אורי צוקר
הילדים שלנו לא יאמינו לנו שהיינו באירוע הזוי כזה, אולי אפילו רעידת אדמה. כל העולם פשוט כאילו עוצר מלכת, אנשים מאבדים את שיווי המשקל, את המשענת הבסיסית שלהם. הכל בבת אחת משאיר אותנו חסרי נשימה. פתאום מסתבר שהעולם המוכר והיציב כבר לא יציב כמו שחשבנו, נקודות האחיזה הברורות מאליהן פשוט קרסו. פתאום.
• תיאור של הקורונה? אז זהו שלא. זה תיאור הקריסה של הרשתות החברתיות בשבוע שעבר. האמת? מעולם לא היה לי חשבון פייסבוק ואינסטגרם, ואפילו מהווצאפ הצלחתי להיפטר בחסדי שמים. אבל הרשמים הקשים הגיעו עד אליי, כמו גלי צונאמי. כן, אני יודע שאני באיחור, כרגיל. כולכם כבר הספקתם לשכוח את האירוע הטראומתי הזה, למעט אלו שעדיין בפוסט-טראומה. בכל זאת תרשו לי כמה מילים, לא שיחת מוסר כבדה כזאת, רק את קולו של ההיגיון.
• עבודה זרה. איזה מושג בלתי שמיש בעליל, מתי לאחרונה פגשתם איזה עובד אלילים עסיסי כזה, אחד שמשתחווה לעץ ואבן או לשמש ולירח? אנשים מתורבתים מהסוג שלנו כבר מאות ואולי אלפי שנים לא עושים את זה. אפשר בשמחה לקפל את הציוד, להודיע לה' שהסיפור הזה מאחורינו, ולהתייחס לאחת העברות החמורות בתורה כאירוע היסטורי. פעם הם עשו את כל הדברים האלו, אנחנו בסדר, באמת, אם אתה לא מאמין אתה יכול אפילו לחפש בארון שלי לראות אם אני מחביא איזה פסלון מאחורי החולצות.
• רגע, לפני שאתם מתקפלים סופית, רק תחשבו על זה שניה, מה זה בעצם עבודה זרה? לא, אל תפתחו עכשיו רמב"ם, תחשבו על העיקרון. עבודה זרה זה לשים כל דבר שהוא לא ה' במרכז. לפני 3000 שנה זה יכול להיות פסל מעץ, אבל באותה מידה זה יכול להיות יהודי חביב ונחמד שפשוט עושה לפעמים מה שבא לו למרות שה' לא מרשה, גם הוא שם במרכז מישהו שהוא לא ה', את עצמו. בלי לחץ, אני לא הולך לסקול אף אחד. ברור שהלכתית לא כל עבירה מוגדרת עבודה זרה, אבל זה לא גורם לעקרון להפסיק להיות נכון.
• קלטתם? אם החיים שלי מסתובבים סביב משהו שהוא לא ה' אני בבעיה, משהו בחוש הכיוון שלי צריך איפוס. ואם אני מרגיש שאני לא יכול בלי משהו שהוא לא ה' גם זו אותה בעיה. כולנו כולל כולנו תלויים רק בה', כל שאר הדברים הם רק חלק מהתפאורה הכללית שהוא שם כאן. ערב בלי רשתות חברתיות הוא מתנה נפלאה. מסתבר שכולנו יכולים להמשיך לנשום ולתפקד גם אם אי אפשר לשלוח את זה לכל העולם ואשתו. אפשר אפילו לעבור חוויה מכוננת כזו בלי לשלוח סטטוסים ופוסטים לאין ספור ברגע האמת. העיקר בכל הסיפור הזה הוא לזכור שהמטרה של ניפוץ אלילים היא לא פריקת עצבים, זו הזדמנות להרים את העיניים לשמים ולהיזכר שבעצם הכל זה רק חלק מהסיפור הגדול. מרכז יש רק אחד ויחיד יתברך שמו.
