סוד הזריזות

 תגיד, אמר לי אדם יקר המשתדל לעסוק בחינוך, יש לך אולי תרופה..

או פתרון אחר לחוסר חשק.. לעייפות החומר והרוח.. לעצלות

המחשבה והגוף?.. אני נתקל לאחרונה במקרים רבים בנושא.. למה

אתה מתכוון? שאלתי. אשתף אותך בכמה אירועים.. ניגש אלי

בחור יקר להתלונן: אין לי כוח! תבין, זה סוף זמן! סוף השנה.. אתה

לא יכול להתעלם מכך שעברנו השנה, ימים לא קלים... בסוף.. זה

משפיע.. זו עייפות החומר.. אני מרגיש שאני גורר רגליים.. שורד..

בקושי.. ואל תאמר לי שזה לא בסדר.. ואני חייב לתפוס את עצמי..

תאמין לי.. שזה כבר לא בשליטתי.. אין לי את הכוחות הנפשיים

והפיזיים לעשות כלום! דרך אגב.. גם עברתי באופן אישי דברים לא

קלים.. לא אנדב פרטים.. שלא אעבור על הלכות לשון הרע.. אבל

אחד מהאנשים האמורים לעודדני ולחזקני.. לא רק שלא עשה זאת..

אלא - ההיפך!.. יש לכך השלכות.. דרך אגב.. האמן לי.. דווקא בשביל

זה יש לי הרבה כוח.. כל מה שאוכל לעשות נגדו.. אעשה! הוא לא

היחיד.. יש סביבתי עוד עייפים.. פנה אלי מחנך... ואמר: זה סוף שנה..

הילדים, בחלקם, כבר רואים ומרגישים חופש בבית.. זה משפיע.. גם

עלי.. אני מרגיש עייפות.. משווע לקצת חופש.. גם הורים.. פנו ואמרו

לי.. שהם מצידם מפחדים מימי בין הזמנים.. “אנחנו“ – הם אומרים..

עייפים מראש מההתמודדות.. מחוסר המעש והשעמום.. מחוסר

המסגרת.. בקיצור.. הרבה מסביבי עייפים מידי.. ואתה? המשכתי

לשאול, אתה לא עייף? אומר לך משהו תמוה.. דווקא שאני שומע

את כולם.. זה משאיר אותי עם הרבה אנרגיה.. אני לא מוכן להגיע

לתחושות אלו.. זה נראה ונשמע לא טוב..

”אין ספק“ שהאדם מרגיש לעיתים - עייפות.. חוסר רצון לעשות..

תחושת כבידות.. זה בטבעו של עולם.. כבר כתב הרמח”ל ב"מסילת

ישרים": "ותראה כי טבע האדם כבד מאד, כי עפריות החמריות גס,

על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלאכה. ומי שרוצה לזכות לעבודת

הבורא יתברך, צריך שיתגבר נגד טבעו עצמו ויתגבר ויזדרז, שאם

הוא מניח עצמו ביד כבדותו, ודאי הוא שלא יצליח. והוא מה שאמר

התנא )אבות ה, כ( הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי

לעשות רצון אביך שבשמים. וכן מנו חכמים זכרונם לברכה )ברכות

לב, ב( בדברים הצריכים חיזוק, תורה ומעשים טובים. ומקרא מלא

הוא )יהושע א, ז( חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל התורה אשר

צווך משה עבדי, כי חיזוק גדול צריך למי שרוצה לכפות הטבע אל

הפכו".

אבל, נתבונן מעט.. יש דברים בחיינו שיכולים לגרום לנו להזדרז..

להשתלט על עייפות החומר.. תראה את בלעם הרשע.. על הפסוק:

”ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו וילך עם שרי מואב“ )כ”ב כ”א(

כותב רש”י: “"ויחבש את אתנו" - מכאן שהשנאה מקלקלת את

השורה שחבש הוא בעצמו אמר הקב"ה רשע כבר קדמך אברהם

אביהם שנאמר )בראשית כ"ב( וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו”

וכתב על כך החת"ם סופר: "חובת הלבבות" כתב שיש לאדם ללמוד

זריזות מצווה מזריזות עוברי עבירה לתאוות ליבם.. והנה יש ללמוד

מזריזות בלעם הרשע לקלל, ושם נלמד לעבוד אלוקינו ויהיה על כל

פנים בלעם סיבה רחוקה לעבדי ד'.. על כן אמר לו רשע כבר קדמך

אברהם אבינו ע"ה ואין אנו צריכים ללמוד ממך".

כלומר, ניתן ללמוד אפילו מעוברי עבירה ר”ל על זריזותם במעשה

עבירה והאדם יכול להיתבע על כך.. כפי שכותב ר‘ משה פיינשטיין

זצ”ל: “ונראה לענ“ד דהקב”ה תובע מהאדם שיעסוק בתורה ובמצוות

כמו שדרך האדם לעסוק לצרכיו, כדאיתא בקרא )משלי ב‘ - ד‘ ה‘(

“אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ד' ודעת

אלוקים תמצא" ולכן אם נמצא שהדור עוסקים לצרכיהם ביותר

מכפי שהורגלו סתם בני אדם, יש טענה על כל אדם שיעסוק בתורה

ובמצוות אף באופן זה, שהוא יותר מכפי שהיו תובעים מהאדם עד

עתה, ויהיה ממילא ח“ו קטרוג על ישראל שאינם עוסקים בכוח

זה, וזהו מה שמבארים בדברי יעקב ולא למדתי ממעשיו.. שעוסק

לצרכיו וגם לדבר עבירה לעשות בכוחות אלו לעבודת השי“ת, ולכן

נתחכם בלעם הרשע שביקש קטרוגים על עם ישראל – להתבזות

ולחבוש בעצמו, שלכן יתבע הקב”ה מישראל שגם כן יעבדו את

השי”ת אף כשיצטרכו להתבזות, וחשב שזה ליכא מי שנתבזה על

דברי תורה, וכן להזדרז כל כך לעמוד בבוקר.. ואמר הקב”ה, רשע

כבר קדמך אברהם שהוא נזדרז בבוקר ונתבזה בעצמו לכבוד

קונו ומצוותיו, אף קודם שהראית שאתה מזדרז ומתבזה לצרכיך

ולאיסורים.. וליכא שום קטרוג עליהם, רק אתה הרשעת, ותענש גם

בעד זה שכל כך היית רוצה לעבור את רצון השי”ת. וא“כ הוא למוד

מהקב“ה שהסכים לזה, שהרי הוצרך לזה שקדמו אברהם, שבלי זה

היה ח“ו קטרוג, ולכן אם אנו רואים איך מוסרים נפשם על צרכיהם

ואיסורים, נדע שבאופן זה יתבע הקב”ה ממנו שנתחייב לעשות

בעסק התורה ומצוות השי”ת. )דרש משה(

זה מסוכן! לא רק הקטרוג ח”ו.. אלא גם תוצאת העצלות.. זה

להידרדר מדחי אל דחי.. יש יותר מידי אנשים, נערים.. שהתדרדרו

”רק“ מעצלות.. מחוסר הרצון.. וכשמתדרדרים.. כבר אין כוח אפילו

לחשוב על התוצאות.. סיפר לי יהודי שנמצא בחוסר תפקוד קשה..

הילד שלו בן החמש.. פנה אליו ואמר: אבא! אתה כבר לא רוצה להיות

אבא שלי?! אין לך כוח בשבילנו?! זה זעזע אותו לרגע.. אבל.. המשיך

ואמר: מסכן הבן שלי.. אבל כבר אין לי כוח לחזור אחורה.. אני יודע

ומכיר את חובותי הן כלפי יוצרי.. והן כלפי ילדי.. אבל אין לי כוחחח...

כבר כתב הרמח”ל: “והנה אנחנו רואים בעינינו כמה וכמה פעמים

שכבר לבו של האדם יודע חובתו ונתאמת אצלו מה שראוי לו להצלת

נפשו ומה שחובה עליו מצד בוראו, ואף על פי כן יניחהו, לא מחסרון

הכרת החובה ההיא ולא לשום טעם אחר, אלא מפני שכבדות העצלה

מתגברת עליו, והרי הוא אומר, אוכל קמעא, או אישן קמעא, או קשה

עלי לצאת מביתי, פשטתי את כתנתי, איככה אלבשנה, חמה עזה

בעולם, הקרה רבה או הגשמים, וכל שאר האמתלאות והתואנות

אשר פי העצלים מלא מהם. ובין כך ובין כך, התורה מונחת, והעבודה

מבוטלת, והאדם עוזב את בוראו".

ראית פעם ילדים המזדרזים לקום בבוקר לטיול.. ראית מחנכים,

הורים, בחורים, המזדרזים לדברים המושכים את ליבם.. זה

אפשרי.. כאשר יש – משמעות, מחויבות, תחושת אחריות ותחושת

מסוגלות.. אתה נשאר בזריזותך.. אי אפשר לזרז מישהו שחסר לו

מן המרכיבים הללו.. זה לא ילך בכוח.. צריכים לנסות לחבר אותם..

למשמעות.. לתחושת המחויבות.. לתחושות של סיפוק והנאה..

יש מחנכים הבוחרים דווקא עכשיו למצוא את הדרך לסיים את

השנה באופן ייחודי.. מעניין.. לשאיר טעם טוב.. הם מזדרזים

ברעיונם.. במחשבתם.. במעשיהם.. האנרגיה ממלאת אותם..

מתחושת השליחות.. מהסיפוק וההנאה.. מהמשמעות העצומה

של הקניית חיי נצח.. דווקא בזמנים אלו.. כן, יש גם בחורים כאלו..

היוצרים ”חיזוק“ המוסיפים ”מסכתות“.. וגם הורים אשר מתכוננים

במרץ! לבין הזמנים.. להוספת והעמקת הקשר עם ילדיהם.. הבניה

הרוחנית.. סדר היום.. הגבולות הנכונים.. ילדיהם בוודאי ירגישו בכך

וגם ירצו לשתף פעולה עימם..

תראה כמה פעולות עושה בלק הרשע על מנת שהדברים יפעלו

בזריזות. מבהיל! הוא לא מפסיד שום פרט שיכול לעכב.. כפי שכותב

ה”אור החיים” הקדוש על הפסוק: "וישלח מלאכים אל בלעם בן

בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרא לו לאמר הנה עם

יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא ישב ממלי” )כ”ב ה‘(

וכתב האור החיים הקדוש: "וישלח וגו' אל בלעם וגו'. הוצרך להזכיר

שם אביו - בן בעור, גם להזכיר מקומו - פתורה אשר וגו' ארץ בני

עמו, להודיעך הזריזות שעשה בלק הרשע בשליחות זה כדי שיבא

לידי גמר תכף ומיד, לזה פירש לשלוחים, ואמר: בן בעור - לבל יתחלף

בלעם בבלעם; וכדי שלא יתעכבו לחזר אחריו, ציין להם מקומו ואמר:

פתורה; ולחשש מקום אחר ששמו ״פתורה״ - אמר: על הנהר, והודיעם

עוד כי הארץ ההיא היא ארץ בני עמו, וכל ידעו אותו גם ידעו דרך

הלך בו, כי לפעמים לא ימצא האיש בביתו והם יודיעום מקום אשר

ימצאוהו שם לקרוא לו. נתחכם בתחילת מאמר השליחות לומר

כי מה ששולח אחריו הוא להנאת עצמו של בלעם, כי הוא רוצה

לעשות עמו טובה, והכוונה בזה: לרוץ אחר הנאתו בלא עיכוב"

וממשיך וכותב האוה"ח הקדוש על הפסוק: : "ועתה לכה נא ארה לי

את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ

כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר" )כ"ב ו'( " ועתה

לכה נא וגו'. אמר ועתה - שלא יעכב אפילו שיעור שעה אחת, כי כל

שעה הם בסכנה מצדם, ואומרו נא - לשון בקשה, וסמך הבקשה

לעיקר הפעולה, שהיא: ארה לי וגו', ודקדק לומר תיבת לי - שתהיה

הארירה בהם לי - לצורכי. והכוונה בזה, שלא תתעכב הארירה עד

אחר שיעשו נקמה בהם, ומה שהיה כבר היה, אלא שתעשה הפעולה

תכף ומיד, שבזה תהיה הצלת מואב מהם. ורמז עוד במאמר לי,

לפי שקדם בלעם וברך את בלק, כאומרם ז"ל )שם(, לזה אמר: ארה

לי - פירוש: אפילו לי - שכבר אני מבורך - לא יועיל זה, וצריך לארר

אותם. ואם תאמר: אינו צריך, שכבר אתה מבורך - לזה אמר: כי

עצום הוא ממני, כאן כלל ב' דברים: אחד, ענין החוזק הטבעי, ואחד,

ענין הברכה, כי עם זה ברכתו עצומה מברכתי, ואומרו אולי נכה

בו - פירוש: ואחר כל זה עודני בגדר הספק ״אולי״, וגם גדר ספק זה

לא לאבדו אלא להכות בו, לגרשו מעלי".

צריך להט! צריך רצון! אמר לי אדם שקם בבוקר השכם לעבודת

הבורא.. אני לא חושב אם אני עייף או לא.. קודם כל קם.. מודה ורוקד

לבוא עולם שנתן לי עוד יום בעולמו.. אם יהיה לי זמן.. בהמשך

היום.. אחשוב על כך..

"תראה שהאדם אשר תלהט נפשו בעבודת בוראו, ודאי שלא יתעצל

בעשיית מצותיו, אלא תהיה תנועתו כתנועת האש המהירה, כי לא

ינוח ולא ישקוט עד אם כלה הדבר להשלימו. ואמנם, התבונן עוד,

שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות

יולד ההתלהטות. והיינו, כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצוה

כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הנה הוא גורם שתבער בו

תנועתו הפנימית כמו כן, והחשק והחפץ יתגבר בו וילך. אך אם

יתנהג בכבדות בתנועת איבריו, גם תנועת רוחו תשקע ותכבה. וזה

דבר שהנסיון יעידהו".

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא

חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו

הטוב ואומר )תהלים מב, ב( כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג

אליך אלקים, )שם פד, ג( צמאה נפשי לאלקים וגו'. נכספה וגם כלתה

נפשי לחצרות ה'. )שם סג, ב( צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם

האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא

לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי

התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו

היא החיצונה מהפנימית. )מסילת ישרים(

כשמתחילים סוף זמן.. או תחילת בין הזמנים.. אפשר לגשת

בעצלתיים.. ואז התוצאות ברורות.. ואפשר.. אפשר אחרת.. לפעמים

נקודת הבחירה איננה פשוטה.. אבל עדיין בחירה..

"בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית” )קהלת י‘ י”ח(

ואומר רש”י:“בעצלתים ימך המקרה" - כשאדם מתעצל ואינו מתקן

פרצה קטנה שבתקרת הבית ימך המקרה ישפל הבנין המקרה את

הבית והמסכך עליו "ידלוף" - יטפטף דלף גשמים כלומר כשישראל

מתעצלים בתורה הם נמקים ובית גאון עוזם חרב ומך"

תתגבר כארי.. תחטוף.. כמה שיותר.. אל תוותר..

“הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם

חללים ישתה” )כ”ג כ”ד(

אומר רש”י: “כשהן עומדין משינתם שחרית הן מתגברים כלביא

וכארי לחטוף את המצות ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח

תפילין”

וכתב ר' משה פיינשטיין זצ"ל:“חזינן שמצווה הבאה בחטיפה משום

שירא שלא יאחר אותה הוא זכות יותר גדול, וזה אפשר לומר על

ההולכים בדרך ומזדמן להם מצווה לעשות.. יעשנה תיכף. אף שאם

היה מאחרה עד שיבוא הביתה היה מקיימה במתינות, שאולי יותר

עדיף משום כך להשהותה.. מכל מקום עדיפה החטיפה, שמזה ניכר

שחושש מאד לקיומה, שח“ו לא יזדמן שום אונס שלא לעשות..

ועדיף זה מכל ההידורים.. כי החטיפה הוא יותר הידור“.. )דרש משה(

הקץ אחי, מן השינה הזאת,

וגול מעל ליבך את מסך יצרך אשר נסך עליך,

עד שהבדיל בינך ובין אור שכלך,

כעכביש אשר יארוג על מאור הבית,

וכאשר יתמיד, יעבה ויסתום עד שימנע הגעת אור השמש אל

הבית.

ובתחילת אריגתו הוא חלש ודק עד מאד,

וכל אשר יתמיד הדבר יחזק ויעבה וימנע אור השמש מעבור בו

ומהגיע אל הבית.

)חובת הלבבות, שער חשבון הנפש שער ח‘ פרק ג‘(

הרב חנוך דרורי שליט"א