איתא במסכת חיבוט הקבר (פ"ד, הובא אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד 93), וז"ל:
אמרו בשעה שאדם נפטר מן העולם לא די שהוא נבהל ממלאך המות שכלו מלא עינים וחרבו שלופה בידו, אלא שואל לו כלום עסקת בתורה ובגמילות חסדים והמלכת לקונך שחרית וערבית והמלכת (יעצת) את חבירך בנחת רוח. אם יש בו דברים הללו זורק אותו טיפה לתוך פיו ויוצאת נשמתו בלא צער כמושך נימא מחלב. ואם אין בו דברים הללו יוצאת נשמתו מגופו כגרירת קוצים מן הצמר, וכשבא מלאך המות אומר לו צדיק קונך שלחני אליך, מיד מתחנן לו, אומר לו שעה זו ואי אפשר לעברה, אלא ששמעתי מאחורי הפרגוד שהקב"ה מתקן לך מדור בגן עדן.
ויש להתבונן ולדייק מילת 'המלכת', הרי קאי כאן על חבירו ולא על רבו שלמדו חכמה או דבר אחד מן התורה, וחזינן שאחד מסממני הצדיקים האמיתיים – האנשים המרוממים אשר גם בהיותם כאן עמנו בעולמנו השפל עלי חלד, נשמתם אשר מעולם האצילות מחצבתה מרחפת על פני המים הזידונים, והנהגת אצילות היא לראות בכל יהודי כשר מישראל הנכלל בתואר 'חבירו' כמלך וגדול ממנו במעלה או במדה טובה ויתירה שנמצאת בו.
אותה המלכה מתוך 'נחת רוח' היא נעשית. העומד לנגד האדם השלם רם המעלה, כליל השלימות, מתענג ומתעדן בנעימות ההרגשה המונחלת לו ע"י איש שיחו בשעה זו, ניחוחות הנחת והרוח ממלאים את כל סביבותיו של הצדיק הנלבב, כולו אומר כבוד, והכל מתבשמים בקרבתו.
***
כזאת היא ההרגשה במחיצתו של הדגול מרבבה, גדול מרבן שמו, 'ר' אשר' שליט"א, הממליך מלכים, את דכא ושפל רוח ישכון, להרים קרן ולהשיב נפש, ולו המלוכה...
ומעשה שהיה היום כך היה, בני שיחי' בצוותא עם כל תלמידי ה'מכינה' הגבוהה של תלמוד תורה 'תפארת יעקב' בבני ברק על מלמדיהם נקבצו ובאו למעונו של הרב הגאון ר' יהושע שקלאר שליט"א ברמת אהרן בבני ברק.
הרה"ג ר' יהושע שליט"א, מזקני וותיקי העוסקים בהנחלת נעימות התורה לצעירי הצאן מזה שנות דור, משכבר הימים - מפקח ו'בוחן' מפורסם בבתי הספר של 'החינוך העצמאי ומקומות תורה נוספים, רתוק לביתו בחולשת איברי גופו, אבל ב"ה הדעת מיושבת ורוח נעורים מפכה בקרבו.
מפיו של ר' יהושע שיחי' קולחים השאלות בפרק השולח בגיטין, הן בסוגיות אלו רגיל הוא כ'אשרי יושבי ביתך' עשרות בשנים, וכבר יצאו מוניטין שלו בחוברות 'ילקוט מפרשים' על הפרקים השגורים בפיות ילדי החמד, ובין לבין – כדרך הבאים בימים – הוא משיח ומספר בפני הנערים את קורות חייו העשירים.
ובתוך הדברים הוא פונה לילד ברוך הכשרון שמשנתו סדורה לו, ואומר לו כדברים האלה, 'לכשתגדל אתה תהיה ראש ישיבה'... ובתוך כדי דיבור מוסיף, אני אמרתי משפט זה ל'תלמידי' הגאון רבי אשר אריאלי, הראש ישיבה של מיר, כשהיה בגיל שלך, ובחנתי אותו, ובזכות המילים האלה והעידוד הרב שהענקתי לו הוא אכן יצא ראש ישיבה גדול כזה.
ואזי הוא ממשיך לפנות אל הילד: 'שמעת ממנו? יש לו השיעור הכי גדול בעולם... והוא מחזיק את עצמו לתלמיד שלי, פעם בחורים מלונדון פנו אלי שאפעיל את השפעתי עליו שהוא יקבלם לשיעור שלו, אז לא התקבל אף אחד מחוסר מקום, אני פניתי אליו ואכן מיד הוא קיבלם...
כך, לאחר שנים רבות, התענג ר' יהושע שיחי', על ההמלכה שהמליכו הגאון ר' אשר שליט"א בנחת רוח. דעת לנבון נקל לשער את גודל הגוזמא שבדברים, אבל ראו מה כוחם של מילים טובות שנאמרו בכנות ובתמימות, בענוות חן ומקרב לב טוב השופע הוקרה ותודה.
[אגב, הדבר המדהים היה שהילד המחונן הוא לא אחר מאשר נכדו בכורו חביבו של הג"ר אשר שליט"א].
***
בעת ששמעתי בעת הצהרים תיאור זה מבני שיחי', לפתע הכה בזכרוני מן העבר הרחוק הויכוח שהתנהל ביני לבין החברותא שלי, אברך מופלג, בנש"ק, הנמנה על עדת החסידים, שתחת אחד השיחים אמר לי: דודך ר' אשר חסיד הוא! לשאלתי, מנין לך זאת? הן אמת, תפילתו משתפכת ולוהטת, מתחסד הוא עם קונו ועם בריותיו, גדור ושמור הוא בעיניו ובכל אביריו, אבל רחוק הנהו לגמרי מכל גינוני חסידות, ואינו מכיר כלל אבות החסידות וגדוליה, שמותם וספריהם...
ויספר ידידי באזניי, כי שני אחים היו תושבי חוצה לארץ, שנפשם איותה להימנות על שומעי לקחו של ר' אשר. כרבים אחרים באותה תקופה, נאלץ ר' אשר להשיב את פניהם ריקם. נתאזר האחד ולבש עוז ואמר, הן אנו 'איניקלאך' של הנועם אלימלך, הרבי ר' אלימלך זי"ע, אשר הבטיח כי מי שיסייע את צאצאיו הוא יגמול עמו חסד מהעולם העליון. לשמע הדברים, התרומם ר' אשר ממקום מושבו בהדרת הכבוד, והאחים נתקבלו לשיעור על אתר.
'אין זאת אלא שר' אשר חסיד הוא, ועל כן הבטחת ר' מייל'ך השפיעה עליו לפרוץ את הגדר בעבור יוצאי חלציו - הפטיר חברי בתרועת נצחון.
השבתי לעומתו, צר לי לצנן את התלהבותך, לעניות דעתי ולמיטב הכרתי את דודי, אין במעשיה נאה זו כדי ללמד דבר בנידון. שווה בנפשך, כיצד יגיב ר' אשר אציל הנפש לנכד המציע לו כזה מין 'נדוניה' מזקנו, איני מכיר בגדולת זקנך ואיני מודע לה... בודאי גם לו שמעו של ר' מיילא'ך ותנועת החסידות לא היו מגיע לאזניו כלל וכלל, היה נעתר למען כבוד זקנו הנערץ של הדובר אליו.
הנה כי כן, סגולות יקרות ונדירות אלו: המלכה בהכנעה ובשפלות; חבירות וידידות עם כל יציר נוצר; נחת רוח בשפע ובגודש, משל יחידי סגולה הן, ואם שנים הם, ר' אשר האחד המיוחד שבהם.
