בס"ד
הגאון ר' חיים מאיר הורוביץ שליט"א
בפרשתינו ציונו הבורא ית"ש על איסור אכילת בשר בחלב. ובחולין קט"ו ב' אמרי' "דבי רבי ישמעאל תנא לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים אחד לאיסור אכילה אחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול", ע"כ נכתוב בע"ה בענין איסור בשר בחלב.
הנה קיי"ל כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה, ויש להסתפק האם איכא איסור חצי שיעור בבשר בחלב או לא.
והנה לענין איסור בישול בשר בחלב, נסתפק בזה הפמ"ג ז"ל בפתיחה להל' בשר בחלב אות ג'. ויסוד ספיקתו בנידון הכללי בהא דאמרי' דטעמא דאיסור חצי שיעור היינו משום דחזי לאיצטרופי, האם הכונה דאחרי שיאכל ח"ש יאכל עוד ח"ש, וא"כ כ"ז רק באיסורי אכילה דא"צ לאכול הכזית בב"א אלא מהני אכילתו תוך כדי אכילת פרס אבל בבישול דליכא ענין צירוף ליכא איסור ח"ש. או דילמא חזיא לאיצטרופי הכונה דאסרו ח"ש משום דאם יבשל עתה ב' חצאי שיעור ביחד הוי איסור דאורייתא, וזה שייך גם בבישול.
וכבר דנו גדולי האחרונים ז"ל בספק זה בדברי השאג"א ז"ל לענין חצי שיעור באיסור בל יראה דגם בזה לא שייך ענין צירוף, וכבר כ' הגרעק"א ז"ל בגליון לשו"ע או"ח סי' תמ"ד על המג"א סקי"ד, דלדעת הרבה פוסקים ז"ל איכא איסור ח"ש בבל יראה יעו"ש.
אולם לענין אכילת בשר בחלב פשיטא לי' להפמ"ג ז"ל התם דאיכא איסור דלא גרע משאר עבירות דאיכא איסור ח"ש. וכ"נ מדברי הט"ז ז"ל ביור"ד סי' צ"ב א' אלא דליכא הכרח שם דהוי איסור תורה, אבל רהיטת לשונו ז"ל נראה דהוי ככל איסורי תורה דח"ש אסור מה"ת.
והנה הפמ"ג ז"ל גופי' בספרו גינת ורדים כלל ל"ד הביא דברי המל"מ ז"ל ספ"א מחמץ ומצה ה"ז בשם מהרלב"ח ז"ל [והוא בתשובת מהרלב"ח ז"ל סי"ח] דהא דבעי' קרא לאיסור חצי שיעור בחמץ היינו משום דאיסור ח"ש נלמד ביומא ע"ד א' מהא דכתיב 'כל חלב' וא"כ ליכא למילף מהתם אלא איסור הדומה לחלב שלא היתה לו שעת הכושר ואסור מתחילת ברייתו אבל איסור חמץ דהי' לו שעת הכושר קודם הפסח ליכא למילף מהתם.
וכ' הפמ"ג ז"ל דלפי"ז לענין בשר בחלב נמי איכא למימר הכי, דליכא איסור חצי שיעור דהיתה לו שעת הכושר [וכדאמרי' בחולין קט"ו ב' דליכא למילף איסור הנאה בבב"ח מערלה משום דמה לערלה שכן לא היתה לו שעת הכושר משא"כ בב"ח], וכ' שם דמ"מ לא דמי בב"ח לחמץ דשאני חמץ דכצורתו השתא היתה לו שעה"כ אבל בב"ח דהאיסור מתחיל כשנתבשלו יחד ומעת שנתבשלו אסורים לעולם, והניח בספק, וצריך להוסיף בביאור דבריו ז"ל דליכא למילף מחמץ דגם היכא דהיתה לו שעה"כ איכא איסורא דח"ש, די"ל דשאני חמץ דאיסורו חמור דהוי בכרת.
אמנם הוא גופי' ז"ל בסוף כלל כ"ז הביא דברי מהרלב"ח ז"ל, והק' ע"ז דא"כ איסורי נזיר דהיתה להם שעה"כ מנלן דח"ש אסור, והביא מדברי הרמב"ם ז"ל דהנשבע שלא יאכל אסור לאכול ח"ש וגם שם היתה לו שעה"כ, ובע"כ לומר דכיון דאמרי' ביומא שם דטעם האיסור בח"ש היינו משום דחזיא לאיצטרופי א"כ כל איסורי אכילה נכלל בזה דשייך בהו הטעם דחזיא לאיצטרופי.
ונראה בע"ה לדון במילתא חדתא דגם באכילת בשר בחלב ליכא איסור תורה בחצי שיעור וכדלקמן.
א] נלע"ד בע"ה לדון בדבר החדש להוכיח דליכא איסור חצי שיעור בבב"ח.
אמרי' בחולין ק"ג ב' דאבר מן החי שחילקו מבחוץ אע"פ שאח"כ אכל את שני החלקים פטור, דכיון דאבר מן החי חידוש הוא דחייב נמי על גידים ועצמות, אין לך בו אלא חידושו ורק אם אכלו כאחת חייב. והפרי מגדים ז"ל ביור"ד סי' סי' ס"ה משב"ז סק"ד לחדש יצא, דכי היכא דלגבי אבר מן החי אמרי' דאין לך בו אלא חידושו, ואינו חייב אלא אם אכלו בב"א. א"כ ה"ה גיד הנשה, דגיד הנשה נמי חידוש הוא, דהרי עץ בעלמא הוא דאין בגידין בנותן טעם והתורה אסרתו, וא"כ גם בזה אמרי' אין לך בו אלא חידושו ואינו חייב אלא א"כ אכל כל הגיד כאחת אבל אם חילקו מבחוץ פטור.
ומעתה לפי"ז נראה לומר דגם בבב"ח הכי הוי, דכיון דחידשה התורה דחייבים על אכילתו גם בשלא כדרך אכילה, וכדאמרי' בפסחים כ"ה א' לדעת אביי, א"כ אין לך בו אלא חידושו דאינו חייב אא"כ אוכל ממנו שיעור כזית וכשיעור כל האיסורים, אבל באוכל חצי שיעור ליכא איסור כלל דאין זה כצורת האיסור, ונהי דאם אכל אח"כ עוד חצי זית חייב דהגיע לשיעור כזית ובכל דיני התורה שיעור כזית לא בעי' שיאכל בב"א, מ"מ נפק"מ דאם אכל רק חצי שיעור ליכא איסור כלל, ולא שייך בזה חזיא לאיצטרופי, דעכ"פ חצי שיעור ממנו הוי היתר גמור, משא"כ שאר איסורים דגם ח"ש הוי חפצא דאיסורא אלא דחסר בשיעור.
מיהו אדאתינן להכי, אין צורך לתלות החידוש בהא דאסור גם שלא כדרך אכילה, אלא גוף איסור בשר בחלב הוי חידוש וכדאמרי' בפסחים מ"ד ב' ובנזיר ל"ז ב' דמה"ט לא ילפי' טעם כעיקר מבשר בחלב לכל התורה כולה דבשר בחלב חידוש הוא דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי בשיל לי' בישולי אסור, מיהו לדעת אביי בחולין ק"ח א' דילפי' טעם כעיקר מבשר בחלב וס"ל דבב"ח אינו נחשב חידוש שפיר הוצרכנו להא דבב"ח חידוש הוא משום דאסור אכילתו שלא כדרך, אבל התוס' התם בחולין ד"ה מבשר כ' דאביי חזר בו.
ומ"מ דברינו הנ"ל דהוי חידוש משום אכילה שלכד"א נצרכין לענין כלאי הכרם דאמרי' בפסחים כ"ד ב' דנאסר אכילה שלכד"א, ובכלאים ליכא חידוש אחר דהא אמרי' התם בפסחים דגוף האיסור דכלאים לא הוי חידוש, ובזה צריכין אנו להא דכתבנו דאכתי הוי חידוש דשלא כדרך אכילה אסור ואין לך בו אלא חידושו לאסור רק בשיעור כזית, ונימא דליכא איסור ח"ש בכלאי הכרם.
שו"ר דיש לגמגם בדברינו, דהתינח אבמה"ח וגיד הנשה דלא יתכן לעבור עליו אלא באופן המחודש דאבמה"ח אינו חייב אא"כ אוכל נמי הגידין והעצמות וכן גיה"נ דכל אכילת גיד הוי חידוש ולפי' אמרי' דאין לך בו אלא חידושו כצורת האיסור שאמרה תורה והיינו בב"א, אבל בבה"ח הרי משכח"ל לעבור עליו כשאוכל כדרך אכילה, אלא דהוסיפה התורה לאסור נמי אם אוכל שלכד"א, ושמא בזה לא שייך לומר אין לך בו אלא חידושו.
אמנם אם כן הא מיהת נימא דנהי דבאוכל בב"ח כדרך אכילה איכא איסורא דח"ש מ"מ אם אוכל חצי שיעור מבב"ח שלא כדרך אכילה ליכא איסור דבזה שפיר נימא דכיון דהא דבב"ח נאסר שלא כדרך אכילה הוי חידוש א"כ אין לך בו אלא חידושו דאכילה שלא כדרך היינו רק בשיעור כזית. [ושמעתי מידי"נ הגר"י גרינוואלד שליט"א שהצפנת פענח ז"ל דן להתיר ח"ש שלכד"א מטעם אחר דאם ח"ש הוי איסור כללי וכהך גיסא דנקט הרמב"ן ז"ל בתוה"א דח"ש דכרת וח"ש דל"ת חומרתם שוה א"כ י"ל דהא דבב"ח אסור שלכד"א אינו נוהג בח"ש].
ומצאתי דוגמתו דחלק מהאיסור יש בו ח"ש וחלק אין בו ח"ש בדברי המנח"ח ז"ל במצוה שס"ח אות ט"ז דכ' דאע"ג דאיסור ענבים לנזיר שיעורו בכזית ומהני צירוף בכדי אכ"פ, מ"מ באוכל חרצן שגם ע"ז הנזיר מוזהר אינו חייב אא"כ אוכלו בב"א וליכא איסור ח"ש בזה דכיון דאינו ראוי לאכילה וחידשה התורה דהנזיר חייב אין לך בו אלא חידושו יעו"ש, ומדבריו ז"ל מוכח דהא דהתורה אסרה חרצן בנזיר והוי חידוש אין בכוחו להשליך מזה על כל איסורי נזיר אלא על אכילת חרצן בלבד, וא"כ הה"נ לענין בשר בחלב, נימא דעכ"פ אם אוכל שלא כדרך ליכא איסור בח"ש.
שו"ר דיש לחלק בא"א בין אבמה"ח לבב"ח, דהתינח אבמה"ח וגיד הנשה דהחידוש הוי בצורת האיסור ולפי' אמרי' דאין לך בו אלא חידושו כצורת האיסור שאמרה תורה והיינו בב"א, אבל שיעור כזית בבב"ח אין זה דין בצורת האיסור אלא בכמות האיסור, ובזה ל"ל דרק כך אסרה תורה ולא בפחות מכשיעור, ועדיפא מינה קאמינא דכיון דשיעור כזית לא נכתב מפורש באיסורים אלא הוי מדין שיעורין וכדאמרי' בסוכה ו' א', א"כ לא שייך לומר בזה אין לך בו אלא חידושו דהא שיעור כזית לא נתחדש בבב"ח בדייקא אלא הוא דין בכל התורה כולה.
ב] מיהו נלע"ד בע"ה דאדרבא איפכא שנינו ויש להכריח דאיכא איסור ח"ש בבב"ח.
דהנה כבר נודע בשערים דעת המהרש"ל ז"ל בשבועות כ"ג ב' בביאור דברי התוס' שם דלדעת ר' שמעון דלא נאמר כזית בכל איסורי אכילה אלא לענין קרבן אבל לענין מלקות האיסור הוי בכל שהוא, ה"ה דלוקין על אכילה שלא כדרך, וביאור הדבר דכל שלא כדרך אכילה הוי כאיסור חצי שיעור וכיון דלוקין על כ"ש ה"ה דלוקין על אכילה שלכד"א, יעו"ש.
והמל"מ ז"ל בפ"ה משבועות ה"ה הביא דברי מהרש"ל ז"ל והביא דגם מהר"י בן לב ז"ל כ"כ בחי' לשבועות, והק' ע"ז מהא דחצי שיעור אסור מה"ת ושלא כדרך אכילה מותר מה"ת, וחזי' דשלכד"א קיל מח"ש, ותי' דשלכד"א קיל מאיסור ח"ש, וע"כ לר"ש דח"ש לוקין עליו, א"כ שלכד"א נחתינן חד דרגא ואסור מה"ת אלא דאין לוקין עליו, והגרעק"א ז"ל בגליון שם תי' דדברי מהרש"ל ז"ל היינו דוקא לר' שמעון דלוקין על ח"ש דכל שהוא למלקות, אבל לדידן דטעמא דח"ש היינו משום דחזי לאיצטרופי, וזה לא שייך באכילה שלכד"א.
ומעתה לפי"ז נראה בע"ה למילף מינה איפכא, דדבר שאסור מה"ת שלא כדרך אכילה לא יתכן דאכילת ח"ש ממנו מותר דלא יהא חמור איסור שלכד"א מאיסור ח"ש, וזה נכון בין לתי' דהמל"מ ז"ל ובין לתי' דהגרעק"א ז"ל, דמש"כ הגרעק"א ז"ל היינו לאידך גיסא דאע"ג דח"ש אסור אין זה מכריח דשלכד"א אסור, אבל לאידך גיסא אם ח"ש מותר לא יתכן דשלכד"א אסור.
ומדאתי' בע"ה להכי, יש להכריח דח"ש מבב"ח לא די דאסור מה"ת אלא דאסור משום גופו של איסור אלא דאין לוקין ע"ז, וטעמא דידי דהא אמרי' בפסחים כ"ה א' דבב"ח אסור שלא כדרך אכילה דלא כתיב בה אכילה, ומעתה לדעת מהרש"ל ז"ל הנ"ל הרי בהכרח דגם ח"ש אסור, ולא עוד אלא דחמירא מסתם ח"ש בשאר איסורים דהכא כיון דהתורה אסרה שלכד"א בהכרח דאסרה נמי ח"ש, וא"כ נמצא דח"ש הוי משום גוף האיסור דבב"ח ואין זה משום דחזיא לאיצטרופי.
ואין לסתור דברינו מיני' ובי' מהא דהאוכל בב"ח דלכד"א לוקה ואילו האוכל ח"ש מבב"ח אינו לוקה ולדברינו הא לא יתכן דשלכד"א חמור מאיסור ח"ש, הא ליתא, דהא כ' התוס' בפסחים כ"ד ב' ד"ה הכל [וכ"כ בתוס' הרשב"א ז"ל ובתוס' הרא"ש ז"ל שם] דבאוכל בב"ח שלכד"א נהי דאסור מה"ת מ"מ אין לוקין ע"ז.
איברא, אכתי דברינו נסתרים מהא דבכלאי הכרם דלוקין על אכילה שלא כדרך וכדקאמר אביי בפסחים כ"ד ב' ועכ"ז אין לוקין על פחות מכזית, מיהו גם זה אינו, דהא בלא"ה כבר הק' האחרונים ז"ל אמאי אין לוקין על כלה"כ בפחות מכזית הא לא כתיב בה אכילה ומנלן שיעור כזית בזה, ותי' דבכלל שיעורין שניתנו למשה מסיני הוי שיעור כזית ובפחות מזה אין לוקין, וא"כ שפיר י"ל דאע"ג דח"ש מכה"כ ובב"ח הוי איסור גמור והוי כגופו של איסור מ"מ אין לוקין ע"ז מדין שיעורין.
ועכ"פ נפק"מ טובא לפי"ז בהא דכתבנו דחצי שיעור מכלה"כ ובב"ח אסור משום גוף האיסור ולא משום חזיא לאיצטרופי, דליכא בזה כל הקולות שיש בח"ש וכגון לענין שלא חל שבועה או איסור אחר ע"ז אע"ג דעל ח"ש מכל האיסורים חל.
שו"ר דהפת"ש ז"ל ביור"ד סי' רל"ח סק"א הביא דברי הפמ"ג ז"ל בספרו תיבת גמא פר' תולדות דכ' להדיא כדברינו, אלא דהתם לא הכריח כן מדברי מהרש"ל ז"ל ולא תליא לה בהא דאסור נמי בשלא כדרך אכילה אלא מסברא כ' דכיון דלא נאמר בכה"כ ל' אכילה איכא איסור ל"ת גם בפחות מכזית אלא דאין לוקין ע"ז, ולאחר החיפוש מצאתי דהפמ"ג ז"ל כ"כ גם בפתיחה להל' פסח החלק השני פ"ג ס"ה יעוש"ה.
מיהו הגר"ח ז"ל בחי' הגר"ח לסוף פסחים תי' דהא דבב"ח אינו חייב אלא בכזית אע"ג דלא כתיב בי' אכילה, היינו משום דכיון דהאיסור הוא אכילה, כך היא ההלכה דאכילה היא בכזית ובפחות מכזית לא חשיב אכילה יעוש"ה, והנה לפי"ז נראה דפחות מכזית דלא נחשב אכילה אינו נכלל בגוף האיסור דבב"ח ואי אתינן לאסור ח"ש היינו רק מדין ח"ש בכה"ת כולה, וא"כ הדרי' למאי דכ' דכיון דאיסור בב"ח הוי חידוש ליכא למילף מיני' אלא באוכל שיעור כזית.
ג] נלע"ד בע"ה לדון בדבר החדש דגם אם איכא איסור ח"ש בבב"ח מ"מ אין זה בכל האופנים.
ואפרש שיחתי, הנה התוס' ביומא פ"א א' ד"ה כל כתבו וז"ל "שמעתי מקשה מאי איצטריך קרא לרבי עקיבא בפרק קמא דסנהדרין (דף ד.) לרביעית דם הבא משני מתים שמטמא באהל ומאי טעמא דרבנן דפליגי והא קיימא לן כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין ומתרצא דמיירי ברביעית דם הבאה משני נפלים שאין לא בזה ולא בזה רביעית מתחילה אבל שני מתים שיש בכל אחד טפי מרביעית לדברי הכל מצטרפין חצי רביעית מזה וחצי רביעית מזה".
והנה במ"א הבאנו מדברי הגאון מרוגטשוב ז"ל בצפנת פענח בפ"ג ממאכ"א ה"ו, דיליף מדברי התוס' חידוש גדול, דחצי שיעור שאינו בא משיעור שלם ליכא איסור חצי שיעור, דהרי הא דכל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין, אין זה דין מיוחד בטומאה אלא בכל איסור או מצוה שנתנה בו תורתינו הקדושה שיעור. וכדחזי' מהא דהתם ביומא אמרי' דהא דאכילה ושתיה אין מצטרפין לענין תענית ביוהכ"פ אתיא כר' יהושע דרק בשוין בשיעורייהו מצטרפין, ובסוכה י"ז ב' אמרי' הכי נמי לענין צירוף סכך פסול ואויר בסוכה, ומדכ' התוס' כן גבי טומאה ממילא ה"ה גבי כל האיסורים דמאי שנא.
ומצאתי דכבר כ"כ הבית יצחק ז"ל בחיו"ד במפתחות לסי' ס"ד למילף כן מדברי התוס' אלא דכ' דאיסור מטומאה לא ילפי', [וצ"ע מהא דהוכחנו דדין זה דכל שטומאתו ושיעורו שוין דמצטרפין נוהג בכה"ת כולה]. עוד מצאתי דהשו"מ ז"ל במהדו"ק ח"ב סי' מ"ה הביא דברי מהר"י מינץ ז"ל שדן בדם של לב עוף וכ' דליכא בזה איסור ח"ש, ופי' השו"מ ז"ל, דכונת מהר"י מינץ ז"ל דלא בא משיעור שלם יעוש"ה.
והשתא לפי"ז י"ל בע"ה דבר נפלא, דבשר בחלב כיון דלא נאסר אלא בתערובת שניהם, א"כ אם מערב פחות מכשיעור בשר וחלב [היינו דבהצטרף שניהם הוי פחות מכזית דהא חצי זית מזה וחצי זית מזה קיי"ל כלוי בחולין ק"ח ב' דחייב], הרי מעולם לא בא משיעור שלם של איסור דקודם תערובתן לא היו אסורים והאיסור נוצר רק ע"י התערובת, א"כ לא שייך בזה איסור ח"ש.
אמנם כ"ז כשבישל פחות מכשיעור בב"ח, אבל שיעור שלם בב"ח שנתבשלו וכבר נאסרו שפיר איכא בזה איסור ח"ש אם יאכל מזה פחות מכשיעור, דבכה"ג שפיר בא משיעור שלם.
ד] נלע"ד בע"ה להוכיח דליכא איסור חצי שיעור בבשר בחלב ובהקדם ב' הקדמות.
א] החת"ס ז"ל בחי' לחולין ק"ח ב' ד"ה גופא, הק' מנלן דבישול בב"ח שיעורו בכזית הא בישול אין זה מידי דאכילה, ותי' וז"ל "והכא צ"ל כמ"ש רמב"ם והוא ממדרש רבה כמ"ש ה"ה דלא אסר הכתוב בשול אלא משום שהוא התחלת אכילה שמבשל לצורך אכילה והחמירה תורה אפי' בהכנת המאכל מכ"ש דאכילה גופי' אסורה וכו', וכיון שכן ראוי שלא לאסור הבשול אלא בשיעור שלוקה על אכילתו".
ב] הבאנו בתחילת המאמר דברי הפמ"ג ז"ל דבבישול בשר בחלב ליכא איסורא דח"ש דלא שייך בזה הסברא דחזיא לאיצטרופי דבאיסור בישול לא שייך צירוף אלא באיסורי אכילה, וכ"כ הבית יצחק ז"ל בח"א סי' קי"א אות ז' יעו"ש.
והשתא לפי"ז אם נימא דבאכילה איכא איסור ח"ש, תיקשי נהי דא"א למיסר ח"ש בבישול משום הבישול גופי' דלא שייך בזה ענין צירוף, מ"מ תיפו"ל דאסור לבשל ח"ש דהרי הבישול הוי תחילת אכילה וכדברי החת"ס ז"ל, דהרי כל עיקר שיעור בבישול הוא משום לתא דאכילה דאינה אלא בכזית, וכיון דבאכילה אסרינן ח"ש ממילא יאסר נמי לבשל ח"ש, ודו"ק.
תמצית העולה מהדברים.
א] הפמ"ג ז"ל חידש דבבישול בשר בחלב ליכא איסור בחצי שיעור אבל לענין איסור אכילת בשר בחלב איכא איסור ח"ש כשאר איסורים.
ב] הפמ"ג ז"ל כ' דלמאי דחדית המהרלב"ח ז"ל דהא דבעי' ריבויא לאסור ח"ש דחמץ היינו משום דליכא למילף מ'כל חלב' דאסור ח"ש דשאני חלב דלא היתה לו שעת הכושר משא"כ חמץ דהי' לו שעה"כ.
ג] ולפי"ז כ' הפמ"ג ז"ל דה"ה בשר בחלב דדומה לחמץ דהי' לו שעה"כ וממילא ליכא איסור ח"ש, דמחמץ ליכא למילף דשא"ה דהוי איסור כרת. אמנם במ"א כ' דגוף דברי מהרלב"ח ז"ל צ"ע דהא מצינו באיסורי נזיר דאע"ג דהי' לו שעה"כ מ"מ ח"ש אסור.
ד] נראה לדון בדבר החדש למאי דאמרי' בחולין דאבמה"ח שחילקו ליכא איסור דכיון דחידוש הוא דהרי אינו חייב אא"כ אוכל גם הגידין והעצמות אין לך בו אלא חידושו ואינו חייב אא"כ אוכל האבר בב"א, והפמ"ג ז"ל כ"כ נמי לענין גיד הנשה דחידוש הוא דהא אין בגידין בנותן טעם וא"כ אינו חייב בחילק הגיד ואכל חציו דאין לך בו אלא חידושו.
ה] ולפי"ז נימא אנן דבב"ח נמי חידוש הוא דהתורה חייבתו אפי' באוכל שלא כדרך אכילה ואין לך בו אלא חידושו ואינו חייב אא"כ אוכל כשיעור כזית ובפחות מזה ליכא כלל חפצא דאיסורא וממילא ליכא בזה איסור ח"ש.
ו] מיהו י"ל דשאני אבמה"ח דלא משכח"ל לעבור עליו אלא באוכל נמי הגידין והעצמות וכן בגיה"נ, אבל בב"ח נהי דחייב נמי באוכל שלכד"א, מ"מ הא משכח"ל לעבור עליו גם באכילה כדרך.
ז] אמנם א"כ עכ"פ אם יאכל בב"ח שלא כדרך ליכא איסורא בח"ש דלגבי שלא כדרך נימא אין לך בו אלא חידושו, ויש להביא סעד לזה מדברי המנח"ח ז"ל דבנזיר שאוכל חרצן ליכא איסור ח"ש דחרצן אינו ראוי לאכילה וחידוש הוא שחידשה תורה ומוכח דאע"ג דבכל איסורי נזיר איכא איסור ח"ש מ"מ בחרצן ליכא.
ח] יש להוכיח דאיכא איסורא דח"ש בבב"ח, למאי דכ' מהרש"ל ז"ל דלר"ש דכל איסורי תורה חייב באכילת כ"ש ה"ה דחייב באכילה שלא כדרך דחייב דלא גרע מח"ש, ולפי"ז אם נימא דליכא איסור ח"ש באכילת בב"ח היאך חייב עליו באכילה שלכד"א.
ט] תו יש לחדש למאי דכ' התוס' ביומא דח"ש שאינו בא משיעור שלם ליכא איסורא, א"כ המבשל בב"ח פחות מכשיעור הרי מעולם לא הי' בו שיעור שלם א"כ ליכא איסור ח"ש, אמנם אם כבר נאסר מחמת בב"ח אסור לאכול ממנו ח"ש.
י] תו יש להוכיח מהא דכ' החת"ס ז"ל דהא דבבישול בב"ח איכא שיעור כזית ואע"ג דאינו מידי דאכילה היינו משום דהבישול הוי תחילת האכילה, ולפי"ז למאי דנקטו האחרונים ז"ל דבבישול ליכא איסור ח"ש, בהכרח דגם באכילה ליכא, דאל"כ נהי דמשום הבישול גופא א"א לאסור ח"ש, מ"מ נאסור ח"ש דבישול משום דהוי תחילת האכילה.
