ר' אהרן רזאל
לעיתים, כשמזמינים אותי לנגן באיזה כנס, אני זוכה לשמוע את ההרצאות בין השירים. לפני כמה שנים שמעתי משל שמחזק אותי עד היום. המרצה דיבר על 'איך לבנות קשר אמיתי עם התורה, איך לבנות בניין אמיתי של לימוד תורה'. פתח ואמר: אתם מכירים את אלה שנכנסים לבית המדרש ואומרים "אחי, מה לומדים היום? מה בא לך? מדרש? הלכה? מה היה אתמול, זוהר? אז יאללה, היום קצת רבי נחמן..". והמשיך לכיוון המשל: דמיינו מנהל עבודה שנכנס בבוקר לאתר בנייה ענק, מכנס את הפועלים ואומר: "קסדות על הראש! חבר'ה, מה בא לכם לעשות היום, יסודות? חלונות? מה מאיר לכם? מיזוג אויר, אולי קצת יציקות בטון לכיף?" (חחח).
ובכן, לכבוד 'זמן חורף' המתחיל השבוע, שישה חודשים רצופים (זוכרים שאנחנו בשנה מעוברת?) של "בא אל התיבה", אשתף אתכם קצת 'מיומנו של חנון' המשתדל לקבוע את מושבו בבקרים בבית המדרש. דבר ראשון, תראה את הלימוד כיצירה. בוא עם עט עיפרון ומחברת, ותרשום דברים. שרטוטים, ציורים, מצידי גם טבלאות כמו המורה בכיתה ה'. מותר גם לכתוב בשולי הספר! אל תתבייש. הגאון מוילנא עשה את זה בגמרות שלו ותראו מה יצא ממנו.
אני נוהג לרשום בצד בקטנטן, מעין יומן. למשל: "היום יום שני ה' מרחשוון תשפ"ב, לומד עם משה במדרשת זיו" וסמיילי ליד. א. זה משמח. ב. כשתפתח עוד כמה שנים את הספר בדיוק בעמוד הזה, תקבל ד"ש מרגש מעצמך! אל תפחד לסמן פסוק שאהבת, טקסט מרגש. אני למשל מסמן 'מפתח סול' ליד טקסט שיכול להיות שיר. או תווים של שבריר מנגינה. ליד תוספות כתבתי פעם "קראתי חמש פעמים ועוד לא הבנתי... א.ר.". כל זה מחייב כמובן, להביא את הגמרא מהבית! אל תהיו כאותם פדנטים השומרים על ה'סט' נקי ומצוחצח בארון עוד מהבר מצווה או מהחתונה. הגמרא חולמת להיות צהובה, מרופטת. וכשאתה מביא גמרא מהבית אתה גם חוסך רבע שעה של חיפוש אחר כרך פנוי. בינינו, ראיתם עובד הייטק רציני הנכנס לחלל העבודה וצועק: מישהו ראה פה לפטופ פנוי?
והנה משימה עמוקה ולא פשוטה, שתעזור לך: תאהב את השונה. את התכונה שאין לך. הרי כולנו אוהבים לעשות טיול סובב כנרת, לצאת למרחבים לריגושים... אז עכשיו תתחיל לצמצם את עצמך. תהיה קצת משעמם. אותו כסא. אותו מקום. כי באמת, אתה מכווץ אנרגיה ומרכז אותה, אוגר אותה בנפש. מזה ייווצר בהמשך 'המפץ הגדול'! הנשמה שלך עוד תתחיל לחדש, לשיר, לעוף! ארון הספרים היהודי הוא 'שביל חוצה עם ישראל'. מומלץ, לא בבת אחת... עיתים בנחת, עיתים בהליכה מהירה, סנדלים או יחף, לבד או עם חבר ופק"ל קפה. השביל הזה מתחיל כאן.
