הרב ברוך ישר ז"ל מוסר: שמעתי מפי הרב ר' רפאל הכהן קוק ז"ל רבה הראשי של טבריה, פעם אחת נפל ספר תורה לארץ בבית כנסת והגבאים באו בשברון לב אל דודי מרן הגרא"י קוק זצ"ל. המקרה אירע בר"ח תמוז ופסק להם הרב זצ"ל לגזור צום בבית כנסת זה אבל לא מיד כי אם לחכות ולהכריז על צום י"ז בתמוז גם כצום על המאורע הלא טוב.
פסק זה היה לפלא בעיני ושאלתי את דודי זצ"ל על מקורו. הרב הראה לי מקורו באחת הקינות מתשעה באב המתחילה במלים מי יתן ראשי מים קינה על טבח הצלבנים בשנת תתנ"ו בערי שו"ם [שפירא ורמיזא מגנצא] שמחברה הוא ר' קלונימוס בן יהודה. באחד מבתי הקינה נאמר "שימו נא על לבבכם מספד מר לקושרה כי שקולה הריגתם להתאבל ולהתעפרה כשריפת בית אלוקינו האולם והבירה וכי אין להוסיף מועד שבר ותבערה ואין להקדים זולתי לאחרה".
[ואף על פי שיש מקום לחילוק גדול ביניהם שהקינה מדברת על קביעת תענית ציבור לדורות ואילו השאלה שבאה לפני הרב התייחסה לתענית חד פעמית, ברם זיל בתר טעמא שהואיל ומן התורה אין לנו אלא צום אחד בשנה ובדברי קבלה מפי ישעיהו הנביא נאמרו פסוקים חריפים בגנות הצום שאין עמו תיקון מעשים, הרי מכללא איתמר שאין הקב"ה בוחר בצומות וענות אדם נפשו וממילא למדנו שגם תענית ציבור חד פעמית אינה מהדברים שיש להדר בהן. הערת הרמ"צ נריה ז"ל]
