סימן קפו
אי מותר לנסוע בבאס או בסאבוויי לעבודה שבאים לידי נגיעה בנשים
ב"ה ליל ששי לסדר נשא את ראש התשכ"ז ברוקלין נ"י יצו"א.
כבוד הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ שמו נאה לו וכו' כש"ת הרב מוה"ר משה גליק שליט"א אבד"ק זענטא והגלילות יצו"א.
אחדשת"ר באהבה כראוי לירא ה', ראשית אבא בבקשה אולי לא שתי עדיו כראוי לו כי לא ידעתיו אבנהו ויקבל הכבוד לפי הראוי לו ואת כת"ר הסליחה.
ובדבר שאלתו באנשים ההולכים לעבודה בכל יום ונוסעים ע"י באס או סאבוויי בלע"ז וע"פ רוב בשעות הבקר וערב הבאס והסאבוויי מלאים אנשים ונשים ואז פשיטא ליה דאסור ליכנס משום נגיעות נשים שהחמירו בה חז"ל מאד אלא דמבעיא ליה לפעמים כשהוא נכנס אין שם הרבה נשים ואח"כ על התחנה השניה נכנסו הרבה נשים אי צריך לצאת מיד כשיבא לתחנה הראשונה שלא יבא לידי נגיעה או שיכול ליסע למקומו.
והנה בדין נגיעה באשה ודאי דאיסור חמור הוא עד למאד ולהרמב"ם אסור מדאורייתא ונמנה בכלל הלאוין במצוה שנ"ג וס"ל דלא קיי"ל כר' פדת שבת י"ג דלא אסרה תורה אלא קריבה דגילוי עריות אלא ס"ל דכל קריבות דאורייתא ועיין חנוך מצוה קפ"ח ור"ן פא"מ ונ"י ס"פ סורר ומורה וסמ"ג לאוין קכ"ו ואף שהרמב"ן חלק על הרמב"ם בהשגות על סה"מ דלא הוי אלא דרבנן מ"מ המגילת אסתר דחה דבריו גם הש"ך יו"ד סי' קנ"ז סק"י העלה כהרמב"ם והביא ראיות ברורות לדבריו והטש"ע א"ע סי' כ' סתם כהרמב"ם והב"ש א"ע כתב דלהרמב"ם אפילו אינו עושה דרך חיבה אסור מדאורייתא ועיין ב"י יו"ד סי' קצ"ה ובכרתי ופלתי שם.
ובמד"ר בא פט"ז אמר הקב"ה אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר כי לא ינקה כל הנוגע בה וכל מי שנוגע באשה שאינו שלו מביא מיתה לעצמו שנאמר רבים חללים הפילה וכתיב רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. מבואר דהנוגע באשה שאינו שלו מביא מיתה לעצמו ואפילו להפוסקים דלא כב"ש וכן נראין רוב אחרונים דשלא כדרך חיבה ליכא איסורא דאורייתא מיהו דרבנן עכ"פ אסור. וממילא ודאי דיש לעיין בשאלה כזו.
LOOK AT THIS PARAGRAPH!!!!
ומיהו באמת לאו דוקא אנגיעה קפדינן אלא דה"ה אראיה נמי קפדינן כדאמרינן בגמ' ע"ז דף כ' ונשמרתם מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה בא"א ואפילו מכוערת ואפילו בבגדי צבע אשה המכירה אסור להסתכל ואמרינן שם בגמ' מעשה דרשב"ג ור"ע שראו כותית נאה וברכו ברכת שככה לו בעולמו ומקשין שם ומי שרי לאיסתכולי באשה הא כתיב ונשמרתם וגו' ומשני קרן זווית היה והיה באונס אבל בלאו הכי נראה דאפילו ראיה בעלמא ואפילו בלי הנאה נמי אסור להסתכל בנשים דאל"כ היל"ל בר"ע דראיה בעלמא שלא לשם יופי היתה, ובש"ע א"ע סי' כ"א צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד ואסור לקרוץ בעיניו וגו' או להביט ביפיה ואפילו להריח בבשמים שעליה פגע באשה בשוק רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו ואסור להלך אחריה.
ובס"ח סי' קע"ז כי את כל מעשה יבא אלקים במשפט על כל נעלם זה שנזדמן לו אשה בקרן זוויות אם פגעה בו ולא נתכוין לראותה וראה אותה יפה ושמח על שראה אותה וחושב בלבו מאחר שבלא כוונתי ראיתיה אין לי עון על ככה ועל זה נאמר יביא אלקים במשפט ובסי' קע"ח שלשה פנים אסורים לראות פני ע"א פני אשה פני רשע ורבינו יונה כתב המסתכל בנשים הוה מומר לדבר אחד הביאו החיד"א בס' לב דוד פט"ז ועיין גמ' שבת דף ס"ד ועירובין י"ח ויומא ע"ד ודו"ק.
אלא מ"מ לשאילתן נראה דאין לגזור בגזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה ונראה דמותר לכ"ע ליכנס לבאס וסאבוויי ולא גרע זה מנסיעה במסילת הברזל רכבת או בעגלה שמעולם לא נמנעו מלנסוע בהם וגדולי וצדיקי עולם קדמונינו נסעו בהם וכן על אוירונים או באניות הכלל בכל מקומות שנוסעים בהם רבים ולא מנעו עצמם מזה ונראה דאין בזה טעם לאסור.
וראשונה נראה דאף שכתב הב"ש דדעת הרמב"ם אפילו בנגיעה שלא לשם חיבה נמי אסור מדאורייתא אבל הרי הש"ך חולק עליו וס"ל דלא הוי דאורייתא אפילו להרמב"ם וכן דעת האחרונים כהש"ך ז"ל ונראה עוד מדבריו ז"ל דאפילו איסורא דרבנן נמי ליכא שהרי הביא ראיה לדבריו ביו"ד סי' קנ"ז סק"י ממה שמצינו שהאמוראים היו מחבקים ומנשקים לבנותיהם ואחיותיהם ואי איכא איסורא דרבנן אכתי תקשה האיך עברו ח"ו אדרבנן דהעובר אדרבנן מותר לקרותו רשע, ועבריין.
והשנית דהרשב"א בתשובה אלף קמ"ח כתב דלא אסרו כל הני הרחקות שנאמרו באשתו נדה אלא לבעל לפי שלבו גס בה ודעתו קרובה אליה וחיישינן שמא יבא לידי עבירה אבל בשאר נשים שאין לבו גס בהן אין בהם משום הרגל דבר וכשגזרו על כל ההרחקות שיש בהם הרגל איסור לא גזרו אלא באשתו נדה ולא בשאר נשים שאין לבו גס בהן. והרמ"א א"ע סי' כ"א החמיר שלא לאכול בקערה אחת אפילו עם שאר נשים כמו באשתו נדה אבל בשאר דברים לא החמיר וגדולה מזו התיר במקום שרוב בני אדם מצוין אפילו לרחוץ משפחות עכו"ם ועיין ביאור הגר"א שם. ואף שהאחרונים ז"ל חולקין על הרמ"א דאין להתיר רחיצה בשפחות מ"מ לענין שאר דברים וחילוק הרשב"א לא חלקו.
ולפ"ז צ"ל דאפילו לב"ש דס"ל דלהרמב"ם נגיעה אף שלא בדרך חיבה הוה דאורייתא ולהש"ך עכ"פ ס"ל דאסור מדרבנן צ"ל ולחלק דדוקא באשתו אסר הרמב"ם אבל בנשים אחרות גם הב"ש מודה דלא הוה להרמב"ם דאורייתא וראי' ברורה מהא דכתב הרמב"ם פכ"א מה' איסורי ביאה המחבק אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים ומדכתב לשון הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור ומעשה טפשים ולא כתב בסתם אסור לחבק אחותו הגדולה ואחות אמו מן התורה כמו שכתב לעיל בהל' א' כל הבא על הערוה מן העריות או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה מבואר דדוקא בהני דהוה דרך תאוה לוקה מן התורה אבל בהני כיון דלא הוי דרך חיבה ותאוה אינו לוקה ואינו אסור מן התורה וזה ברור מאד ודלא כב"ש שכתב דלהרמב"ם אפילו דלא כדרך חיבה הוה דאורייתא. ולהב"ש צריך לדחוק ולחלק בין אשתו לאחרות אבל גם זה לא עלתה לן לחלק שהרי מפורש כתב הרמב"ם בכל עריות בהל' א' אם הוה דרך תאוה לוקה ובה"ו כתב המחבק אחת מן העריות שאין לבו גס בהן כתב נמי סתם וס"ל דאין בהם איסור תורה.
ומכאן צ"ע נמי אבעל תורת השלמים ס"ק ט"ו שדחה דברי הש"ך סי' קצ"ה סק"כ שכתב דלהרמב"ם שאסור מדאורייתא כל שנהנה מנגיעתה בקירוב בשר אפשר דאסור למשש לה הדפק דקרוב הדבר לבא לידי איסור דאורייתא ומה שהרופאים ממשמשין דפק של א"א ונכרית הוא משום דאין לבו גס באשה אחרת ע"ש וזה ע"פ החלוק שהבאנו בשם הרשב"א אבל מדברי הרמב"ם בה"ו שהבאנו לכאורה יש לדחוק ועיין סד"ט ס"ק כ"ד. ופוק חזי מאי עמא דבר דנוהגין ליגע באח ואחות ומעולם לא שמענו לאסור נגיעה באחותו ואפילו הרמב"ם לא כתב אלא המחבק ומנשק לאחותו הגדולה אבל בנגיעה לא שמענו. ועיין רמ"א א"ע סי' כ"א וי"א דכל שכוונתו לש"ש מותר ומה שהביא בפת"ש בשם הריטב"א.
ובדרך אגב אציין כאן מה שהבאתי ראי' לדברי הרמב"ם דאסור לנשק אחותו או אחיו הגדול ממקרא מפורש בשיר השירים מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי והנה מבואר דדוקא אם היה כאח יונק שדי אם אז אם הי' נושק לא היו מבזים אבל אח גדול אם היה נושק בשוק היו מבזים לה וזה שאמר הרמב"ם הרי זה מגונה ביותר ומבזים לו על עשיתו.
ונראה עוד לומר סברא ישרה דאפילו להמחמירים דגם שלא לשם תאוה וחיבה נמי אסור וגם שלא נחלק בין אשתו לשאר נשים בנגיעה מ"מ נראה דלכ"ע לא אסרו אלא במתכון עכ"פ לנגוע באשה אפילו דהוה שלא לשם חיבה כיון דאיכא כאן כונת נגיעה חיישינן שמא ע"י נגיעה יבא להתרגל בה אבל הנוגע באשה שלא במתכוין ודאי דליכא בזה שום איסור לכ"ע וזה לפענ"ד ברור ולא מבעיא למ"ד דבר שאין מתכוין מותר בכל איסורי תורה ואפילו אפשר שלא לעשות כן והכי קיי"ל עיין שבת כ"ט ע"ב ופסחים כ"ו ע"ב מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואפשר ולא קמכוין ושרי ועיין רמב"ם פ"י מה' כלאים וטוש"ע יו"ד ש"א ס"ו א"כ הכ"נ הרי לא התכוין הוא לנגוע בה כלל אלא אפילו להצנועין דמושכין את ידיהם מ"מ היכא דהדבר בא לו שלא בידיעה ואינו עושה נגיעה ממש אלא שבא לו בלי כונה כה"ג נראה דמותר אפילו להצנועין והטעם דכה"ג ודאי לא גזרו רבנן אנגיעה כזו בלי כוונה כלל וזה מלתא דמסתבר ולא צריך ראיות ועל כיוצא בזה אמרו סברא הוא קרא למה לי.
ולפ"ז פשוט בנוסע בבאס או סאבוויי ואינו מתכוין כלל לנגוע באשה וגם לא ברור שיגע בה אם ימצא לפעמים שתגע בה בלי כוונה אין בזה שום איסור לכ"ע ופשוט דהנוסע אין כוונתו לנגוע בנשים ח"ו ואדרבה מחפשים מקום שלא ליגע בהם ואין בזה שום איסור.
עוד נראה לחקור אי הני איסורין שאסרו נאמרו גם בנשים נכריות עכו"ם או דוקא בישראלית ולדעת הרמב"ם דלמדו מלא תקרבו נראה דבנכריות דליכא איסור דאורייתא דדוקא דרך חיתון אסרה תורה וא"כ אפשר דגם רבנן לא גזרו ומלשון הרמ"א א"ע סי' כ"א ס"ה שכתב י"א דמותר לרחוץ מעובדת כוכבים שפחות ומדדייק שפחות עו"כ ולא אמר סתם מנשים משמע דעו"כ שני ליה ואף להפוסקים דחולקין על הרמ"א והמרדכי בזה מ"מ האיסור שלהם אינו אלא מטעם הרהור ולא משום נגיעה.
ומקום יש להסביר החלוק כמו שחלק הרשב"א בין אשתו לשאר נשים משום דבאשתו לבו גס בה ולא בשאר נשים הכ"נ יש לחלק בין נשי ישראל לעו"כ דלגבי עו"כ נקרא לבו גס בה בשאר נשי ישראל כמו אשה לבעלה לגבי שאר נשים וחות דרגא אחת בעו"כ משאר נשי ישראל ואי נימא כן יש לן להסביר למה התיר הש"ך ז"ל לרופא ישראל למשמש בדפק ושאר נגיעות לנשים נכריות בשביל הרוחת ממון עיין סי' קנ"ה ס"ג ובש"ך שם ויש לדחות ראית הגרמ"פ בספרו אגרות משה א"ע ח"ב סי' י"ד ד"ה ועוד ראי' מעכו"ם דעכו"ם שאני כמובן. ואף דרגמ"ה ב"ב נ"ז כתב דאסור להסתכל בנשים שעומדות בשעת הכביסה ואפילו בנשים נכריות התם שאני משום הרהור ומה"ט לא תקשה נמי לדידן מהא דאמרו בר"ע האיך מסתכל הי' בנכרית ומשמע דגם נכרית אסור בהסתכלות דיש לחלק בין הסתכלות שהוא משום הרהור וי"ל וצ"ע.
אבל לדידן נראה דכיון דרוב הולכי סאבוויי הם עכו"ם א"כ הוי לכ"ע ס"ס ספק אם יגע באשה כלל ואפילו אם יגע בה הוה ליה באונס ולא במתכוין גם דילמא נכרית הוא וליכא בה איסורא עכ"פ בכה"ג. ובאמת כי מעולם נסעו בנ"י ממקום למקום והיו ג"כ נשים ואנשים ולא הקפידו בזה ולא אכשיר דרא והנח להם לישראל שיסעו בהיתר ולא באיסור.
ומ"מ ודאי מי שאפשר לו לישב בין אנשים ושלא ליגע באשה צריך ליזהר בזה ושלא להיות כאפשר ולא מתכוין ויבא לידי מתכוין וכן אמרו ב"ב נ"ז בנשים העומדות על הכביסה דאם יש דרך אחר לא ילך בדרך הכביסה עיין ש"ע א"ע סי' כ"א ס"א.
גם באיסור הסתכלות שזכרנו יש ליזהר בזה הרבה ועכ"פ יעצום עיניו מראות ברע דהוא בעונ"ה איסור גדול ואף שהעולם נהגו לומר שסמכו בזה על דברי הלבוש שלהי א"ח שכתב דעכשיו אין נזהרין כ"כ משום דעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים ואין כאן הרהור עבירה כ"כ דדמיא עלן כקאקי חיוורא מתוך רוב ההרגל בינינו וכיון דדשו דשו אבל ח"ו לסמוך ע"ז והרי אפילו ביוה"כ דהוא זמן תשובה ותענית כתבו התוס' מגילה ל"א ע"א ד"ה במנחה דלכן קורין פ' עריות לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן ע"ש א"כ כ"ש בעונ"ה כשהולכין בחוץ מלובשים בדרך שחץ וגאוה בגלוי בשר אוי לעינים שכך רואות וודאי כה"ג גם הלבוש לא התיר ועיין סוכה נ"א ע"ב ותיקון גדול היו מתקנים שם. וח"ו לחשוב להיתר מדברי הלבוש הנ"ל ויש להאריך בזה. עכ"פ ההולך בסאבוויי או שיעצים עיניו ולא יסתכל בהם או שיהיה לו איזה ספר בידו וישום עיניו בו ולא יראה הערוה לפניו.
וכדאי להביא דברי מדרש אכביר מובא בילקוט ויחי רמז קס"א מעשה מר' מתיא בן חרש שנקר עיניו שלא להסתכל באשה ולא רצה לרפאות מרפאל עד שהבטיחו הקב"ה שלא ישלוט בו יצה"ר עוד ואמרו חז"ל מי שאינו מסתכל בנשים אין יצה"ר שולט בו מ"מ לדינא נראה כמו שכתבתי.
וממילא מיושבת נמי שאלתו שנויה במי שהולך לדאקטאר אם יכול ליסע בבאס או סאבוויי כמובן שאין בזה שום איסור כלל.
