מאור עיניים - פ' לך לך
ויאמר ה׳ אל אברם לך לך וגו׳ ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ופירש רש״י ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם ואברכך זה שאומרים אלקי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב יכול יהיו חותמין בכולן תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמין:
ובמדרש לך לך עולה במספר מאה כאן רמז לו המקום שעל ידי ההליכה יזכה לבן שיולד לו למאה שנים וכפירוש רש״י כאן אי אתה זוכה לבנים כו׳ והנה להבין הענין מה זה בשורה שבשרו השם יתברך שלא יהיו חותמין בכולם הלא קודם לכן בישרו שיתייחס אלהותו יתברך בו ובזרעו ואם כן בודאי גם אם היו חותמין בכולם היה נחשב לו גם כן לבשורה מאחר שהן זרעו ונקדים מה שדרשו רז״ל על פסוק בראשית ברא אלהים וגו׳ וכתיב ביום עשות ה׳ אלהים וגו׳ שבתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים הקדים הקב״ה מדת הרחמים ושיתפה למדת הדין. והנה לכאורה יפלא איך שייך לומר אצל הבורא ב״ה שינוי רצון ח״ו כי הוא מביט סוף דבר מראשיתו ואם כן מה זה שעלה במחשבה לברוא במדת הדין מאחר שצפה אל סוף דבר שלא יתקיים במדת הדין:
וגם להבין מה שכתוב בזוהר הקדוש על פסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא באברהם שהוא מדת החסד כי על ידי חסדו הגדול היה בריאת העולמות וצריך להבין למה לא נכתב כן בפירוש בתורה האותיות כסדר באברהם למה נהפך הצירוף שנכתב בהבראם:
אך דנודע סוד בריאת העולמות היה על ידי צמצומים כי הבורא ב״ה שלם בכל המידות שאין חסר לו שום דבר שנאמר ח״ו שעל ידי שהיה חסר הדבר ההוא ח״ו הוצרך לברוא העולמות כמו למשל האדם שחסר לו איזה דבר וכל זמן שאין לו הדבר ההוא נקרא חסר ואינו נקרא שלם בשלימות זה בודאי לא יעלה על לב שום בר שכל ח״ו לחשוב כן בבורא ב״ה שאצלו יתברך היה הוה ויהיה שוין ואם כן מה שהוא ביהיה היה גם כן בהיה שהוא קודם בריאת העולמות שהיה נקרא שלם בכל השלימות ולא הוצרך ח״ו מצד עצמו לבריאת העולם אך כי מאחר שהוא חסדן גדול ורב חסד וטוב כמו שאמר הכתוב (תהלים קמ״ה, ט׳) טוב ה׳ לכל ומטבע הטוב להיטיב ורצה בבריאת העולם להיטיב לנבראים ושיכירו כח מלכותו ויתענגו מזיו כבודו ולכוונה זו ברא את העולמות וכמ״ש אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא שהיה מלך בשלימות הגמור בכח בטרם כל יציר נברא אך מה שברא העולמות הוא כי לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא על ידי הנבראים שמכירין כח מלכותו והוד יקרו ומתענגין מעבודתו ומקבלין שכר בזה ובבא ואם כן היה בריאת העולמות על ידי חסדו הגדול שהופיע על הנבראים אך שהחסד של הבורא יתברך הוא גדול מאוד אור צח ומצוחצח שלא היו הנבראים יכולים לסובלו כמו למשל באור השמש אי אפשר להביט וליהנות מאורה כי אם על ידי מסך הצמצום האור כפי השעור שיוכלו הנבראים לקבלו ולהנות מאורו כך באלף אלפי אלפים הבדלות אור חסדו הגדול לא היו הנבראים יכולים לקבלו והיו בטלין ממציאות והוצרך מדת החסד להתצמצם על ידי מדת הגבורה שהיא מדת הדין שמודד מדת החסד בצמצום כפי שיעור שיוכלו הנבראים לקבלו וכל זה קודם שיופיע אור שפעת החסד הגדול ממנו יתברך הוצרך להיות צמצום בכדי שאחר כך כשיופיע אור החסד יהא מוגבל ומצומצם כשיעור שיוכלו לקבלו בכדי שיוכל להיות עולם על ידי החסד כמו שכתוב (תהלים פ״ט, ג׳) עולם חסד יבנה ואם כן זה הצמצום והדין נכלל גם כן במדת החסד מאחר שהוא גם כן לטובות הנבראים שעל ידי זה יוכלו לקבל אור החסד ועל ידי זה נקרא שם מלא ה׳ אלקים אחדות הגמור והבן:
וזהו כוונת רז״ל בתחלה עלה שמחשבה לברוא העולם במדת הדין ואם תאמר והלא עיקר בריאת העולם היה מצד חסד כאמור למעלה ואם כן מה זה שעלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ולתרץ זה אמרו ראה שאין העולם מתקיים פירוש אלו היה נברא בחסד לבד לא היה העולם מתקיים מגודל הבהירות שמצד חסדו הגדול כאמור לכך הקדים מדת הרחמים פירוש גם הקדימה שעלה במחשבה לברוא במדת הדין הוא גם כן רחמים כאמור בכדי שיוכלו לקבל החסד אחר כך רק ששתפו למדת הדין שבלעדי זאת לא היה כח הארת החסד מתגלה לנבראים ואם כן נעשה מדת הדין והחסד משותפים כללות אחד כלשון שותפות המורה על יחוד אחד:
וזהו סוד אור ישר ואור חוזר כי מדת חסד לבד הוא הישר בלי שום מונע וגבול שאין כח בנבראים לקבלו ומדת הגבול נקרא אור חוזר שמחזיר את האור ומעכבו ומגבילו ומצמצמו בכדי שלא יופיע אורו כל כך עד שלא יוכלו לקבלו ומכל מקום נקראים שניהם אורות כאמור הצמצמום יכולין לקבל החסד:
ובזה תבין גם כן מה שלא נזכר בתורה להדיא באברהם כמו שדקדקנו למעלה כי אם היה נכתב באברהם בתורה להדיא ביושר באותיות באברהם היה מורה כי על ידי אור הישר נבראו תולדות השמים והארץ וזה אינו כאמור שהוצרך להיות אור חוזר ועל כן נכתבו האותיות של באברהם למפרע המורה על אור החוזר:
והנה כמו שהוא בטובת הבורא ב״ה הכללית שהוא בריאת העולמות שהוצרך להיות מקודם צמצום מצד הגבורה והדין לטעם הנזכר כך הוא תמיד בהווה ובפרטות אפילו בכל אדם כי קודם שחפץ השם יתברך להופיע עליו בחסדו הגדול ולהטיב לו צריך להיות מקודם צמצום ודין מצד הגבורה שזהו גם כן טובה לאדם ההוא באופן שעל ידי זה יוכל אחר כך לקבל טובת החסד כי בלעדי הדין והצמצום שבא לו מקודם לא היה יכול לקבל אור בהירת החסד שיבוא לו אחר כך מגודל הבהירות כאמור למעלה בכללות בריאת העולמות. ועל כן אמרו רז״ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה בשמחה כך יברך ברכה הרעה בשמחה כי באמת הכל הוא טובה אפילו הרע ההוא גם כן לטובה יחשב כי מצד הצמצום הוא שמצמצם מדת החסד שחפץ הבורא להיטיב לו אחר כך מטבילו עד שיעור שיוכל אחר כך לקבלו וכפי הטובה הגדולה שבדעת הבורא ב״ה להביא עליו כך צריך להיות הצמצום גדול מקודם כי אם היה הטובה גדולה יהי הצמצום שמקודם שנראה לו לרעה גם כן גדול וכשמאמין בזה בודאי יברך על הרעה בשמחה כמו שמברך על הטובה כי זהו התחלת הטובה ובזה מכליל גבורות בחסדים והבן. ונעשה יחו״ד הוי״ה אלקי״ם שם מלא ומי שיש לו דעת ומשכיל על דרכיו ימצא הטובה שיבא לו אחר כך ואם אינו מוצא בודאי היה הדינים ההם לכפר עונותיו ולהביאו לחיי העולם הבא וכמאמר רז״ל יסורין ממרקין עונותיו של אדם ובודאי אין לך טובה גדולה מזו כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה עם כל תענוגיו וגם אין לך טובה גדולה ממה שעל ידי הדינים ההם נתקרב אחר כך בלבבו אל השם יתברך ומתיירא יותר ממנו כנודע והחכם עיניו בראשו להבין ולהשכיל בדרכיו בזה. ועל כן מצינו בגמרא במעשה דחוני המעגל שהוצרך העולם למטר ועג עוגה ועמד בתוכה ואמר בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך יהי רצון שתרחם על בניך כו׳ התחילו לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה והתחיל לירד בנחת ולמה לא התחיל המקום להורידן בנחת מתחלה מאחר שהיה חפץ הבורא ברוך הוא לעשות רצון צדיק אף הוא לטעם האמור כי קודם ביאת שום טובה לעולם צריך צמצום הבא מצד הגבורה בכדי שיוכלו לקבל אחר כך הטובה ועל ידי זה נעשה יחוד אחד חסדים וגבורות לכוונה אחת רק טובה כאמור למעלה:
והנה אברהם אבינו עליו השלום עבד את הקב״ה מאהבה כמו שאמר הכתוב (ישעיה מ״א, ח׳) אברהם אוהבי ואחז במדת החסד לבד והורה לבני דורו לאהוב את השם יתברך ואחר זה כשהוליד את יצחק שאחז במדת הגבורה כמו שכתוב פחד יצחק כנודע ורצה השם יתברך שיהיו נכללין מדת החסד ומדת הגבורה בכללות אחד ועל כן צוה לאברהם על עקידת יצחק בנו כי בשעת עקידת יצחק נתעורר באברהם מדת אכזריות להיות אכזר על בנו מצד אהבת המקום ברוך הוא ועל ידי זה נכלל החסד מדת אברהם בגבורה מדת יצחק ועל כן נקרא עקידה לשון קישור שנתקשר ונתחבר מדת החסד במדת הגבורה ונעשה יחוד אחד ואחר כך בא יעקב שהוא מדת רחמנות כלול מגבורות וחסדים שהוא מדת רחמנות כאמור למעלה שגם הגבורות שבאים מצד רחמנות לצמצם מדת החסד ואם כן באו האבות כסדר כמו שהיה בבריאת עולם שעל ידי החסד הגדול שרצה השם יתברך לגלות בעולם ונתעורר החסד הגדול לברוא העולמות אך על ידי שראה שאין העולם מתקיים עלה במחשבה לברוא במדת הדין לשתפו במדת הרחמים שעל ידי שניהם בא הרחמנות בעולם והבן ועל כן בהתגלות מדותיו על ידי האבות היה גם כן בסדר ההוא ממש שמתחלה היה אור הישר בחינת אברהם ואחר כך אור החוזר מדת יצחק ומצד שניהם בא הרחמנות מדת יעקב כי גם הגבורות הוא רחמנות כאמור למעלה:
וזהו ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך שרומז לו שעל ידי הליכה זו יולד בן למאה שנים הווא מדת הגבורה שיתפשט בעולם שיתפרסם אלהותו יתברך על ידי יצחק במדת הגבורה כמו שאמר הכתוב ואעשך לגוי גדול וגו׳ ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק שיתפרסם אלהותו יתברך על ידי מדת יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב יכול יהיו חותמין בכולן שלא יהיו כללות אחד ויחוד אחד שיהיו נפרדין ח״ו מדת החסד לחוד ומדת הגבורה לחוד בלי שום חסד ח״ו תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמין ולאבהם שהסיום וסוף כוונות הגבורות אינו אלא להכלל במדת החסד והן גם כן לטובת העולם רק שהן לצמצם ולהגביל החסד עד שיוכלו לקבל ואם כן עיקר החתימה וסוף הכוונה היא כך להתכלל בחסד שתועלת הצמצום שמצד הגבורות הוא להוליד הרחמנות שיהיו בני העולם יכולין לקבל את אור החסד הגדול וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יריאיו אמן סלה וכן יהי רצון, ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:
