עניין העמידה בתפילה לפני ה' יתברך הוא באופן שהאדםמעמיד את החיסרון לפני ה', ואז פועלת מדת הרחמים להשלים את החיסרון, כשעצם החיסרון הוא סיבה
למילוי, ובזה משתתפת מדת הרחמים עם הנהגת הדין, עתה, מכח
הדברים האלו,עלינו ללמוד למעשה איך עלינו להתפלל.
ישנה הגבלה אחת, המפורשת בגמרא ,שבמקום הזה התפילה
לא פועלת, ופה מידת הרחמים כלל לא חלה,ישנה אפשרות שכל
מידת הרחמים לא תחול ביחס לאדם הזה. הגמרא בסנהדרין אומרת - ואמר רבי אלעזר ,כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו, שנאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יחננו ,"הפסוק שהגמרא לומדת ממנו מדבר על הקב"ה," על כן לא ירחמהו עושהו ויוצרו לא יחוננו",נמצא שאנו לומדים זאת ממידותיו יתברך, וזו הנהגה שנוגעת לנו. אדם חסר דעה, אל תרחם עליו ,והדבר הזה נלמד מהנהגתו יתברך. הקב"ה בכבודו ובעצמו שברא את העולם במידת הרחמים, הפקיע את מי שאין בו דעה מהמידה הזו ,עליו זה לא חל ,מידת הרחמים לא חלה על מי שאין בו דעה.
והנה, זה דבר פשוט וברור,עלינו לדעת שאין לך חסר דעה גדול
יותר מאדם שלא מרגיש ,חש, ויודע עד למעמקי הלב ,שבלי רחמיו
יתברך אין לו קיום בכלל. כל מי שתופס את עצמו כקיים,הוא קיים,
הוא ישנו, הוא נמצא, הוא מציאות,כל מי שתופס את עצמו בצורה
כזאת ,מפקיע את עצמו ממידת הרחמים ,ולא רק שהוא מפקיע את
עצמו, אלא הוא שם את עצמו במצב שאפילו אם רוצים אסור לרחם
עליו ,מעתה, מישהוא כל כך חסר דעה עד שנדמה לו שיש לו דעה,
ודאי אסור לרחם עליו.
