From a letter:
לכב' ............ שליט"א,
רש"י כותב [סוכה ה.] תפשת מרובה כו' - כל דבר שמשמעו מרובה ומועט אם תפשת את המועט יפה תפשת דבציר מהכי לא משמע ואם ימצא שהיה לך לתפוס המרובה הרי הוסיפו לך ולא נטלו ממה שבידך כלום ואם תפשת המרובה לא תפשת שאתה נראה כשקרן בדבריך ושמא המועט יש לך לתפוס ואתה הרבית לתפוס חסרו לך ממה שבידך והיינו לא תפשת אבל כשתתפוש המועט אם יוסיפו טוב ואם לאו מה שתפשת תפשת ומשל הוא:
בעמוד ב' רש"י חוזר ומתמצת: תפשת מרובה - במקום שאתה שומע אף המועט במרובה לא תפשת דיש להקשות תפוס את המועט והרי אתה שקרן בדבריך:
צ"ב למה היה צריך לחזור ולפרש שוב. ואם היה צורך כזה למה נטר עד הכא ולא כתב כן בתירוץ הקודם של הגמרא על בר יוכני.
מלבד מה שצ"ב [והקשו כן היעבץ ועוד] למה הגמרא הקשתה מבר יוכני וכו' ותירצה תפשת מרובה לא תפשת כשהגמרא כבר ידעה תירוץ זה. וא"כ הקושיא לא מתחילה?!
