וכך כתב ב"אמת ליעקב": "...ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם וגו'": על דבר השאלה מדוע בזמנינו חדלו המכשפים , גם השדים נעלמו וכן הדיבוקים שסיפרו לנו אבותינו, וכן כל מיני החוכמות הנעלמות היכן הם?
נראה לי , דבאמת מה שסידר לנו השי"ת הוא שיהיה זה לעומת זה , שאילו לא היה כן היתה הבחירה נטולה מאת בעלי השכל. הן אמת שכשהרצון מוליך את האדם אינו רואה אפילו דברים שכליים , אבל בכל זאת מוכרח למצוא איזה מקום לטעות. וכמו שכתב הרמב"ן, שלפיכך הוצרך המקום בעת קריעת ים סוף לרוח קדים עזה כדי שיטעה פרעה ויאמר כי בקיעת הים היא על ידי רוח ולא על פי נס. ולכן גם הוא יכול לבוא [אל תוך הים]. אבל, כשהיו נביאים והיו נותנים אותות ומופתים לקיים דברי השם, אילו לא היו כשפים שגם על ידיהם היה אפשר לעשות מופתים היתה הבחירה בטלה וכמו שעשה פרעה.ואף שאחר כך במכת כנים הודו החרטומים ואמרו אצבע אלוקים היא, אמר פרעה בלבו שיתכן שהחרטומים בדו זאת מפני שלא רצו להודות שמשה גדול מהם בחוכמת הכישוף, אבל האמת היא שהוא גדול מהם בחוכמה זו....וכשהיו בעלי מופת עדיין היו שדים שהיו מגלים רוחניות ממרכבה שחורה, מה שאין כן כשחדלו בעלי מופת נעשה הכל גשמיות בלבד ומעתה רק השכל והרצון נשפטים ונאבקים".
הצדיק וגאון האמיתי, האדמו"ר מקלויזנבורג זצוק"ל [רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם]
מסביר באחת משיחות הקודש שלו לאן נעלמו השדים המוזכרים חדשות לבקרים
בגמרא.
"...זהו גם הטעם להיעדר מציאות השדים בזמננו, אשר הש"ס מלא על כל גדותיו מענייניהם [וכבר יצא הגר"א בביאורו לשו"ע (יו"ד סי' קעט סקי"ג) לדבר קשות נגד הרמב"ם (הלכות ע"ז פרק יא ובפה"מ ע"ז פ"ד) שהכחיש את מציאות השדים. ואין לך מקום שהגר"א יצא מגדרו כמו בעניין זה, כי איך יוכחש דבר שכל הש"ס מלא מענייני כשפים, שדים ומזיקים], ואילו בזמננו לא שמענו שמעם, ובעינינו יפלא להיכן נעלמו השדים הללו? אך הטעם כי זה לעומת זה עשה אלקים, ולכן היו מתגברים בדורות שהיו בהם צדיקים, ואילו בימינו שנתמעטו הדורות אף הם ספו, תמו.
שמעתי מפי קדשו של כ"ק אאמו"ר זי"ע, ששמע בעצמו מפה קדשו של זקה"ה מצאנז זי"ע {הכוונה לבעל "דברי חיים" }, שסיפר, שבימי ילדותו היה רגיל ללכת בשעה אחת בלילה ללמוד עם חברו בבית המדרש, ובדרך כלל הלך לבית חברו להקיצו משנתו, ומשם היו הולכים יחדיו לביהמ"ד . בוודאי תורתם של ילד קדוש כזקני הקדוש ושל החבר הנ"ל שמסתמא גם כן היה בר הכי, האירה בכל העולמות, ונתקנאה בהם הסיטרא אחרא. לילה אחד בלכת זקני הקדוש אל בית חברו כדרכו,פגש לפתע את חברו באמצע הדרך, וכששאלו לפשר הדבר, נענה הלה ואמר, שהקיץ מעצמו וראה שכבר הגיעה השעה היעודה, לכן התיישב בדעתו ללכת לקראתו, ויילכו שניהם יחדיו לביהמ"ד. בדרך הילוכם, כשהגיעו אל הרחוב הסמוך לביהמ"ד, הבחין לפתע זקני הקדוש שגוף חברו החל להתמתח למעלה למעלה עד שהגיע לשמים. זקני הקדוש נבהל עד מאוד וברח בשארית כוחותיו לבית המדרש.
בלילה שלאחריו אף אחר מה שאירע עימו בלילה הקודם, לא נמנע זקה"ק מלהשכים קום כדרכו, כי לא איש כה"דברי חיים" יתבטל מתלמודו בשביל דברים כאלו, והלך גם בלילה השני בשעה אחת אל בית חברו. ויהי בלכתו בדרך והנה שוב בא חברו לקראתו, באמרו, שאחר המעשה שאירע עימו אמש החליט לבוא לקראתו ללוותו לביהמ"ד שלא יצטרך ללכת יחידי. נהנה זקה"ק מאד והמשיך ללכת עימו. בבואם סמוך לרחוב שבו בית המדרש, נענה זקה"ק ואמר לחברו: "במקום הזה אירע עימי המעשה אמש". השיב הלה: "וכי רק אמש קרה הדבר? גם היום כך הוא", והתחיל גופו להתמתח עד לשמים. נבהל זקה"ק עד מאד וברח עד ביהמ"ד בפחד גדול ושם התעלף. כשנעור, ראה יהודי עומד ונותן מעט יי"ש לתוך פיו להשיב את רוחו. וסיים זקה"ק ואמר: "לכשגדלתי, נודע לי שאליהו הנביא הוא האיש שהשיב את נפשי". ומסתמא, אם אליהו הנביא היה צריך לבוא ולהצילו, בוודאי אף המשחית הלז היה כוחו גדול מאד...
בזמן שהצדיקים זכו לגילוי אליהו ולגילוי צדיקים ומלאכים קדושים, ובשעה שהיה אליהו בא להציל, היו כנגדם משחיתים ומכשפים לחבל, ואילו בזמננו שנאספו הצדיקים התבטלו גם כוחות הטומאה... ."
"...זהו גם הטעם להיעדר מציאות השדים בזמננו, אשר הש"ס מלא על כל גדותיו מענייניהם [וכבר יצא הגר"א בביאורו לשו"ע (יו"ד סי' קעט סקי"ג) לדבר קשות נגד הרמב"ם (הלכות ע"ז פרק יא ובפה"מ ע"ז פ"ד) שהכחיש את מציאות השדים. ואין לך מקום שהגר"א יצא מגדרו כמו בעניין זה, כי איך יוכחש דבר שכל הש"ס מלא מענייני כשפים, שדים ומזיקים], ואילו בזמננו לא שמענו שמעם, ובעינינו יפלא להיכן נעלמו השדים הללו? אך הטעם כי זה לעומת זה עשה אלקים, ולכן היו מתגברים בדורות שהיו בהם צדיקים, ואילו בימינו שנתמעטו הדורות אף הם ספו, תמו.
שמעתי מפי קדשו של כ"ק אאמו"ר זי"ע, ששמע בעצמו מפה קדשו של זקה"ה מצאנז זי"ע {הכוונה לבעל "דברי חיים" }, שסיפר, שבימי ילדותו היה רגיל ללכת בשעה אחת בלילה ללמוד עם חברו בבית המדרש, ובדרך כלל הלך לבית חברו להקיצו משנתו, ומשם היו הולכים יחדיו לביהמ"ד . בוודאי תורתם של ילד קדוש כזקני הקדוש ושל החבר הנ"ל שמסתמא גם כן היה בר הכי, האירה בכל העולמות, ונתקנאה בהם הסיטרא אחרא. לילה אחד בלכת זקני הקדוש אל בית חברו כדרכו,פגש לפתע את חברו באמצע הדרך, וכששאלו לפשר הדבר, נענה הלה ואמר, שהקיץ מעצמו וראה שכבר הגיעה השעה היעודה, לכן התיישב בדעתו ללכת לקראתו, ויילכו שניהם יחדיו לביהמ"ד. בדרך הילוכם, כשהגיעו אל הרחוב הסמוך לביהמ"ד, הבחין לפתע זקני הקדוש שגוף חברו החל להתמתח למעלה למעלה עד שהגיע לשמים. זקני הקדוש נבהל עד מאוד וברח בשארית כוחותיו לבית המדרש.
בלילה שלאחריו אף אחר מה שאירע עימו בלילה הקודם, לא נמנע זקה"ק מלהשכים קום כדרכו, כי לא איש כה"דברי חיים" יתבטל מתלמודו בשביל דברים כאלו, והלך גם בלילה השני בשעה אחת אל בית חברו. ויהי בלכתו בדרך והנה שוב בא חברו לקראתו, באמרו, שאחר המעשה שאירע עימו אמש החליט לבוא לקראתו ללוותו לביהמ"ד שלא יצטרך ללכת יחידי. נהנה זקה"ק מאד והמשיך ללכת עימו. בבואם סמוך לרחוב שבו בית המדרש, נענה זקה"ק ואמר לחברו: "במקום הזה אירע עימי המעשה אמש". השיב הלה: "וכי רק אמש קרה הדבר? גם היום כך הוא", והתחיל גופו להתמתח עד לשמים. נבהל זקה"ק עד מאד וברח עד ביהמ"ד בפחד גדול ושם התעלף. כשנעור, ראה יהודי עומד ונותן מעט יי"ש לתוך פיו להשיב את רוחו. וסיים זקה"ק ואמר: "לכשגדלתי, נודע לי שאליהו הנביא הוא האיש שהשיב את נפשי". ומסתמא, אם אליהו הנביא היה צריך לבוא ולהצילו, בוודאי אף המשחית הלז היה כוחו גדול מאד...
בזמן שהצדיקים זכו לגילוי אליהו ולגילוי צדיקים ומלאכים קדושים, ובשעה שהיה אליהו בא להציל, היו כנגדם משחיתים ומכשפים לחבל, ואילו בזמננו שנאספו הצדיקים התבטלו גם כוחות הטומאה... ."
