הפועל "יכול"

 

הפועל יכול רגיל מאוד בלשוננו, אך צורתו בנטיותיו השונות איננה רגילה כלל.

יכול בעבר

רבים שואלים איך יש לומר: 'יכולנו' או 'יכַלנו' ושמא 'היינו יכולים'? מה הצורה התקנית: 'יָכַל', 'יכול' או 'היה יכול'?

הפועל יָכֹל שייך לקבוצה קטנה של פעלים בבניין קל שהתנועה בע' הפועל שבהם היא חולם (משקל פָּעֹל). דוגמה נוספת לפועל מן הקבוצה הזאת היא יָגֹר. הפועל יָכֹל נוטה בעבר לפי הפירוט הזה:
– יָכֹלְתִּי (יכולתי)
– יָכֹלְתָּ (יכולת), יָכֹלְתְּ (יכולת)
– יָכֹל (יכול, אך ראו להלן), יָכְלָה
– יָכֹלְנוּ (יכולנו)
– יְכָלְתֶּם (יכולתם), יְכָלְתֶּן (יכולתן) (ההטעמה התקנית בהברה האחרונה.)
– יָכְלוּ

צורת הנסתר יָכֹל זהה בהגייה ובכתיב חסר הניקוד לצורת הבינוני יָכוֹל, ולכן נוצר צורך טבעי לשנותה.

דרך אחת הנהוגה בפי רבים היא להוסיף את פועל העזר הָיָה לצורת הבינוני יָכוֹל, כגון 'הוא היה יכול למנוע את התקלה'. בדרך כלל המבנה 'היה + צורת בינוני' מציין פעולה הרגלית, קבועה. השימוש בו לציון עבר רגיל הוא חריג, אך כאן זה כורח לא יגונה. בגופים האחרים צורות העבר חד־משמעיות, ולכן אין צורך להוסיף את פועל העזר 'היה'. מכל מקום עדיף לומר 'היא יכלה למנוע את התקלה', 'יכולנו למנוע את התקלה', ואילו השימוש בפועל העזר 'היה' מתאים למשפטים המביעים הֶרגליוּת, כמו 'אז היא עוד הייתה יכולה לבקר אצלנו בשבתות' או 'היינו יכולים ללכת לים בכל בוקר'.

דרך אחרת הרווחת בציבור לבדל את צורת העבר הנסתר מצורת הבינוני היא לומר יָכַל, על דרך רוב הפעלים בבניין קל, כגון אָכַל, שָׁמַר. דרך זו נחשבת לא תקנית. רבים גם אומרים בטעות יָכַלְתִּי, יָכַלְנוּ – שלא לצורך. כמובן לא רק הצורך לבדל בין צורת העבר לצורת הבינוני פעל כאן, אלא כוח ההיקש לרוב רובם של הפעלים בבניין קל הנוטים בפתח ולא בחולם.

בלשון המקורות הפועל יָכֹל משמש לציון פעולה בעבר, כגון "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק" (בראשית מה, א). מי שרוצה יכול, כמובן, לדבוק בדרך זו גם בימינו.

יכול בעתיד

גם צורת העתיד של הפועל יָכֹל מיוחדת: אוּכַל, תּוּכַל, יוּכַל וכו'. צורה זו שונה מצורות עתיד אחרות בבניין קל של פעלים שאות השורש הראשונה שלהם היא יו"ד או וי"ו – הן פעלים דוגמת יֵרֵד, יֵשֵׁב ויֵדַע הן פעלים דוגמת יִירַשׁ, יִישַׁן ויִירֶה. צורות עתיד מעין יוּכַל – בעלות התנועה u – מזוהות עם בניין הופעל, כמו הפעלים יוּרַד (העתיד של הוּרַד) ויוּבַל (העתיד של הוּבַל), ואולם הפועל יוּכַל איננו בבניין הופעל אלא כמו צורת העבר – בבניין קל.

את המראה החריג של צורת העתיד יוּכַל – בתנועת u במקום בתנועת i – הסביר פרופ' יהושע בלאו כך: במקור הייתה האות הראשונה של השורש וי"ו ולא יו"ד, וצורת העתיד הייתה yiwkal. צורה זו אמנם צפויה להפוך ליוּכַל ולא ליִיכַל. פעלים אחרים שהאות הראשונה של שורשם הייתה וי"ו הושפעו בצורתם מן השורשים בעלי היו"ד המקורית (למשל יוּרַשׁ נעשה יִירַשׁ כמו יִיבַשׁ), ואילו הפועל יוכל שמר על צורתו הקדומה יותר – כנראה בגלל שכיחותו הרבה.

האם לפועל יכול יש שם פועל?

לפועל יכול לא נוצרה בעברית צורת שם פועל. כיצד לומר אפוא to be able to? הדרך הרגילה והארוכה היא 'להיות יכול'. מילון אבן־שושן מציע שתי אפשרויות אחרות: לִיכֹל (כמו לִישֹׁן) או לוּכַל. צורות אלו אינן ידועות ממקורותינו, אבל ביאליק בתרגומו ל'דון־קישוט' משנת 1923 כתב: "ואחרי כל־זאת לא שבתי ממחשבתי ולא נואשתי עוד ממצֹא אותו באחד הימים ומיכל־לו – ואבצע את־מזִמתי היום הזה" (ספר שני, עמוד שה). מיכל (בניקוד כנראה מִיכֹל) פירושו 'מיכולת', כלומר 'מלהיות יכול'.

מבחר מקורות:

• יהושע בלאו, תורת ההגה והצורות של לשון המקרא, ירושלים תש"ע, עמ' 47