הרב משה נחמני
סבורים התלמידים כי תורת רבם כבר יצאה לאור. כביכול רוב ככל כתבי היד נדפסו, ואלו שלא – הרי זה במכוון, על פי הוראתם של הרבנים. אך למעשה רוב כתבי הרב, בכל שטח שרק נבחר: בהלכה, באגדה, בקבלה, וכו' - לא פורסמו עד היום. ואין מדובר במניעה אידאולוגית מלפרסם כתבים רדיקליים, אלא בסך הכל בחילוקי דעות אישיים או ממוניים בין המחזיקים בכתבים. זאת יש לציין כי רוב הכתבים המוחבאים מעין הציבור, מוחזקים בידיים פרטיות, שאינן נשמעות לרב כלשהו מישיבות הקו.
סביב הנושא הזה של "כתבי ידו של הרב" שוררת השתקה רבתי. אותם אנשים המחזיקים בכתבים לא מסכימים לגלות לאף אחד מה יש ברשותם, כי לדעתם הכל הרי תחת שליטה. אך מתוך הידיעות שהשגתי על אודות הכתבים, נוצר אצלי רושם שיותר נכון להגדיר את אחזקתם כ"שערורייה", לא פחות.
עד היום אף אחד עדיין לא העיז לטפל בנושא זה. גם אני לא רציתי מלכתחילה לדון בו, עד שהתבקשתי עתה לכך. יש לי רק מה להפסיד מהעיסוק בשפיר ובשליה אלו, במריבות ובתככים שאינם לרוחי. אלא שאני מקווה שחשיפת הפרשיה תזרז ולו במעט את הופעת אור תורתו של הרב קוק. אני רוצה שתתעורר דרישה ציבורית להוצאת כתבי הרב, או לכל הפחות לשמירתם בידיים ציבוריות. לא יתכן שאלפי כתבי היד שמורים בארגזים ובקרטונים, בלי רישום וקטלוג ובלי כל גיבוי.
לפניכם מאמר שהוא בבחינת טעימה על קצה המזלג מההפקרות השוררת בכל הקשור לתורתו של מרן הרב. אי אפשר בבמה זו לסקור את הפרשיה כולה לפרטיה. אשתדל בדברים שלהלן לגעת בקצרה במספר נקודות עיקריות. כל הרוצה לקבל מקורות, הוכחות וסיפורים על כל אחת מטענותיי, מוזמן לפנות אליי.
בפתיחת דבריי ברצוני להעלות שתי שאלות אשר עליהן אענה להלן:
א. האם מישהו עובד על הוצאת כתבי הרב קוק שטרם נדפסו, ואם כן - מיהו?
ב. האם מישהו דואג לאסוף, לשמר ולהוציא לאור את החומר אודות הרב? (סיפורים, הנהגות, קטעי עיתונות, מחקרים, אגרות שנשלחו אליו, ועוד).
המצב כיום
תמונת המצב הנכונה להיום, שמונים שנה (!) לאחר פטירת הרב קוק, היא שכמחצית מפנקסיו של הרב ("הקבצים") טרם פורסמו. כך גם רוב מוחלט של האגרות שכתב – טרם פורסמו עד היום. בנוסף לכך ישנם חיבורים שלמים שכתב הרב קוק, בהלכה, בגמרא, באגדה, במחשבה ובקבלה, שעדיין לא יצאו לאור, וגם לא יצאו לאור לעולם.
איני דן כאן בחשיבותו של החומר שלא נדפס, ובשאלה כמה חידושים מצויים בו שאינם מוכרים כבר מהכתבים שנדפסו. לעולם לא נוכל לדון בכך, כל עוד החומר יישאר ספון מעין כל. אולם אין ספק שיתכנו בהם חידושים משמעותיים, לפחות ברמה של החידושים שראינו בכתבים שנדפסו בשנים האחרונות ב'פנקסי הראי"ה' וב'נבוכי הדור' (חיבורו של הרב שנדפס בשנת תשע"ד).
בנוסף לכך, החומר ההיסטורי על תולדות הרב, רובו ככולו עודנו מפוזר במקומות שונים, בעיתונים ובכתבי יד שונים. שנות דור עברו מאז פטירת הרב, וחלק ניכר מהחומר טרם נאסף ונדפס בצורה מסודרת, וממילא אינו נגיש לציבור תלמידיו.
הארגונים הפועלים
חמישה גופים פועלים כיום בתחום של הוצאת כתבי ידו של הרב קוק, והם: 'בית הרב', 'מכון הרצי"ה', 'המכון להוצאת גנזי הראי"ה', הוצאת 'אורות', וארגון 'אור האורות'.
כל אחד מגופים אלו עובד בפני עצמו, בדרך כלל מבלי תיאום עם האחרים. חלק מגופים אלה מתעסק לא רק בהוצאה לאור של הכתבים עצמם אלא גם בפרסום ספרות מחקרית ועיונית על תורת הרב. בנוסף לכך ישנם ארגונים קטנים יותר, אשר פעילותם מועטת, ביניהם: 'המכון לחקר משנת הראי"ה'.
מלבד זאת, ישנם שני אנשים פרטיים העוסקים בתחום זה של הוצאת כתבי הרב, מבלי השתייכות למסגרת ארגונית שמפקחת על מעשיהם. האחד ממשפחת הרב קוק ברחובות, והשני הוא הרב --- ---. כל אחד מגופים אלו מחזיק בכתבי יד של הרב קוק. להשלמת התמונה נזכיר את משפחת רענן, צאצאיו של מרן הרב, שאף היא מחזיקה בכתבים רבים שלו – אולם עד היום לא פרסמה כתבים חדשים שטרם פורסמו.
כל אחד משמונת המנויים לעיל חולם להוציא לאור בעצמו את כתבי הרב. הוא רוצה שהאחרים יתנו לו את מה שבידם והוא שיוציא את החומר ערוך כראות עיניו. אולם עד היום לא הושג התיאום בין הגופים הללו, המחזיקים בנתחים שונים של אותו החומר. נדבר למשל על אגרותיו של הרב קוק: מאות אגרות מצויות בידיו של הרב ---, אך מאות אגרות אחרות שמורות בידי מכון הרצי"ה. אגרות אחרות בכלל מצויות אצל מכון 'אורות' שבבית אל. מכיוון שאף אחד מהם לא רוצה להוציא לאור ספר חסר, שלא יכלול את האגרות שבידי חברו, העסק די תקוע. מובן אף אחד אילו היו מתאגדים גופים אלו כמערכת הרמונית אחת, בשיתוף פעולה, קצב הוצאת הכתבים היה מוכפל ומשולש. אבל התאגדות זו דורשת ויתורים, ולכן היא לא מתרחשת.
כלומר, הסיבה האמיתית שכתבי הרב לא נדפסים בקצב משביע רצון, היא לא אידיאולוגית. לא הרב צבי טאו הוא שמונע את הדפסת הכתבים, ולא כל רב אחר, אלא הפוליטיקה. הסיבה היחידה שלא נראה בשנים הקרובות את עשרת הכרכים הבאים מסדרת 'אגרות הראי"ה' – היא המחלוקת שבין מחזיקי הכתבים.
האגודות הראשונות להוצאת כתבי הראי"ה
האם כך אמורה להתנהל הופעת תורתו של הרב זצ"ל? אני רוצה להזכיר בקצרה את שתי האגודות הרשמיות שפעלו בעבר לשם הוצאת כתבי קודשו של הרב זצ"ל. שתיהן פעלו בשיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים הנוגעים בדבר.
בשנות הארבעים פעלה 'האגודה להוצאת כתבי הראי"ה' בה היו שותפים הרב מאיר בר אילן, הרצי"ה קוק, והרב יהושע הוטנר שנפטר בשנים האחרונות. הם הדפיסו את מה שמכונה כיום "הש"ס הלבן", כלומר את הספרים 'עולת ראי"ה', 'דעת כהן', 'משפט כהן' ועוד. אגב, בפרוספקט שהוציאו, הם מדברים במפורש על רצונם להדפיס את הספר 'מורה נבוכים החדש' (שבטעות נקרא בציבור 'נבוכי הדור'). עובדה זו פורכת את טענתם של רבנים שקראו שלא ללמוד את הספר הזה בגלל ש"הרב צבי יהודה בחר שלא הדפיס אותו".
קדמה לכך אגודה אחרת – שטרם נודעה עד היום בספרות המחקר שנכתבה בנושא, אשר בראשה עמד הגרי"מ חרל"פ (ודווקא הרצי"ה לא היה מעורב בה!). אגודה זו פעלה כבר בחייו של הרב, וקיבלה ממנו את כתביו. מטעם האגודה נדפס מחדש הספר 'חבש פאר', ובו גם קטעים מ'עין איה'. אגודה זו עסקה בהדפסת ספרים נוספים (ובתוכם גם 'מורה נבוכים החדש!). מסיבות תקציביות נגדעה פעילותה. יתכן והמניעות הכספיות הם אלו שמאיטות גם כיום את קצב העבודה של הגופים שמניתי לעיל. למרות רצונם הטוב להחיש את הוצאת הכתבים – למשל באמצעות הרחבת מעגל העובדים - מסתבר שאין בידם את הממון הרב הנדרש לכך.
מקור הכתבים
בשנת תשמ"ב נפטר הרצי"ה ערירי ושבע ימים. במהלך השבעה הגיעו לביתו כמה אנשים וחטפו כתבים מכל הבא ליד. לא מדובר בגנבים רעולי פנים, אלא באברכי 'מרכז', שכנראה חששו מאובדן הכתבים או מפיזורם למקומות לא נודעים. בתוך כל ה'חוטפים' היו שנים-שלושה אנשים, שסחבו את רוב החומר, ומחזיקים ברשותם עד היום אלפי אגרות בכתב יד קודשו של הרב קוק.
אחדים מהמחזיקים בכתבים הם דווקא יורשים. אחד מהמחזיקים, לקח את המון הכתבים שבידו מהבוידעם של הרב שמחה הכהן קוק, רבה של רחובות. הרב קוק הוא נכדו של הרב רפאל הכהן קוק, אחיינו ותלמידו המובהק של הראי"ה, אשר ירש כמות נכבדת מכתביו. גם מכון הרצי"ה קיבל כירושה חלק מהכתבים, באמצעות משפחת שפירא. כמובן גם משפחת רענן הנם יורשים כדת וכדין של כתבי הרב.
אחת הסיבות להחזקה העיקשת בכתבים מצדם של אנשים מסוימים, היא השווי הכספי. כדי לשבר את האוזן אסביר מעט: כל מכתב שחתום עליו הרב קוק, שווה היום בקרב האספנים לפחות 100 דולר. זה מחירו של מכתב משרדי, ריק מתוכן, רק בגלל שחתום עליו הרב קוק. לעומת זאת מכתב הנושא תוכן תורני או היסטורי, במיוחד אם הוא כתוב בכתב ידו של הרב קוק, נמכר במחיר של 500 דולר ומעלה. ועתה עשו נא חשבון כמה שווים אלף מכתבים של הרב קוק... אין סיבה שהמחזיק באותם כתבים יפסיד מאות אלפי דולרים רק בגלל רצונו טוב להפיץ את תורת הרב.
החיבורים הגנוזים
אין לאף אחד מושג מה באמת קורה עם כתבי היד, אילו חיבורים קיימים, והיכן הם נמצאים. כך למשל, אחד מאלו המחזיק בחלק ניכר מכתבי היד שטרם פורסמו, הדפיס לכבוד חתונתו חוברת ובה קטעים מתוך ספר בכת"י של הרב קוק על האגדתות שבסדר נשים. חיבור דומה ל'עין איה' המוכר לנו, שנכתב על מסכתות ברכות ושבת. הוא הביא בחוברת רק כעשרים פסקאות מתוך הכרכים הגדולים שבכת"י. אם תשאלו את רבותינו, האם הם שמעו על חיבור מיוחד זה, קרוב לודאי שתשובתם תהיה שלילית. בכל אופן השאלה המתבקשת היא מדוע עד היום החיבור טרם נדפס?
היה אפשר לספר כאן עוד הרבה על חיבורים חשובים ומפתיעים נוספים שטרם ראו אור (ואם לא יקרה משהו - הם גם לא יראו אור). אציין כדוגמה מספר חיבורים כאלה: ספר הדרנים על כל מסכתות הש"ס; ספר הלכתי לגבי מלאכות שבת; חיבור למדני על סדר המסכתות; ספר שבו רשם הרב את כל החידושים הלמדניים שעלו לו מדי לילה בחלום; מהדורה נוספת של 'עולת ראיה'; חיבור שלם בענייני מוסר ואגדה, שנערך ואף נדפס – אולם נגנז בהורא הגרי"ש אלישיב, ועוד ועוד.
אבידת החומר
חומר חשוב הנוגע לחייו ולמורשתו של הרב קוק הולך לאבדון מדי יום. בארכיונים רבים קיימים מסמכים נדירים ומרתקים על הרב קוק, וגם דברים שכתב. למרבה הצער, אנו שומעים מדי פעם על ארכיון שנסגר או נזרק, וכל המסמכים שהיו בו – כולל חומר שנוגע לרב קוק – ירדו לטמיון. ישישים שהכירו אישית את הרב קוק ויכלו לספר עליו - נפטרים מדי שבוע. אין כיום שום ארגון שאחראי לפרסם בצורה שיטתית את החומר הביוגרפי העצום על הרב קוק, שנותר עדיין בכתובים. כך גם יש להעיר על עשרות אגרות של הרב קוק המוצעות למכירה בין האספנים, ומי שרוכש אותם הם קונים פרטיים, ולא ארכיונים ציבוריים. הוי אומר שהם לא יזכו לפרסום לעולם.
סיכום:
נדרשת התעוררות ציבורית להוצאת כתבי תורתו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל, מורה הדרך לרבבות תלמידיו, ואחת מהדמויות הציבוריות הבולטות והחשובות ביותר בדור האחרון. יש לאגד יחד את כל הגופים המחזיקים בכתבים, ולאחד את פעילות ההוצאה לאור. כצעד ראשון יש לגבות את כל כתבי היד. אם החוק הישראלי קובע כחובה על כל מדפיס לספק עותק של ספרו לספריה הלאומית בירושלים, לא יתכן שכתבים כה חשובים, תורנית והיסטורית, ישכבו באבק כאבן שאין לה הופכין, ללא כל גיבוי ופיקוח.
הכותב הוא מנהל ארגון 'אור האורות' העוסק בחקר משנת הראי"ה קוק ותולדותיו
סבורים התלמידים כי תורת רבם כבר יצאה לאור. כביכול רוב ככל כתבי היד נדפסו, ואלו שלא – הרי זה במכוון, על פי הוראתם של הרבנים. אך למעשה רוב כתבי הרב, בכל שטח שרק נבחר: בהלכה, באגדה, בקבלה, וכו' - לא פורסמו עד היום. ואין מדובר במניעה אידאולוגית מלפרסם כתבים רדיקליים, אלא בסך הכל בחילוקי דעות אישיים או ממוניים בין המחזיקים בכתבים. זאת יש לציין כי רוב הכתבים המוחבאים מעין הציבור, מוחזקים בידיים פרטיות, שאינן נשמעות לרב כלשהו מישיבות הקו.
סביב הנושא הזה של "כתבי ידו של הרב" שוררת השתקה רבתי. אותם אנשים המחזיקים בכתבים לא מסכימים לגלות לאף אחד מה יש ברשותם, כי לדעתם הכל הרי תחת שליטה. אך מתוך הידיעות שהשגתי על אודות הכתבים, נוצר אצלי רושם שיותר נכון להגדיר את אחזקתם כ"שערורייה", לא פחות.
עד היום אף אחד עדיין לא העיז לטפל בנושא זה. גם אני לא רציתי מלכתחילה לדון בו, עד שהתבקשתי עתה לכך. יש לי רק מה להפסיד מהעיסוק בשפיר ובשליה אלו, במריבות ובתככים שאינם לרוחי. אלא שאני מקווה שחשיפת הפרשיה תזרז ולו במעט את הופעת אור תורתו של הרב קוק. אני רוצה שתתעורר דרישה ציבורית להוצאת כתבי הרב, או לכל הפחות לשמירתם בידיים ציבוריות. לא יתכן שאלפי כתבי היד שמורים בארגזים ובקרטונים, בלי רישום וקטלוג ובלי כל גיבוי.
לפניכם מאמר שהוא בבחינת טעימה על קצה המזלג מההפקרות השוררת בכל הקשור לתורתו של מרן הרב. אי אפשר בבמה זו לסקור את הפרשיה כולה לפרטיה. אשתדל בדברים שלהלן לגעת בקצרה במספר נקודות עיקריות. כל הרוצה לקבל מקורות, הוכחות וסיפורים על כל אחת מטענותיי, מוזמן לפנות אליי.
בפתיחת דבריי ברצוני להעלות שתי שאלות אשר עליהן אענה להלן:
א. האם מישהו עובד על הוצאת כתבי הרב קוק שטרם נדפסו, ואם כן - מיהו?
ב. האם מישהו דואג לאסוף, לשמר ולהוציא לאור את החומר אודות הרב? (סיפורים, הנהגות, קטעי עיתונות, מחקרים, אגרות שנשלחו אליו, ועוד).
המצב כיום
תמונת המצב הנכונה להיום, שמונים שנה (!) לאחר פטירת הרב קוק, היא שכמחצית מפנקסיו של הרב ("הקבצים") טרם פורסמו. כך גם רוב מוחלט של האגרות שכתב – טרם פורסמו עד היום. בנוסף לכך ישנם חיבורים שלמים שכתב הרב קוק, בהלכה, בגמרא, באגדה, במחשבה ובקבלה, שעדיין לא יצאו לאור, וגם לא יצאו לאור לעולם.
איני דן כאן בחשיבותו של החומר שלא נדפס, ובשאלה כמה חידושים מצויים בו שאינם מוכרים כבר מהכתבים שנדפסו. לעולם לא נוכל לדון בכך, כל עוד החומר יישאר ספון מעין כל. אולם אין ספק שיתכנו בהם חידושים משמעותיים, לפחות ברמה של החידושים שראינו בכתבים שנדפסו בשנים האחרונות ב'פנקסי הראי"ה' וב'נבוכי הדור' (חיבורו של הרב שנדפס בשנת תשע"ד).
בנוסף לכך, החומר ההיסטורי על תולדות הרב, רובו ככולו עודנו מפוזר במקומות שונים, בעיתונים ובכתבי יד שונים. שנות דור עברו מאז פטירת הרב, וחלק ניכר מהחומר טרם נאסף ונדפס בצורה מסודרת, וממילא אינו נגיש לציבור תלמידיו.
הארגונים הפועלים
חמישה גופים פועלים כיום בתחום של הוצאת כתבי ידו של הרב קוק, והם: 'בית הרב', 'מכון הרצי"ה', 'המכון להוצאת גנזי הראי"ה', הוצאת 'אורות', וארגון 'אור האורות'.
כל אחד מגופים אלו עובד בפני עצמו, בדרך כלל מבלי תיאום עם האחרים. חלק מגופים אלה מתעסק לא רק בהוצאה לאור של הכתבים עצמם אלא גם בפרסום ספרות מחקרית ועיונית על תורת הרב. בנוסף לכך ישנם ארגונים קטנים יותר, אשר פעילותם מועטת, ביניהם: 'המכון לחקר משנת הראי"ה'.
מלבד זאת, ישנם שני אנשים פרטיים העוסקים בתחום זה של הוצאת כתבי הרב, מבלי השתייכות למסגרת ארגונית שמפקחת על מעשיהם. האחד ממשפחת הרב קוק ברחובות, והשני הוא הרב --- ---. כל אחד מגופים אלו מחזיק בכתבי יד של הרב קוק. להשלמת התמונה נזכיר את משפחת רענן, צאצאיו של מרן הרב, שאף היא מחזיקה בכתבים רבים שלו – אולם עד היום לא פרסמה כתבים חדשים שטרם פורסמו.
כל אחד משמונת המנויים לעיל חולם להוציא לאור בעצמו את כתבי הרב. הוא רוצה שהאחרים יתנו לו את מה שבידם והוא שיוציא את החומר ערוך כראות עיניו. אולם עד היום לא הושג התיאום בין הגופים הללו, המחזיקים בנתחים שונים של אותו החומר. נדבר למשל על אגרותיו של הרב קוק: מאות אגרות מצויות בידיו של הרב ---, אך מאות אגרות אחרות שמורות בידי מכון הרצי"ה. אגרות אחרות בכלל מצויות אצל מכון 'אורות' שבבית אל. מכיוון שאף אחד מהם לא רוצה להוציא לאור ספר חסר, שלא יכלול את האגרות שבידי חברו, העסק די תקוע. מובן אף אחד אילו היו מתאגדים גופים אלו כמערכת הרמונית אחת, בשיתוף פעולה, קצב הוצאת הכתבים היה מוכפל ומשולש. אבל התאגדות זו דורשת ויתורים, ולכן היא לא מתרחשת.
כלומר, הסיבה האמיתית שכתבי הרב לא נדפסים בקצב משביע רצון, היא לא אידיאולוגית. לא הרב צבי טאו הוא שמונע את הדפסת הכתבים, ולא כל רב אחר, אלא הפוליטיקה. הסיבה היחידה שלא נראה בשנים הקרובות את עשרת הכרכים הבאים מסדרת 'אגרות הראי"ה' – היא המחלוקת שבין מחזיקי הכתבים.
האגודות הראשונות להוצאת כתבי הראי"ה
האם כך אמורה להתנהל הופעת תורתו של הרב זצ"ל? אני רוצה להזכיר בקצרה את שתי האגודות הרשמיות שפעלו בעבר לשם הוצאת כתבי קודשו של הרב זצ"ל. שתיהן פעלו בשיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים הנוגעים בדבר.
בשנות הארבעים פעלה 'האגודה להוצאת כתבי הראי"ה' בה היו שותפים הרב מאיר בר אילן, הרצי"ה קוק, והרב יהושע הוטנר שנפטר בשנים האחרונות. הם הדפיסו את מה שמכונה כיום "הש"ס הלבן", כלומר את הספרים 'עולת ראי"ה', 'דעת כהן', 'משפט כהן' ועוד. אגב, בפרוספקט שהוציאו, הם מדברים במפורש על רצונם להדפיס את הספר 'מורה נבוכים החדש' (שבטעות נקרא בציבור 'נבוכי הדור'). עובדה זו פורכת את טענתם של רבנים שקראו שלא ללמוד את הספר הזה בגלל ש"הרב צבי יהודה בחר שלא הדפיס אותו".
קדמה לכך אגודה אחרת – שטרם נודעה עד היום בספרות המחקר שנכתבה בנושא, אשר בראשה עמד הגרי"מ חרל"פ (ודווקא הרצי"ה לא היה מעורב בה!). אגודה זו פעלה כבר בחייו של הרב, וקיבלה ממנו את כתביו. מטעם האגודה נדפס מחדש הספר 'חבש פאר', ובו גם קטעים מ'עין איה'. אגודה זו עסקה בהדפסת ספרים נוספים (ובתוכם גם 'מורה נבוכים החדש!). מסיבות תקציביות נגדעה פעילותה. יתכן והמניעות הכספיות הם אלו שמאיטות גם כיום את קצב העבודה של הגופים שמניתי לעיל. למרות רצונם הטוב להחיש את הוצאת הכתבים – למשל באמצעות הרחבת מעגל העובדים - מסתבר שאין בידם את הממון הרב הנדרש לכך.
מקור הכתבים
בשנת תשמ"ב נפטר הרצי"ה ערירי ושבע ימים. במהלך השבעה הגיעו לביתו כמה אנשים וחטפו כתבים מכל הבא ליד. לא מדובר בגנבים רעולי פנים, אלא באברכי 'מרכז', שכנראה חששו מאובדן הכתבים או מפיזורם למקומות לא נודעים. בתוך כל ה'חוטפים' היו שנים-שלושה אנשים, שסחבו את רוב החומר, ומחזיקים ברשותם עד היום אלפי אגרות בכתב יד קודשו של הרב קוק.
אחדים מהמחזיקים בכתבים הם דווקא יורשים. אחד מהמחזיקים, לקח את המון הכתבים שבידו מהבוידעם של הרב שמחה הכהן קוק, רבה של רחובות. הרב קוק הוא נכדו של הרב רפאל הכהן קוק, אחיינו ותלמידו המובהק של הראי"ה, אשר ירש כמות נכבדת מכתביו. גם מכון הרצי"ה קיבל כירושה חלק מהכתבים, באמצעות משפחת שפירא. כמובן גם משפחת רענן הנם יורשים כדת וכדין של כתבי הרב.
אחת הסיבות להחזקה העיקשת בכתבים מצדם של אנשים מסוימים, היא השווי הכספי. כדי לשבר את האוזן אסביר מעט: כל מכתב שחתום עליו הרב קוק, שווה היום בקרב האספנים לפחות 100 דולר. זה מחירו של מכתב משרדי, ריק מתוכן, רק בגלל שחתום עליו הרב קוק. לעומת זאת מכתב הנושא תוכן תורני או היסטורי, במיוחד אם הוא כתוב בכתב ידו של הרב קוק, נמכר במחיר של 500 דולר ומעלה. ועתה עשו נא חשבון כמה שווים אלף מכתבים של הרב קוק... אין סיבה שהמחזיק באותם כתבים יפסיד מאות אלפי דולרים רק בגלל רצונו טוב להפיץ את תורת הרב.
החיבורים הגנוזים
אין לאף אחד מושג מה באמת קורה עם כתבי היד, אילו חיבורים קיימים, והיכן הם נמצאים. כך למשל, אחד מאלו המחזיק בחלק ניכר מכתבי היד שטרם פורסמו, הדפיס לכבוד חתונתו חוברת ובה קטעים מתוך ספר בכת"י של הרב קוק על האגדתות שבסדר נשים. חיבור דומה ל'עין איה' המוכר לנו, שנכתב על מסכתות ברכות ושבת. הוא הביא בחוברת רק כעשרים פסקאות מתוך הכרכים הגדולים שבכת"י. אם תשאלו את רבותינו, האם הם שמעו על חיבור מיוחד זה, קרוב לודאי שתשובתם תהיה שלילית. בכל אופן השאלה המתבקשת היא מדוע עד היום החיבור טרם נדפס?
היה אפשר לספר כאן עוד הרבה על חיבורים חשובים ומפתיעים נוספים שטרם ראו אור (ואם לא יקרה משהו - הם גם לא יראו אור). אציין כדוגמה מספר חיבורים כאלה: ספר הדרנים על כל מסכתות הש"ס; ספר הלכתי לגבי מלאכות שבת; חיבור למדני על סדר המסכתות; ספר שבו רשם הרב את כל החידושים הלמדניים שעלו לו מדי לילה בחלום; מהדורה נוספת של 'עולת ראיה'; חיבור שלם בענייני מוסר ואגדה, שנערך ואף נדפס – אולם נגנז בהורא הגרי"ש אלישיב, ועוד ועוד.
אבידת החומר
חומר חשוב הנוגע לחייו ולמורשתו של הרב קוק הולך לאבדון מדי יום. בארכיונים רבים קיימים מסמכים נדירים ומרתקים על הרב קוק, וגם דברים שכתב. למרבה הצער, אנו שומעים מדי פעם על ארכיון שנסגר או נזרק, וכל המסמכים שהיו בו – כולל חומר שנוגע לרב קוק – ירדו לטמיון. ישישים שהכירו אישית את הרב קוק ויכלו לספר עליו - נפטרים מדי שבוע. אין כיום שום ארגון שאחראי לפרסם בצורה שיטתית את החומר הביוגרפי העצום על הרב קוק, שנותר עדיין בכתובים. כך גם יש להעיר על עשרות אגרות של הרב קוק המוצעות למכירה בין האספנים, ומי שרוכש אותם הם קונים פרטיים, ולא ארכיונים ציבוריים. הוי אומר שהם לא יזכו לפרסום לעולם.
סיכום:
נדרשת התעוררות ציבורית להוצאת כתבי תורתו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל, מורה הדרך לרבבות תלמידיו, ואחת מהדמויות הציבוריות הבולטות והחשובות ביותר בדור האחרון. יש לאגד יחד את כל הגופים המחזיקים בכתבים, ולאחד את פעילות ההוצאה לאור. כצעד ראשון יש לגבות את כל כתבי היד. אם החוק הישראלי קובע כחובה על כל מדפיס לספק עותק של ספרו לספריה הלאומית בירושלים, לא יתכן שכתבים כה חשובים, תורנית והיסטורית, ישכבו באבק כאבן שאין לה הופכין, ללא כל גיבוי ופיקוח.
הכותב הוא מנהל ארגון 'אור האורות' העוסק בחקר משנת הראי"ה קוק ותולדותיו
