הרב ארלה הראל
דמיינו לכם את התיבה נפתחת ונח יוצא ממנה. לעיניו נגלה עולם חרב, אין אדם, אין עץ, כלום. ובמה מתעסק נח כשהוא יוצא מן התיבה? המקרא מספר לנו "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם". ורש"י במקום מביא את דברי המדרש המבקרים את נח: "ויחל - עשה עצמו חולין, שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת". ה'אמרי אמת' זצ"ל )שנת תרצ"ב( עומד על שתי שאלות קשות בדברי המדרש הללו: ראשית, מה רע בנטיעה? הרי הקב"ה עצמו נוטע ומחנך אותנו לנטוע! וכלשונו: "והלא איתא במדרש )ויק"ר כה ג( מה הקדוש ברוך הוא עסק במטע תחילה אף אתם היו עוסקים בנטיעה תחילה, שנאמר כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל"?! ושנית, מדוע הכתוב מציין את היותו של נח "איש האדמה"?
עונה על כך האמרי אמת תשובה אחת לשתי השאלות גם יחד – אכן, הקב"ה רוצה שנעסוק ביישובו של עולם, בנטיעה ובזריעה, אבל הוא רוצה שנעשה את זה כאנשי רוח, לא כאנשי אדמה. איש האדמה, נוטע קודם כל כרם. מה שמעניין אותו הוא המותרות, היין, לא השימוש בתנובת הארץ ככלי לאכילה המספקת כוחו של אדם לעבוד את בוראו, אלא חקלאות של פינוק. אכן, כשתבואו אל הארץ תטעו, אבל עץ מאכל, אחר כך תטעו גם גפנים למשתה היין! אל תהיו אנשי אדמה, אנשי חולין. החול, שתי משמעויות לו – שם נרדף לאדמה, וההיפך מן הקודש. כל עוד החול לא משרת את הקודש, אזי אנחנו אנשי אדמה, מחוברים אל האדמה ממנה באנו. אבל אם החול משרת את הקודש, אנחנו אנשי נשמה.
ממשיך האמרי אמת ומלמדנו – זוהי מטרת שנת השמיטה. לנתק אותנו לשנה אחת ממלאכת האדמה, ובמיוחד מן הנטיעה והזריעה, שהן אבות המלאכות האסורות בשמיטה, כדי להפוך אותנו מאנשי אדמה לאנשי רוח העוסקים בעבודת האדמה, ומשתמשים באדמה ככלי להצמחת יבול המזין את גופנו ומאפשר לנו לעבוד את הבורא. ]מענין לציין שאם מחשבים את שנת המבול ומוסיפים עליה שלוש שנות ערלה שהחלו בנטיעת הכרם, יוצא שסיפור שכרותו של נח התרחש בשנת שמיטה )בחלוקת השנים מבריאת העולם לשבע. זו שמיטה של טרום מתן תורה, שבו נקבע כי חשבון שנות השמיטה יחל לאחר כיבוש וחלוקת הארץ[. יש כאן מסר עמוק לכולנו – עבודת האדמה היא כלי להתרוממות או בסיס לרדידות, הכל תלוי בנו, איך נעשה זאת, איך ניגש למלאכת הכפיים הטמונות ברגבי אדמתנו – האם מתוך "ראשינו בעמקי תורתה" )כלשונו של מורנו הרב נריה זצ"ל( או מתוך ראש ששקוע עמוק בחולין... הנטיעה של נח, אומר האמרי אמת, קדמה למתן תורה, ולכן כל כך התקשה נח להתרומם. אנחנו, אשרינו מה טוב חלקנו ומה יפה ירושתנו, שניתנה לנו תורת אמת וחיי עולם ניטעו בתוכנו, ומתוך כך יכולים אנו לטעת נטיעה של חיי עולם, לא של חיי שעה.
