כאשר הרב שך זצ"ל שהה בוילנא בשנת תרצ"ט עסק הג' רבי חיים עוזר זצ"ל בהדפסת החלק השלישי של ספרו אחיעזר. רבי חיים עוזר היה אז כבן שבעים ושבע הוא סיפר לרב שך כי חלק מן החידושים הכלולים בספר העומד לראות אור נכתבו על ידו לפני ששים שנה כשהיה בן שבע עשרה [!!!!].
תמה הרב שך הכיצד נשארו החידושים המופלאים טמונים בכתובים במשך כה הרבה שנים ולא ראו אור? מדוע לא הוציאם עד כה להאיר את עיני לומדי התורה?
חייך רבי חיים עוזר את חיוכו הטוב העדין ואמר ומה אעשה ולעוור לאלמנה ולעגונה וליתום היא מצוה גדולה יותר כי באותו זמן שבו יכול היה להוציא לאור את ספרו עזר לאלמנות וליתומים וכן את הזמן שהיה נחוץ לסדר ולההדיר את הספר ניצל למטרות צדקה וחסד ולא היה ביכלתו להדפיס את ספרו והוסיף כמתנצל. אכן "רוח היא באנוש" [איוב לב ח].
