בעדויות תנן (א, ג): 'הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלים את המקוה אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו'. יש גורסים: 'אין' במקום 'הין'. ולכאורה קשה, וכי מותר לאדם לחזור על טעות שנשתבש בו רבו, והרי שמעיה ואבטליון רבותיו של הלל לא ידעו לומר 'הין', ואם כן מדוע חזר הלל על שיבושם? התירוץ, שמאמר של רבו של אדם הוא כבריאה מחודשת הקיימת בצורתה לעד.
דברים מעין אלו נהג ראש הישיבה לומר על פסק של בית דין שהוא 'בריאה חדשה'. כך אמר בשיעור שלישי במסכת גיטין ביום כ"ז במרחשון תשמ"ב, על עדי קדושין: 'בהיותי צעיר שאלתי לגדולי הדור מדוע נהגו ישראל לומר בשעת קידושין 'מקודשת', ולא ידעו. עתה נאמר הביאור: שעדי קידושין יוצרים הדין ופוסקים שהאשה מקודשת, שיש לעדים כח בית דין'.
אף ראש הישיבה היה משתדל להביא בשיעור לשונות של רבו הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל באותה הטעמה שבה נאמרו.
