזל, ובגזל הנאכל, הקשה, שגם צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בו. שהם מתקשרים באגד החיים מיסוד חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים, שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח...