כי תשא
אך את שבתותי תשמרו פירש רש״י כל אכין ורקין מועטין למעט שבת ממלאכת המשכן והקושיה מפורסמת אדרבה הוא רבוי לגבי שבת שמרבה לאסור אפילו מלאכת המשכן אמנם נודע האמור בזוהר מהו שבת שמא דקב״ה דאיהו שלים מכל סטרוי וכיון שהוא שלם בכל מיני שלימות בודאי לא תחסר כל בה והנה העושה מלאכה הוא מפני שצריך לאותו דבר וזולתה היה חסר ומשלים חסרונה על ידה אמנם שבת דאיהו שלים מכל סטרוי ואינו חסר כלום אין צריך למלאכה להשלים איזה חסרון ולכן אמרו רז״ל שיהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה ואין מחסור דבר שהרי בשבת אלהותו יתברך מתפשט ומתגלה בבני ישראל ואיהו שלים בכל סטרוי בכל מיני שלימות ואם מורה היפך ח״ו מראה שאינו מהם ואין בו השראתו כביכול ואמנם לא לבד מלאכת הדיוט אסור בשבת אך אפילו מלאכת המשכן רצה לומר משכן נקרא על שם (שמות כ״ט, מ״ה) ושכנתי בתוך בני ישראל שהקב״ה שוכן בתוך בני ישראל והאדם צריך להיות משכן אליו ואם לא טהור הוא מחלאת עוונותיו ומעכב השראת שכינתו ברוך הוא בשבת יסיר מלבו גם דבר זה שלא יעצב על זה רק ישמור שבת כהלכתו וישמח בהשם יתברך שלפניו הוא רעוא דרעוין ושמחה ונמצא אפילו מלאכת המשכן שיעשה דבר הצריך אליו שיהיה משכן להשם גם זה ממעט בשבת וזהו למעט שבת אפילו ממלאכת המשכן שהוא לצורך המשכן:
אך נודע שאין הקב״ה שורה אלא את דכא ושפל רוח, על כן צריך האדם להיות בעיניו בבחינת מ״ה ואין, ואז ישרה הקב״ה דאיהו שלים מכל סטרוי, ובוודאי אז לא יחסר לאדם כלום כיון שאין נחשב לכלום בעיני עצמו, א״כ לא שייך חסרון בדבר שהוא אין, זהו אך למעט, שיהיה האדם ממעט עצמו כאין, ואז ישרה בו אלהותו השלם בכל מיני שלימות, ואפילו מה שהוא מלאכת המשכן כנ״ל: עם הארץ אימת שבת עליו וכו׳ מפני שבכל שבת מתגלה בחינת משה שמחזיר לישראל התרין עיטרין שהם אהבה ויראה והיא נשמה יתירה נמצא מתגלה לכל איש ישראל ששומר שבת דעת שבו נכלל אהבה ויראה והוא בחינת משה ואז כיון שנכנס בו יראה כאמור מתירא לשקר בשבת. ולכן כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי אותן העטרות זכו במעמד הר סיני כי כרת משה הברית את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה (דברים כ״ט, י״ד) כי כולם היו שרשם בסיני וזכו לב׳ עיטרין אהבה ויראה שהוא דעת שלם ובכל שבת מתגלה בחזירתם להם הרי חזרו לכמו שהיו בבחינת מעמד הר סיני שאז קבלו אלהותו והוא חירות ממלאך המות וכו׳ כן נעשה עתה חירות מסיטרא אחרא וזהו כל השומר שבת כהלכתו כאשר תהילכתו בחינתו היתה בסיני כי כל אחד קיבל לפני בחינתו והוא שומר שבת עד שבא לתהילכו׳ שורש בחינתו אז אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי נעשה חירות מכלם כמו בסיני ואין לסיטרא אחרא אחיזה כלל והענין כשאדם עובר עבירה הוא כאילו מוחק אותו דבר מהתורה ולכן פוגם מאוד בזה אבל יש בחינה גדולה מתורה שבכתב שהוא חרות על הלוחות לשון חקיקה שבזה לא שייך מחיקה ואין הפגם מגיע שם וזהו בחינת שמות שאינם נמחקים שאין פגם מגיע בהם והשבת מתנהג בשמות אלו ולכן נעשה חרות וכו׳. וזהו (שמות ב׳, י״א) וירא איש מצרי הוא הסטרא אחרא מכה איש עברי הוא הכאת איש עברי בסנוורים להטעותו לדרך רע ח״ו ויך את המצרי וטמנהו בחול פירוש כיון שבא משה בחינת הדעת בחינת שבת אז הכה את המצרי הוא הסטרא אחרא וסילקו והטמינו לסטרא אחרא להנהגת החול הוא הקטנות אבל בשבת אין לו אחיזה:
אך את שבתותי תשמרו פירש רש״י כל אכין ורקין מועטין למעט שבת ממלאכת המשכן והקושיה מפורסמת אדרבה הוא רבוי לגבי שבת שמרבה לאסור אפילו מלאכת המשכן אמנם נודע האמור בזוהר מהו שבת שמא דקב״ה דאיהו שלים מכל סטרוי וכיון שהוא שלם בכל מיני שלימות בודאי לא תחסר כל בה והנה העושה מלאכה הוא מפני שצריך לאותו דבר וזולתה היה חסר ומשלים חסרונה על ידה אמנם שבת דאיהו שלים מכל סטרוי ואינו חסר כלום אין צריך למלאכה להשלים איזה חסרון ולכן אמרו רז״ל שיהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה ואין מחסור דבר שהרי בשבת אלהותו יתברך מתפשט ומתגלה בבני ישראל ואיהו שלים בכל סטרוי בכל מיני שלימות ואם מורה היפך ח״ו מראה שאינו מהם ואין בו השראתו כביכול ואמנם לא לבד מלאכת הדיוט אסור בשבת אך אפילו מלאכת המשכן רצה לומר משכן נקרא על שם (שמות כ״ט, מ״ה) ושכנתי בתוך בני ישראל שהקב״ה שוכן בתוך בני ישראל והאדם צריך להיות משכן אליו ואם לא טהור הוא מחלאת עוונותיו ומעכב השראת שכינתו ברוך הוא בשבת יסיר מלבו גם דבר זה שלא יעצב על זה רק ישמור שבת כהלכתו וישמח בהשם יתברך שלפניו הוא רעוא דרעוין ושמחה ונמצא אפילו מלאכת המשכן שיעשה דבר הצריך אליו שיהיה משכן להשם גם זה ממעט בשבת וזהו למעט שבת אפילו ממלאכת המשכן שהוא לצורך המשכן:
אך נודע שאין הקב״ה שורה אלא את דכא ושפל רוח, על כן צריך האדם להיות בעיניו בבחינת מ״ה ואין, ואז ישרה הקב״ה דאיהו שלים מכל סטרוי, ובוודאי אז לא יחסר לאדם כלום כיון שאין נחשב לכלום בעיני עצמו, א״כ לא שייך חסרון בדבר שהוא אין, זהו אך למעט, שיהיה האדם ממעט עצמו כאין, ואז ישרה בו אלהותו השלם בכל מיני שלימות, ואפילו מה שהוא מלאכת המשכן כנ״ל: עם הארץ אימת שבת עליו וכו׳ מפני שבכל שבת מתגלה בחינת משה שמחזיר לישראל התרין עיטרין שהם אהבה ויראה והיא נשמה יתירה נמצא מתגלה לכל איש ישראל ששומר שבת דעת שבו נכלל אהבה ויראה והוא בחינת משה ואז כיון שנכנס בו יראה כאמור מתירא לשקר בשבת. ולכן כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי אותן העטרות זכו במעמד הר סיני כי כרת משה הברית את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה (דברים כ״ט, י״ד) כי כולם היו שרשם בסיני וזכו לב׳ עיטרין אהבה ויראה שהוא דעת שלם ובכל שבת מתגלה בחזירתם להם הרי חזרו לכמו שהיו בבחינת מעמד הר סיני שאז קבלו אלהותו והוא חירות ממלאך המות וכו׳ כן נעשה עתה חירות מסיטרא אחרא וזהו כל השומר שבת כהלכתו כאשר תהילכתו בחינתו היתה בסיני כי כל אחד קיבל לפני בחינתו והוא שומר שבת עד שבא לתהילכו׳ שורש בחינתו אז אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי נעשה חירות מכלם כמו בסיני ואין לסיטרא אחרא אחיזה כלל והענין כשאדם עובר עבירה הוא כאילו מוחק אותו דבר מהתורה ולכן פוגם מאוד בזה אבל יש בחינה גדולה מתורה שבכתב שהוא חרות על הלוחות לשון חקיקה שבזה לא שייך מחיקה ואין הפגם מגיע שם וזהו בחינת שמות שאינם נמחקים שאין פגם מגיע בהם והשבת מתנהג בשמות אלו ולכן נעשה חרות וכו׳. וזהו (שמות ב׳, י״א) וירא איש מצרי הוא הסטרא אחרא מכה איש עברי הוא הכאת איש עברי בסנוורים להטעותו לדרך רע ח״ו ויך את המצרי וטמנהו בחול פירוש כיון שבא משה בחינת הדעת בחינת שבת אז הכה את המצרי הוא הסטרא אחרא וסילקו והטמינו לסטרא אחרא להנהגת החול הוא הקטנות אבל בשבת אין לו אחיזה:
