במלחמה של שמירת העיניים, אני מרגיש מכור לסרטים וסדרות ולא יודע מה לעשות.
תשובה ידיד יקר, שלום וברכה. שאלה גדולה שאלת. הקושי שאתה מתמודד איתו הוא נחלת רבים וטובים, וסיבות רבות לכך. אך לא באתי לנחם אותך ב'צרת הרבים', אלא באתי ללמד סנגוריה ולהאיר נקודת קושי נוספת בהתמודדות שהצגת. יותר קל להתמודד עם התמכרות לסם, כשרוב העולם לא צורך סמים ורואה פעולה זאת כדבר שלילי מאוד. הרבה יותר קשה להתמודד עם צפייה בסרטים או סדרות, כשרוב העולם עושה זאת 7/24 ורואה בכך משהו לגיטימי וחיוני בחיי אדם מערבי-מודרני...
נוסיף על כך, שאולי עבורך צפייה בסרטים/סדרות היא הרגל משנות הילדות. אם זה כך, גם אם היום אתה רוצה בכל מאודך להתנתק מכך, קשה מאוד לשנות הרגלים, קל וחומר כשאלה הרגלי ילדות, 'גירסא דינקותא'... )נסה לזכור זאת כשאתה תהיה אב לילדים. נסה להקל עליהם התמודדויות והקנה להם הרגלים טובים(.
עד כאן סנגוריה כללית... לפני שנענה לגופה של שאלה, נקדים. התשובה דלהלן לא מתמודדת עם השאלות: האם מותר לצפות בסרטים וסדרות או שאסור? האם יש הבדלים בין תכנים? האם הבעיה היא בכלל במדיה ולא בתוכן? ועוד ועוד. התשובה דלהלן תתייחס רק לשאלה ששאלת: אתה רוצה להשיג שליטה ובחירה בתכנים שאתה צופה בהם, ולא לצפות בתכנים שבהם ודאי אסור לצפות )לכל הדעות(, אך התמכרותך )כך לפי הגדרתך ( לצפייה בסרטים/סדרות מנצחת רצון זה. אציג לפניך שתי אפשרויות מעניינות איך להסתכל על אתגר זה, ולכן אשאל אותך שאלת בירור חשובה ) בלי שיש לך באמת יכולת לענות לי כרגע...) האם הצפייה שלך בסרטים/סדרות נעשית במשך רוב שעות היממה (או בכל זמן פנוי שאתה יכול/עד לשעות המאוחרות של הלילה) או רק בשעות הערב? ולכאורה, מה זה משנה?!
התשובה לכך תשתמש בדוגמא מתחום שונה לחלוטין: הגמילה מעוגות קצפת... נגיד שאדם בא ואומר: 'אני אוכל הרבה יותר מדי עוגות קצפת ו... נו, איך נאמר, זה מאצ' טו מאצ'. אני רוצה להפסיק לאכול עוגות קצפת אבל קשה לי! מה אני יכול לעשות?'. במקרה זה, בשלב ראשון הייתי שואל אותו: 'ידידי, כמה עוגות קצפת אתה אוכל ביום?' ומתוך כך הייתי מעמיק בשאלה: 'אז למה בעצם אתה אוכל עוגות קצפת? מה הצורך האמיתי שלך? האם זה בגלל שאתה רעב או האם זה בגלל שאתה מחפש פינוק קטן לסוף הארוחה?'. להבנת הצורך המדויק יש השלכות עצומות. שכן, אם אדם אוכל אוכל לא בריא כי הוא רעב, הוא פשוט צריך למצוא לעצמו אלטרנטיבה רצינית למקור אנרגיה. אך אם הוא אוכל עוגות בסוף הארוחה, כדי לסיים עם משהו מתוק בפה, ומשם העסק מסתבך לו, במקרה זה כדאי לו למצוא אלטרנטיבה מתוקה לסוף האוכל. צורך דומה, אבל שונה.
ולעניין שאלתך: אם אתה צופה ברוב הזמן הפנוי שלך (ואתה אפילו מוכן לפנות אקסטרא-זמן לצורך הנושא...), זהו אתגר שיותר דומה למצב התמכרות (וכזכור, רוב העולם נמצא בהתמכרות זו) וזה דורש מענה מסוג א' (כדלהלן).
אך אם הצפייה היא בעיקר בשעות הערב - זה דורש מענה ב'. המענים השונים אינם סותרים, ואפשר לשלב אותם. החלוקה ביניהם נעשית לשם מודעות עצמית וריכוז המאמצים. מענה א' )צופה בכל זמן פנוי שיש. ידידי, אתה משועמם. יש לך רִ יק שחור בנפשך שזועק למילוי במשמעות. או שאתה מודע לזעקה זאת ברוב שעות היום כי אתה מובטל... או שאתה מודע לזעקה זו רק בסוף יום )כשסיימת לו"ז של משימות, החיצוניות לבקשת המשמעות שלך(. לצערך, מצאת את ה'פתרון' שרוב העולם מצא לזעקה זו, ואתה ממלא את תחושת השעמום וזעקת המשמעות בתוכן בידורי, שכביכול נותן מענה לצורך בטעם לחיים, ובוודאי הוא מסיח את הדעת לעוד חצי שעה/שעה/10 שעות מהזעקה הפנימית. במצב זה, ניסיון לכפות 'גמילה' מצפייה, תהיה פעולה חסרת סיכוי. לכן, אם זהו המצב, המענה האמיתי יהיה לחפש ולמצוא פעולות אחרות, אמיתיות ורציניות הממלאות את הצורך העמוק בעשייה ולמשמעות. )יש כל כך הרבה מה להרחיב בנושא זה, אך זה דורש שאלה-תשובה בפני עצמה(.
מענה ב' (צופה בערבים בסוף יום) ידידי, אתה משועמם... אבל קצת פחות מהמצב הקודם. יש לך נטייה והרגל אנושי נפוץ, לנוח ו'לפנק' את עצמך בסוף יום, כשאתה עייף מהעשייה היומית שלנו, באיזשהו משהו נחמד. איזה נשנוש קטן, איזה כוס קפה נטול קפאין, איזה מבט לחדשות... לא נפתח את השאלה כרגע, האם נטייה זו היא אמיתית או שהיא הרגל חיים מערבי שניתן וכדאי לשנות, רק נאמר שגם אם היא קיימת, ואין כרגע רצון לשנות אותה, אפשר עדיין לתת לה מענה אחר. כמו מה? שאל את עצמך: 'איך הייתי רוצה לסיים יום?' או: 'באיזה אופן שונה )חוץ מצפייה וכו'( אני יכול לפרגן לעצמי מנוחה ופינוק קטן בסוף יום?'. התשובה לשאלה זו היא אישית לגמרי, אך אתן דוגמאות, לסבר את האוזן: לקרוא ספר טוב, לשמוע מוזיקה נעימה, לעשות מקלחת חמה, לדבר עם חבר/ים וכו'. )צריך למצוא במוזיאון אנשים מלפני 100 שנה שיספרו לנו מה הם היו עושים כדי 'לפנק' את עצמם, לפני שהמציאו את המדיות למיניהן... זה היה אפשרי!( אם שמת לב, העיקרון המשותף לשני המענים הוא שמציאת אלטרנטיבה חיובית אמיתית )שליתר דיוק, היא לא אלטרנטיבה אלא היא האמת של החיים. הבידור הזול – הוא האלטרנטיבה...(, מקלה והופכת את יכולת הבחירה וההתגברות לאפשרית.
וטיפ לסיום. ואם התחלנו בעוגת קצפת, בא נמשיך איתן רק עוד קצת... נגיד שמצאת אלטרנטיבה מוצלחת יותר לעוגת קצפת: מצאת מעדן דל-שומן, שקד בתוך תמר וכו', ועדיין: אם לא תרחיק ממך את עוגות הקצפת, יהיה קשה מאוד מאוד שלא לבחור בעוגות הקצפת. הם פשוט מפתות מדי וזמינות מדי... אני קורא לזה: עיקרון הזמינות, שאומר אמת פשוטה: ברירת המחדל שלנו תהיה לבחור את מה שזמין וקל. אפשר להילחם בעיקרון זה, אך אפשר פשוט ללמוד ולהשתמש בו. לכן, בשלב ב' )אחרי שמצאת אלטרנטיבה ראויה לצורך החיים(, השתמש בעיקרון זה בצורה כפולה: הרחקה פיזית/גאוגרפית של מה שלא רוצים, וקירוב פיזי/גאוגרפי של מה שכן רוצים. בדוגמת עוגות הקצפת המשמעות היא הרחקתן 2 מטר/ 20 מטר/ 200 מטר מהמטבח )עדיף שהן בכלל ישארו במכולת...( ואילו הממתיק – צריך להיות במדף הזמין ביותר במטבח. ובמקרה שלנו, אחרי שיוצרים אלטרנטיבה איכותית, צריך לארגן חסימה טובה )על אתרים מסוימים או לפי זמנים(, ולזמן כמה שאפשר את האפשרויות הטובות )המשימות ממלאות המשמעות או ההנאות הקטנות החיוביות לסופי-יום(. בתחבולות נעשה לנו מלחמה. ההתמודדות תמיד תהיה קיימת, לכן אין סיבה שלא נקל על עצמנו לבחור נכון.
ברכה והצלחה!
הרב שמואל גרוסברגר
