"הנה אמרו חכמים: 'לא קאי איניש אדעתא דרביה עד ארבעין שנין'. ולמדים אנו מזה 'אז כאפן צו שנעל די דעה פון א רבי'ן איז נישט א גוטער סימן פאר א תלמיד' (ולמדים אנו מזה: כי לתפוס מהר מדי את דעתו של הרב – אין זה סימן טוב לתלמיד). בבחינה זו הנני מכיר את עצמי עכשיו בתור תלמידו של הרב (הראי"ה), נשמתו עדן, הרבה יותר מכל אלה שתפסו, כביכול, את תורתו תיכף בזיקה ראשונה ... התחדשות ההרגשה בתורתו של הרב, היתה מלפפת אותי בכל עת שהותי הפעם בארץ ..."
אגרות לראי"ה עמ' תקפ"ה [ממרן ראש הישיבה זצ"ל]
