טובה ליהודי

אורי צוקר

 זו הייתה התענית אסתר הראשונה או השנייה שלי בישיבת רמת-גן, יעני ערב פורים. מי שהיה בקריאת מגילה בישיבה בלילה יודע שיש מה להיות שם, החל בבעל קורא תותח, וכלה במלא בחורים שרק מחכים למחות את המן-עמלק עם מטולי RPG ושאר ירקות. בקיצור, ממש, אבל ממש, לא כדאי להפסיד, בטח לא אם זו השנה הראשונה או השניה שלך בישיבה. באמצע התענית, נראה לי באזור סוף הבוקר-תחילת הצהריים, יהודי מאוד יקר שהיה אז בישיבה שאל אם יש מישהו שיודע לקרוא את המגילה. כאשר אישרתי את העניין ניגשו אליי שני חבר'ה ושאלו אם אני יכול לקרוא הערב מגילה במחלקת אונקולוגיית ילדים כמדומני. אתם איתי? שישו ושמחו בישיבה עם כל הפרודוקטים כולל הכל, או מלא ילדים חולים מסביב שאני לא מכיר ולא יודע באיזה מצב הם ואיזו אווירה מחכה לי שם. 

עכשיו רק תוסיפו את ציפיית השיא שכבר הייתה לי לקריאה בישיבה לצורך האיזון, וקיבלתם בגדול את התמונה המלאה. זהו, הבנתם לבד, ותשאירו לי להיבלע באדמה בזמן שאתם מסתכלים עליי במבט מאשים ומלא בבוז. התשובה שלי הייתה: לא. כמה שהם הסבירו, הפצירו, שכנעו, כלום לא עזר להם. הלא היה סופי. 

• כאן בעצם הייתי צריך לסיים את הטור, הנקודה מובנת מאליה. כמה הייתי נותן עכשיו כדי לחזור אחורה ולענות כן, כן כןןןןןןןןןןןןן. אבל מסתבר שלכולנו יש בערך את אותה נפש בהמית שפשוט לא משחררת, ולא רק זה, היא גורמת לנו לשחזר טעויות שוב ושוב ושוב. ובשביל כל הנפשות הבהמיות האלה שקוראות את הטור אני אדבר בשפה ברורה. • חם שם בתוך הפרווה, כל כך רך ונעים. ההוא מעבר לרחוב שקר לו? שיהיה חזק, לא מכיר אותו והוא לא ממש מעניין אותי. האמת שהיה אפשר להדליק מדורה בשביל שנינו, ככה שלשנינו יהיה חם. אבל למה לעבוד קשה ולמה לצאת מאזור הנוחות כשאני כבר מסודר? שידליק מדורה לעצמו אם כל כך קר לו. 

• עכשיו תחזרו לסיפור האישי שלי, מי שעדיין לא הבין מה מעוות בתשובה שעניתי ובצורת החשיבה הזו צריך פיזיותרפיה לנפש. יהודי פשוט לא חי ככה, האבא הגדול שלנו אברהם אבינו הכניס לנו עמוק לגנים את תחושת הדחיפות בלחיות בשביל השני. הוא הסתובב בעולם בלי פרווה והלך להדליק מדורות בכל מקום שהוא עבר. ואתם יודעים מה? זה הצליח לו, הוא הבעיר את העולם. מאז אנחנו חיים בשליחות מתמדת לחיות בשביל להחיות, לשים את השני במקום הראשון, גם אם זה לוותר על עצמי. 

• אבל למה לבזבז מילים כשהבעל שם טוב אמר את זה קצר ותמציתי: "נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים-שמונים שנה, כדי לעשות טובה ליהודי פעם אחת, בגשמיות ובפרט ברוחניות". 

כל מילה מיותרת.