לזכות ר' הערש יונתן בן ר' מרדכי אפרים לברכה והצלחה בכל מעשי ידיו הוא וביתו וכל אשר לו
ולזכות ר' יהודה יעקב בן דינה חאשע הוא וביתו וכל אשר לו
The Mishna at the beginning of the fifth perek of Brachos says that one must daven בכובד ראש - [with submission - Rashi, but see עין איה]. The gemara seeks a source and says in the name of Rav Elazar that this can be derived from the pasuk stated about Chana "והיא מרת נפש" - she [davened with] a bitter soul.
This is an IMPOSSIBLE gemara to understand [like many many gemaros for those who have time to ..... think]. We are looking for a source for tfilla with כובד ראש and suddenly we get a pasuk about bitterness. How does one understand this? [Rashi is silent on the matter]. How unfortunate that we go through life translating gemaros [what people erroneously term "learning"] without understanding what they mean.
The explanation - maybe another time. [The simple explanation is that מרירות goes together with כובד ראש. But why? Would it not have been better for the Mishna to say that one should daven with bitterness. Then, the pasuk cited by Rav Elazar would have worked like a charm....]
Anyway, this very same Rav Elazar says earlier [16b] that one must daven with simcha: בשמך אשא כפי - זו תפילה, with your name I will raise my palms - this is tfilla. If one davens this way his rewards is fats and and abundance - בחלב ודשן תשבע נפשי. In addition he merits both this and the next world ושפתי רננות יהלל פי - and with joyous language my mouth will give praise. We see that tfilla is a joyous event. How does this square with the bitterness that is expected of one who davens?
The answer is that bitterness is not sadness. Bitterness is a source of joy. It is the liberating feeling that something is very wrong and I am going to make it right. So "bitterness" and "joy" can work in tandem. Let us see how the Tanya puts it:
והנה אף אם כשיאריך הרבה להעמיד בענינים הנ"ל כשעה ושתים להיות בנמיכת רוח ולב נשבר יבא לידי עצבות גדולה לא יחוש, ואף שעצבות היא מצד קליפת נוגה ולא מצד הקדושה, כי בצד הקדושה כתיב "עוז וחדוה במקומו", ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, וכן לדבר הלכה וכו', אלא שאם העצבות היא ממילי דשמיא היא מבחינת טוב שבנוגה, (ולכן כתב האר"י ז"ל שאפילו דאגת העונות אינה ראויה כי אם בשעת הוידוי, ולא בשעת התפלה ותלמוד תורה שצריך להיות בשמחה שמצד הקדושה דוקא). אף על פי כן הרי כך היא המדה לאכפיא לס"א במינה ודוגמתה, כמאמר רז"ל מיניה וביה לשדיה ביה נרגא, ופגע בו כיוצא בו. ועל זה נאמר "בכל עצב יהיה מותר", והיתרון היא השמחה הבאה אחר העצב כדלקמן. אך באמת אין לב נשבר ומרירות הנפש על ריחוקה מאור פני ה' והתלבשותה בס"א נקראים בשם עצבות כלל בלשון הקודש, כי עצבות היא שלבו מטומטם כאבן ואין חיות בלבו, אבל מרירות ולב נשבר אדרבה, הרי יש חיות בלבו להתפעל ולהתמרמר רק שהיו חיות מבחינת גבורות קדושות והשמחה מבחינת חסדים, כי הלב כלול משתיהן. והנה לעתים צריך לעורר בחינת גבורות הקדושות כדי להמתיק הדינים שהם בחינת נפש הבהמית ויצר הרע כששולט חס ושלום על האדם, כי אין הדינים נמתקין אלא בשרשן, ולכן אמרו רז"ל לעולם ירגיז אדם יצר הטוב, והיינו בכל עת שרואה בנפשו שצריך לכך, אך שעת הכושר שהיא שעה המיוחדת וראויה לכך לרוב בני אדם היא בשעה שהוא עצב בלאו הכי ממילי דעלמא, או כך בלי שום סבה, אזי היא שעת הכושר להפך העצב להיות ממרי דחושבנא הנ"ל, ולקיים מאמר רז"ל לעולם ירגיז וכו', כנ"ל, ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא, ואחר כך יבא לידי שמחה אמיתית, דהיינו שזאת ישיב אל לבו לנחמו בכפלים אחר הדברים והאמת האלה הנ"ל, לאמר ללבו אמת הוא כן בלי ספק שאני רחוק מאד מה' בתכלית ומשוקץ ומתועב וכו', אך כל זה הוא אני לבדי הוא הגוף עם נפש החיונית שבו, אבל מכל מקום יש בקרבי חלק ה' ממש... ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשביה...
This would beautifully explain the opinon of Rav Elazar that tfilla should be said with a both a feeling of bitterness and simcha.
Later on [31b] Rav Elazar says that one Chana spoke to Hashem with extra boldness and brazenness. חנה הטיחה דברים כלפי מעלה. This may be what the Tanya termed חיות מבחינת גבורות קדושות - vitality from a vantage point of holy power.
This would also be consistent with the opinion of Tosfos [31a] who says that one must daven with both כובד ראש [which Rav Elazar derives from the words והיא מרת נפש - bitterness] and simcha.
This deserves more time and research.....
[שוב ראיתי מש"כ באגרת התשובה פ"י שמשמע שלא כדברינו ועי' בלקו"ש חלק לד עקב שיחה ג ובס' מרבה עמידה הערה ב]
