ר' מיכה יוספי
באותו דור של ר' ישראל סלנטר, גדול פוסקי הדור היה רבי יצחק אלחנן ספקטור, או אם תרצו - ר' יצחוק אלחונון - כמו שהוא מוכר יותר בעולם הישיבות. שמו של ר' יצחק אלחנן, נקשר איכשהו באותה מחלוקת על ר' ישראל סלנטר. למרות המחלוקות שרחשו באוויר, כאשר רבי יצחק אלחנן עמד לחתן את בתו, הוא שלח הזמנה לר' ישראל סלנטר כדי לכבד אותו. לצער הלב, המתנגדים על ר' ישראל סלנטר, הצליחו לשכנע את השמש של ר' יצחק אלחנן, לחבל בשליחות שלו, ולא למסור לר' ישראל את ההזמנה, וכך הוא לא יהיה מוזמן לחתונה ולא יגיע. לצערנו, קורה לא פעם שיש "שועלים קטנים מחבלים כרמים", כלומר, האנשים שסביב גדולי הדור מתערבים בשיקולים שלהם, תופסים תפקיד לא להם, ומלבים עוד ועוד את המחלוקות. כאשר ר' ישראל מסלנט שמע שר' יצחק אלחנן מחתן את בתו, הוא מאוד התלבט. מצד אחד, הוא לא הוזמן לחתונה, אבל מצד שני, בכל זאת לכבודו של ר' יצחק אלחנן כן ראוי להגיע. אז הוא חשב כך: "אם אני אלך לחתונה למרות שלא הוזמנתי - אולי יש בזה גזל, אלא שאפשר בקלות לפתור את הנקודה הזאת, וללכת רק לאחל מזל טוב בלי להשתתף בסעודה. לעומת זאת, הצד השני הוא, שאם אני לא אלך, אם אהיה קטנוני שלא קיבלתי הזמנה, תהיה פגיעה בגדול הדור". בסופו של דבר, ר' ישראל גמר בליבו ללכת לחתונה, למרות שלא קיבל הזמנה. באמת, כשר' ישראל הגיע לחתונה, התברר שלא רק שר' יצחק אלחנן רצה שהוא יגיע, אלא הוא אפילו עיכב את החופה עד בואו, כדי שהוא יוכל לכבד אותו באחד מהכיבודים החשובים של החתונה. זאת אומרת, שהשיקול שר' ישראל עשה, לא היה סתם נכון אלא היה מאוד נכון. מי אשם?
את הסיפור הזה סיפר הרב אהרן זליג הלוי אפשטיין. הוא היה אחד מגדולי ישראל בדור האחרון בארה"ב. כשסיים הרב אפשטיין לספר, הוא הוסיף עוד תובנה שהוא למד בעקבות הסיפור. באגדות החורבן, חז"ל אומרים שבגלל "קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים". לכאורה, הניסוח הזה לא ברור - הלא רק בר קמצא, שהגיע למסיבה ללא הזמנה, הוא זה שעשה את הבלגן בתוך הסעודה ואחר כך הלשין לקיסר ברומא, פצע את הקרבן בכוונה ובגללו חרב המקדש. לעומת זאת, קמצא - החבר של העשיר שבכלל לא הוזמן ולא הגיע, ואפילו לא מופיע בסיפור, לא אשם בכלום. למה חז"ל אומרים על שניהם – "קמצא ובר קמצא"? ענה הרב אפשטיין ואמר: "מר' ישראל סלנטר לומדים, שחבר טוב אמיתי מגיע בכל מצב. גם אם לא קיבלת הזמנה לשמחה של ידידך הטוב, עליך לוותר על כבודך, ואם אתה באמת חבר טוב, תלך לשמח אותו ולאחל לו מזל טוב. גם אם לא קיבלת הזמנה - לא צריך לאשר הגעה בטלפון, וגם לא לחפש את שמך ברשימת המוזמנים ולבדוק באיזה מספר שולחן אתה יושב, אלא פשוט לבוא ולאחל מזל טוב מכל הלב". כשסיפרתי את הסיפור הזה בשולחן החג אצלנו בבית, הבן שלי שאל אותי איך הווארט הזה מסביר את האשמה של קמצא בחורבן. איך הסיפור היה משתנה אם החבר האמיתי של בעל הבית העשיר היה מגיע? בכל מקרה היו זורקים את בר קמצא מהסעודה והוא היה עושה את כל מה שעשה!
התשובה שעלתה בליבי כשחשבתי על השאלה שלו, היא שבאמת, כאשר חבר טוב אמיתי נמצא לצדך, יש לו כוח להרגיע ולאפס אותך. גם אם אתה נכנס למצב של כעס גדול כשחלילה מישהו 'הדליק' אותך, חבר טוב ואמיתי יכול לעזור לך להירגע. אם קמצא - החבר האמיתי - היה מגיע גם בלי שקיבל הזמנה, אולי הכול היה נגמר אחרת. חברים יקרים! אני מקווה שיהיה לכולנו כוח למחול על כבודנו בעת הצורך, ולשמוח בשמחת חברנו. ובנוסף, שנזכור שכאשר מישהו מהיקרים לנו יוצא מאיזון, כמו שקרה באותה סעודה ירושלמית מפורסמת, נזכור שלחבר טוב אמיתי יש את הכוח בלחישה אוהבת באוזנו של חברו להחזיר אותו לאיזון הנכון. לחיים!
