קניני התורה כקניני האשה

בסנהדרין (נט, א): 'אמר רבי יוחנן נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה'. ותמה
המהרש"א (חי' אגדות נח, ב):  עובד כוכבים ששבת חייב מיתה כו'. יש לעיין בזה מה טעם ענין זה דוקא באלו הב' מצות דבדבר שאנחנו חייבין לעשות שהוא אצל העובד כוכבים היפך זה לחייב מיתה בעשייתו והנראה שהכונה בזה שהתורה נקראת ארוסה לפי שרוב ההמון אין עוסקין בה והויא התורה לגביה כארוסה בבית אביה שהניחה להיות תורת ה' אבל העוסק בה ודאי דה"ל נשואה ונקראת תורתו כמו שכתוב בפרק קמא דמסכת ע"ז והוא שאמרו בפסחים כל העוסק בתורה לפני עם הארץ כאלו בועל ארוסתו לפניו שנאמר צוה לנו מורשה וגו' מאורסה לכל קהלות יעקב מבואר לפי שעם הארץ אינו עוסק בה והויא ליה ארוסתו וכן מצות שבת נקראת בהרבה מקומות כלה כמ"ש בואי כלה בואי כלה דכארוסה ודאי דלא הויא דכל ישראל קבלו עליהם שמירת שבת וכנשואה נמי לא הויא לפי שאינן שומרים אותה כראוי כמ"ש פרק כל כתבי אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות כו' ומשום הכי הויא שבת לגבייהו ככלה שנכנסה לחופה ולא נבעלה ולזה כיון שהעובד כוכבים שאר עריות ובעולת בעל יש להן חוץ מארוסה וכלה שנכנסה לחופה דאין להן כדאמרי' לעיל משום הכי הויא ליה עסיקת התורה לגבייהו כאלו בועל ארוסת ישראל ואם הוא שומר שבת ה"ל כאילו בא על כלת ישראל שנכנסה לחופה ולא נבעלה ואמרינן לעיל דנידון בדיני ישראל ועל כונה זו. 

 

השוואה זו בין הקשר לתורה לקשר לאשה, עד שהלומד נעשית התורה כנשואה לו, מצינו גם במשנה בסוף תענית, על הכתוב (שה"ש ג, יא): 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו', שאמרו שם: 'ביום חתונתו זה מתן תורה'. והיוצא מכך, כשם שאשתו של אדם היא כגופו, כך התורה של הלומד אותה היא כגופו.

אף בדרכי הקנין יש דמיון בין קנין התורה לקנין האשה, דתנן באבות (ו, ה):
'התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים', ותנן בקידושין (ב, א) 'האשה נקנית בשלש. רק שלקנין התורה יש צורך בכל מ"ח ה'דברים' כדי לקנות את התורה לקנין האשה די באחת משלשת הדרכים. [הצורך ב'קנין' התורה במ"ח הקנינים מבואר ב'קובץ אגרות חזון איש' ח"א בסי' ב', וז"ל: 'ועל כולם הקנינים, שאם לא עשה קנין לא קנה'. וכן הובא בשם הגאון ר' אהרן קוטלר זצ"ל (בס' 'פני מאיר' לרא"י הרצמן, ירושלים תשל"ו, פט"ו עמ' מ"ח): 'כשם שבדיני ממונות מוכרחים לעשות את הקנינים המועילים כדי לזכות בחפץ המבוקש, ולא מועיל מה שנראה לעין שהחפץ ברשותו ונקנה לו, כך בענין קנין התורה, כדי לזכות בתורה ישנם קנינים מיוחדים לכך שהם מ"ח הדברים, וככל שיחסרו לו מהם יחסר לו בקניית התורה, ולא יועיל לו מה שנראה לעין שהוא לומד תורה ועוסק בה, כי כל עוד שלא עשה קנין בתורה במ"ח הדברים, הרי הוא עומד מחוצה לה', עכ"ד.]

ובאמת, אף באשה, יש בירושלמי הוא, וכמו כן בתורה, אף למסקנה, אמינא שיצטרכו את כל שלשת הדרכים כדי לקנותה צריכים את כל מ"ח הדברים כדי לקנותה. [ ז"ל הירושלמי בריש קדושין: 'כיני מתני' או בכסף או בשטר או בביאה, ותני ר' חייה כן וכו' הרי למדנו שהאשה נקנית בשלש דרכים או בכסף או דבר בשלשתן אלא אפילו באחד מהן בשטר או בביאה'.]

והנה בספר 'קונטרסי שיעורים' קידושין (שיעור א' אות ב') ביארנו שכל אחד משלשת דרכי הקנין באשה משמש לקנין חלק אחר מקניני האשה (רק שדי באחד, וכך יש לומר שכל אחד ממ"ח דרכי קנין התורה משמש כאמצעי להשגת חלק אחר בתורה).

ז"ל ראש הישיבה בספרו 'קונטרסי שיעורים' שם: 'מסתבר לומר דכונת הירושלמי, דאי הוא אמינא אשה נקנית בשלשתן יחד, היינו כיון דישנן בקדושין שלשה הענינים הנ"ל בעי מעשה מיוחד על כל ענין וענין, חלק הקנין וכו' דוקא ע"י כסף וכו', וחלק ההתיחדות לאישות חייל דוקא
ע"י ביאה וכו', וחלק האיסור חייל דוקא על ידי שטר וכו', קמ"ל דאו או קתני, ונהי דהאמת הוא כן דישנם בקדושין כל השלשה ענינים הנ"ל, מכל מקום כולהו חיילי על ידי מעשה אחד או בכסף או בשטר או בביאה, ומש"כ הירושלמי לא סוף דבר בשלשתן, נראה דכוונת סוף דבר – גמר דבר,
היינו שלא תימא שלא נגמרו הקדושין רק ע"י שלשה הקנינים יחד', עכ"ל.

עוד מצינו בענין החיבור עם התורה, דמיון בין התורה לאשה: דבגמ' עירובין (נד, ב) דרשו את הכתוב (משלי ח, יט): 'באהבתה תשגה תמיד' על התורה, ופירש רש"י: 'בשביל אהבתה תעשה עצמך שוגה ופתי להניח עסקיך ולרוץ לדבר הלכה'.
וכפירושו מוכח ממה שאמרו בגמ' שם על ר' אליעזר בן פדת 'שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי'.
כן פירש רבינו חננאל: 'כלומר, היתה דעתו בתורה ושכח סדינו בשוק'.