פעם שמעתי מציירת מוכשרת, חוזרת בתשובה בשם מירב, איך החליטה במהלך תשובתה לחזור לצייר. היא הצטרפה עם בעלה יגאל לקהילה קצת קנאית בעירם. בערב פסח אחד יצאה מהסופרמרקט וראתה את גברת יעקובי מהקהילה נכנסת פנימה במרץ. גברת יעקובי העיפה מבט חטוף לעבר עגלתה עמוסת המצרכים של מירב, שבפסגתה התנוסס בקבוק אקונומיקה גדול. היא הביטה במירב במבט חמור, ואמרה: "לא שמת לב להכשר של האקונומיקה?".
מירב לא תיארה לעצמה שאקונומיקה צריכה הכשר לפסח.
"לא ראית שזה בהכשר בעלזא?". מירב ידעה שבקהילתם לא קונים מוצרים בהכשר בעלזא ועוד כמה הכשרים חרדיים לא מקובלים, שלא לדבר על הכשרי הרבנות. היא השתדלה אמנם להקפיד על כך, אבל מדי פעם השתרבב לביתם מאכל או משקה בהכשר בעלזא. אמנם לא הבינה את העניין, הרי ראתה תמונות של הרבי מבעלזא וחסידיו והם נראו לה חרדים פי אלף ממנה… אבל היא ידעה שעם הכשרים לא משחקים. בכל זאת לא תיארה לעצמה שהכשר מהודר לפסח על אקונומיקה הוא גם חלק מהטאבו.
"לא שמתי לב…", גמגמה.
"אצלנו בקהילה לא נוגעים בהכשר הזה!", אמרה גברת יעקובי, "וכל שכן בפסח!".
מירב נזכרה בהלכה שלמדה עם בעלה, שלפיה מאכל שאינו ראוי לאכילת הכלב, אין בו משום חמץ. היא התלבטה אם להעז ולומר את ההלכה או לשתוק, ולבסוף החליטה לנסות: "נדמה לי שאקונומיקה לא ראויה למאכל כלב…".
הסתבר שהיא רק שפכה אקונומיקה לתוך המדורה…
גברת יעקובי הגביהה את קולה: "מה הקשקוש הזה על כלב?! יהודי ירא שמיים לא לומד הלכות מ'קיצור שולחן ערוך'. הדברים לא פשוטים כמו שנדמה לכם, החוזרים בתשובה…".
מירב התחבטה. זה היה טירוף לחזור לסופרמרקט ההומה ולהחליף את האקונומיקה. מנגד לא ידעה איך תצא מהמקום לעיני גברת יעקובי עם המצרך ה'טמא' הזה. היא הבחינה בבעלה הממתין לה ברכב. כל כך רצתה לצאת מהסופרמרקט הסואן, ובפרט להשתחרר מגברת יעקובי המדקדקת כחוט השערה על כשרות האקונומיקה שלה.
לפתע ידעה מה עליה לעשות: להמשיך לביתה! היא חשה שאינה מסוגלת לחיות לפי תכתיביה של גברת יעקובי, הרי חזרה בתשובה כדי לעבוד את השם יתברך, ולא לעבוד בני אדם חולפים.
השומר ראה שהן מתעכבות ליד הפתח, וביקש מהן להחליט אם להיכנס פנימה או לצאת. מירב נעצה את עיניה בגברת יעקובי, חייכה ואמרה: "שיהיה לך פסח כשר ושמח".
גברת יעקובי נדהמה מביטחונה העצמי של מירב, ולאחר רגע ממושך ניגשה ברפיון לעבר שורת העגלות כדי לחלץ עגלה ריקה. מירב הגיעה לרכב ואמרה לבעלה: "כעת תורך לזוז קצת. אתה מוזמן לפרק את העגלה הענקית". היא התיישבה במושב הקדמי ליד מושב הנהג.
כאשר החלו לנסוע סיפרה ליגאל על המפגש הדרמטי עם גברת יעקובי. בתחילה נדרך לשמע דבריה, וכשראה שהיא שמחה ובטוחה בעצמה, חש נינוח. כשהגיעו לביתם ביקשה מירב מבעלה שיפרק את המצרכים לבדו מפני שעליה לעשות דבר שאינו סובל דיחוי. הוא לא הבין מה יכול להיות יותר דחוף מאשר לפרק את מצרכי הפסח ולסדרם.
מירב נכנסה לחדר הפנימי, טיפסה על סולם המתכת הכסוף ופתחה לרווחה את דלת הבוידעם. היא הוציאה את ערימת ציוריה העטופים בסדין לבן. לאחר מכן מצאה את מכחוליה וצבעיה, שאותם שמרה בתוך קופסא שקופה שהעלתה אבק, ואל מול עיניו המשתאות של יגאל, שהכניס כמה מוצרים למקפיא, הניחה הכול על השולחן המרכזי שבביתם.
"מה כל כך דחוף?!", שאל בחצי חיוך.
