ב"ה ג' סיון התשכ"ז ברוקלין נ"י יצו"א.
כבוד האי צורב עוסק בחוקי חורב מופלא ומופלג מלא פלג מוה"ר אברהם מייזעלס הי"ו.
אחדשה"ט וכו'
בדבר שאלתו במי שאומר בתוך השמ"ע או בתפלה רבוניה דעלמא כולה או הייליגער באשעפער או דערבארעמדיגער באשעפער וכיוצא בו דברי תחנונים ומצא בשו"ת צפנת פענח סי' רע"ז שכתב לאיסורא הנה בעיקר הדבר אין הזמן גרמא להאריך כי מוטרד אני בטרדות הישיבה ובשו"ת אחרות הקודמות שעדיין לא הספקתי להשיב ומ"מ להלהיב לב לומדי תורה לא אמנע טוב אין טוב אלא תורה כפי מה שאפשר בקיצור.
הנה מבואר בשו"ת רשב"א ובשאר פוסקים דמשנה ממטבע שטבעו חכמים לא מקרי אלא המשנה בעיקר הברכה כגון שסיים בא"י חונן לעמו ישראל דעת וכיוצא בזה אבל כל שאינו משנה בעיקר הברכה אלא באמצע הברכה ומוסיף איזה תיבות אין זה מקרי שינוי מטבע ותדע שהרי בזמן הזה נסחאות מנסחאות שונות ואין כמעט שני סידורים שנסחותיהם שוות ופעמים מתפללים בסידור זה ופעמים באחרת וח"ו אין פוצה פה לומר דזה הוה בכלל משנה מטבע ועיין שו"ת הרשב"א ח"א סי' תע"ד שכתב וז"ל.
ולענין מה ששאלת בענין סדור שאתם נוהגים לומר בענין התפלות והסדורים אין המקומות שוין וכל אחד ואחד אומר כפי מקומו ומ"מ אם לא אמר כן אינו מעכב שלא כדברי מי שאומר לכם שזה קרוי משנה ממטבע שטבעו חכמים ולא יצא ע"כ ע"ש וצ"ע על מרן הח"ס ז"ל א"ח סי' ט"ו שלא הרגיש בדברי הרשב"א הנ"ל ע"ש. ומיהו לדידן מבואר דשינוי נסחאות באמצע הברכה ותפלה לא מקרי שינוי ממטבע. והנה אמרו ז"ל כל מי שעושה תפלתו קבע אין תפלתו רחמים ואמרו הלואי שיתפלל כל היום אם יכול להוסיף מה שהוא על תפלתו ואף שח"ו לנו לשנות מנוסח התפלות שקבלנו מאבותינו ואבות אבותינו.
ומעתה האומר באמצע התפלה רבונו דעלמא או הייליגער באשעפער ודאי דאין זה בכלל משנה ממטבע וגם לענין הפסק נראה דלא הוי אלא הוי כמוסיף על נוסח הברכה באמצעיתה דאין בזה איסור ולפעמים אינו אלא מתרגם הברכה ללשון אידיש ובזה ודאי אין איסור ולמשל כשבא לתפלת שמע קולינו וכו' אב הרחמן רחם עלינו והוא מתרגם לעצמו אב הרחמן דער בארעמדיגער פאטער כה"ג ודאי ליכא שום איסור ותפלה נאמרת בכל לשון בציבור עכ"פ אלא אפילו אומר בסתם באמצע התפלה הייליגער בורא מ"מ נראה דאין לזה דין הפסק והוה כאומר הייליגער באשעפער אתה חונן לאדם דעת ומפרש מיהו אתה חונן היינו דער הייליגער באשעפער וכיוצא בו וממילא נראה דליכא בזה איסור.
וכן ראיתי לגאון הדור רשכבה"ג מרן מהרש"ק ז"ל בשו"ת טוט"וד קמא יו"ד סי' רי"א שנשאל בזה וכתב וז"ל ועל מה ששאל אם שח בתפלה כנהוג בזמנינו שאומרים כדומה בברכת אתה גבור בל"א לעבעדיגער גאט העלף אונז וכדומה וכתב דאם הוי בצבור כיון דמותר להתפלל בכל לשון הוי כאלו הוסיף בלשון הקודש איזה תיבות ובזה ודאי דלא הוי הפסק אבל אם מתפלל יחיד בזה להסוברים דאסור להתפלל בשאר לשון ודאי הוה הפסק והוה כשיחה בטילה מיהו כיון דעכ"פ אינו מזיד רק סובר מצוה קעבד הוי כאומר מותר שכ' המג"א דלא הוי כשח במזיד ולכן בכל ענין א"צ לחזור ולכתחלה אין לעשות כן ובשו"ת אלף לך שלמה כפל הדברים ע"ש, בסי' נ"ח. והנה מבואר דהמתפלל בציבור ליכא שום איסור בדבר. אלא דגם מה שכתב דאם מתפלל ביחיד להסוברים דאסור להתפלל בכל לשון לפענ"ד אינו דהרי צריך אדם לכוין פי' המלות ואם אינו יכול לכוין פי' המלות ואומר פי' המלות בקול רם ודאי אין בזה משום הפסק והוי כעין תרגום והכ"נ כן הוא ועיין שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קל"ט שנשאל ג"כ בענין זה וכתב נמי דאין זה הפסק אלא שכתב דלכתחלה אין לעשות כן לכל אדם דלא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול אבל למי שראוי ליטול ודאי אין איסור בדבר ועיין בדברי חמודות ברכות ל"ג אדברי הרא"ש שם אבל בינו לבין עצמו ודו"ק.
היוצא מדברינו דנראה דאין בזה משום הפסק ואף שכתבו הגאונים דלכתחלה אין לעשות כן לא כתבו כן אלא להמון דלאו כל הרוצה ליטול השם יטול מ"מ מי שכוונתו רצויה ודאי דאין מזניחין אותו וכפי הנראה היו באמת נוהגין אז הרבה מבני אדם פשוטים לדבר בשמ"ע ולכן החמירו דלכתחלה לא יעשה כן אבל לבני עליה ליכא בזה שום איסור וכמו שביררתי בעזה"י ועכ"פ בתפלה בציבור ליכא שום איסור וכהגמהרש"ק ז"ל.
בבכה"ת ובלב ונפש.
מנשה הקטן
