Li-zchus all of the donors to the new site!
The Ohr Hachaim Hakadosh [whose house was about a 10-15 second walk from mine when I lived in the Old City- whatta INSANE zchus!!] writes something that left many great minds in wonderment. He says that we shouldn't be mechalel Shabbos for someone who won't last very long. But the gemara paskens that we ARE mechalel Shabbos even for חיי שעה - temporary life.
Sometimes a kashya is stronger than the terutz... Here are a few terutzim and הבוחר יבחר! [There is MUCH MORE that was said. This is just a sample.]
שו"ת מנחת אלעזר חלק א סימן ט
כבוד ידידנו וכו'.
אשר עוררני כת"ה ע"ד האור החיים הקדוש פ' תשא עה"כ ושמרו בני ישראל את השבת. פי' באדם שישנו בגדר עמוד לעשות (את השבת) אבל מי שודאי לא יקום ולא יגיע לשבת ולשומרו הגם שרפואות אלו יועילו לשעות או לימים לא יחלל עליו שבת עכל"ה וע"ז צווח המגיה בחומשים ד' לבוב שזהו נגד הדין בש"ע שגם על חיי שעה מחללין השבת:
הנה דברי האוה"ח הקדוש נראה לע"ד שפי' לפי דברי ר' שמעון בן מנסיא (יומא פ"ה ע"ב) ושמרו בנ"י את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ופירש"י שם בגמ' ג"כ בכונה זו ושמרו בנ"י את השבת כדי לעשות שבתות אחרות יזהרו בשבת זו בקיום שבתות אחרות עכל"ה וזהו שביאר האוה"ח כך לדעת ר"ש בן מנסיא לעשות את השבת היינו רק מי שיעשה אח"ז אבל מי שלא יוכלו לרפאותו לקום עכ"פ על שבת א' לא מחללין (ומה דאמרינן כדי שישמור שבתות הרבה נראה לו לאו דוקא רק אם יוכל לחיות רק עוד שבת א' יחללו עליו שבת הלז מדרשא דקרא כדי לעשות את השבת אחר ואם לא יוכל לחיות עד עוד שבת לא מחללין לפי"ז) ול"ק על האוה"ח דאיהו י"ל כ' הפי' לפי שיטת ר"ש בן מנסיא ולדידי' שפיר הוא כן, אך לפי"ז קשה לע"ד ממה דאמרינן הגמ' שם אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית לי' פירכא וחשב שם דר' ישמעאל ודרע"ק וכולהו אשכחן ודאי ספק מנא להו. וקשה דלמה כללינן בגמ' גם הך דר' שמעון בן מנסיא בין כולם להקשות דס' מנא להו. הא הו"ל למיפרך לר"ש בן מנסיא לפי דרשתו נמצא דאין מחללין על חיי שעה וזהו פשיטא לי' להגמ' לעיל בלי חולק דמחללין גם על חיי שעה וזהו דוחק קצת לומר דלא חששו להקשות על ר"ש בן מנסיא בזה כיון דכללו ממילא בין כולם דקשיא עליהם דס' פ"נ מנא להו - ועתה ראיתי בכפות תמרים (תוס' יוהכ"פ יומא דף פ"ה) שפי' ג"כ לפי"ד ר"ש בן מנסיא הפי' בקרא דושמרו בנ"י את השבת מעין זה כדברי האוה"ח והקשה ג"כ דלפי"ד ר"ש בן מנסיא דאמר כדי שישמור שבתות הרבה דהא אפי' לחיי שעה מחללין ותי' דמה דאמרינן שבתות הרבה לאו דוקא אלא ר"ל ציויים הרבה שד' צונו ובחיי שעה דאדם חי עושה כמה מצות עכת"ד, אמנם על האוה"ח שפי' בדיוק שיבא לשבת ומשמע אבל לא לחיי שעה ואם נאמר דר"ש בן מנסיא ג"כ ס"ל כהילכתא דגם על חיי שעה ומה שאמר שבתות הרבה היינו מצות שעושה גם בחיי שעה כפי' הכפת תמרים, א"כ דברי האוה"ח למאן תרמיי':
וראיתי להרב בשו"ת כפי אהרן הספרדי ח"ב (בחי' מס' יומא) שפי' במעשה דהילל הזקן (יומא ל"ה ע"ב) שהרחיצוהו וסיכוהו והשיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת. ודקדק דהא אפי' על פחות שבישראל מחללין את השבת דהא הלכה דפ"נ דוחה שבת. ותי' עפי"ד האור החיים הנ"ל וזהו שאמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת היינו אף אם הי' סברא דבקיאין בגוי' דאחרי הרחיצה וכו' ימות ונמצא זה חילול שבת כפי"ד האור החיים אעפי"כ מחללין עליו השבת מחמת שהמית עצמו על כבוד התורה ע"ש. ונשתוממתי על המראה כי הנה כבר כתבתי לעיל דדברי האוה"ח תמוהים ולא זכינו לישבם רק באופן שהוא פי' על פי דברי ר"ש בן מנסיא אף שאינם לפי ההלכה (וזהו הנראה פשוט ליישב) ולמה זה פי' כן גבי הלל הזקן דיהי' שלא כהילכתא. וגם היכן מצינו דלאדם גדול מותר לחלל שבת אף במקום שאין היתר לאדם אחר מישראל שנחלה כי על כן דבריו בס' כפי אהרן תמוהים מאוד ודברי הש"ס ביומא ל"ה ע"ב אף אם נראה קצת שם ממה שאמרו ראוי זה לחלל עליו משמע קצת דוקא זה מ"מ אין למדין הלכה מאגדת הש"ס - שוב ראיתי בס' הקדוש אוהב ישראל עה"ת (פ' תשא) שיישב לגודל התמוה שתמהו בזה על האוה"ח ותי' שמיירי באופן הסכנה בשבת לעת ערב ואמדוהו שיוכל לחיות יום או יומים ע"י רפואות וסמנים ובעוד שיתעסקו בשחיקת הסממנים ובבישול הרפואות יחשך היום ויהי' חול וא"כ החילול שבת יהי' על חיי שעה של ימות החול כי בעוד שיתקנו הרפואות יהי' חול שיפנה היום ולשבת אחר לא יגיע ובכה"ג מיירי האוה"ח הק' עכתד"ה, ואם שסיים שזהו בדרך אפשר עכ"ז לא זכיתי להבין ונפלאתי על הגאון הקדוש א"א אוהב ישראל זי"ע בדבריו בזה כי במה שרצה ליישב התמוה על האוה"ח הק' עוד תירוצו יותר נפלא ותמוה כי דברי האוה"ח כבר ישבנו דהמה לד' ר"ש בן מנסיא ובדרך פי' עה"ת יוכל לפרש אף לדעת מי שאינו כהלכתא. אמנם באוהב ישראל כ' שם זה לדעת הש"ס והפוסקי' דמחללין אף חיי שעה, וכיון דגמרינן מוחי בהם אא"כ פשוט דעל כרחך דזהו גם על חיי שעה בימות החול, ואין חילוק כלל ודלא כמו שנראה מדברי ר"ש מנסיא, וע' מ"ש לעיל בשם הכפת תמרים, וזהו שאמר שמואל דידי עדיפא מדידהו היינו שאמר שמואל מוחי בהם וזהו אליבא דהלכתא מש"ס ופוסקים וממילא אין חילוק בין שבת לחול כלל. וא"כ ממ"נ אם לר"ש בן מנסיא אין מהצורך כלל לתי' וניחא בפשוט כנז'. ואם לדעת שמואל אין הלכה כן דהא גם על חיי שעה של חול מחללין כנז'. וגם אין לומר דרצה הא"י ליישב עי"ז דלא תקשי מה שהקשיתי לעיל דהו"ל למיחשב בגמ' דשמואל עדיפא מר"ש בן מנסיא לענין חיי שעה דלר"ש בן מנסיא על כרחך אין מחללין ולשמואל מחללין ועפי"ז רצה ליישב ולהשוות דברי שמואל היינו דפסקינן כוותיי' ג"כ ס"ל כר"ש בן מנסיא דעל חיי שעה של חול אין מחללין ור"ש בן מנסיא ג"כ לא קאמר לפי"ד דאין מחללין על חיי שעה של חול אבל חיי שעה של שבת אף באותו שבת בעצמו מחללין היינו כדי שישמור השעות של שבת הזה בעצמו ג"כ כדאי לחלל עליו רפואותו על חיי שעה של השבת זה ולא פליג שמואל על ר"ש בן מנסיא ז"א דהא פשיטא מוחי בהם אין חילוק בין חיי שעה של שבת לחול ולית דין צריך בושש כלל וגם מדברי ר"ש בן מנסיא נראה לעומת זה שצריך שיחי' ויגיע לשבתות אחרים ומה דלא אמרי' בגמ' הנ"מ דלר"ש בן מנסיא לשמואל כבר יישב בכפת תמרים די"ל דהיינו הפי' בד' ר"ש בן מנסיא רק מצות הרבה שיוכל אדם מישראל לעשות אף בשעה קטנה שיחי' וזה יונח יותר ליישב ודו"ק:
וע' משבצות ס"ק ב' בסי' שכ"ט שם ג"כ בפשיטות דהאי דמחללין על חיי שעה היא שלא כדברי ר"ש בן מנסיא. וע' במנחת חינוך (מצוה ל"ב במסך השבת סעי' ל"ט) מ"ש ג"כ על דברי האוה"ח האלו ולפי"מ שכתבתי לעיל יתיישב בפשיטות:
וראיתי בבכור שור בחי' יומא (בסוגי' דשם) תי' מה שקשה בגמ' שם לכולהו באמת מנא להו ספק נפשות דוחה שבת ואין לומר דלא סבירא להו ספק נפשות דוחה שבת דהא ממתני' דס"ל ספק נפשות דוחה שבת אמאן תרמיי' דלא כשום תנא דהא ליכא תנא דיליף מוחי בהם ותי' דמתני' אתיא אליבא דרע"ק דהוא ס"ל ספק נפשות דוחה שבת ואף שבגמ' הקשה גם על רע"ק היינו אליבא מה דפליגי עלי' בפסחים בפ' אלו דברים דרע"ק ס"ל מכשירי קרבן שקודם שחיטה אין דוחין את השבת והקשו לו א"כ משחט נמי לא נשחט וחזר בו רע"ק עי"כ וכי היכא שלא יהי' רע"ק כטועה על כרחך ס"ל לרע"ק ספק שחיטה נמי דוחה שבת רק מכשירין לא דחי דס"ל ספק עבודה דוחה שבת אך מכשירי עבודה אין דוחין שבת מספק וזהו שיטת רע"ק ור"א דפליג עלי' שם הוא ס"ל כיון דרוב בהמות כשרות ורוב הזבחים כשרי' א"כ יש ללמוד מכשירים שקודם שחיטה משחיטה עצמה ובגמ' יומא מקשינן גם אליבא דרע"ק דמנ"ל ספק נפשות היינו לפי מה שהקשו עליו בפסחים. אבל באמת י"ל כמו דספק שחיטה דוחה שבת כמו כן ספק נפשות דוחה שבת מק"ו מעבודה (כדאמרי' ביומא שם) עכת"ד הבכור שור. והנה עדיין קשה לפי"ד הבכ"ש לכאו' דאיך שייך לומר דרע"ק ס"ל דלא אזלינן בזה בתר רוב בהמות כשרות והוי רק ספק והא אנן פסקינן הלכה בזה כרע"ק כמ"ש הרמב"ם (פ"א מה' קרבן פסח) ואנן פסקינן דרוב זבחים כשרים דהא רוב מצויין א"ש מומחין הן וגם רוב בהמות כשרות כנודע בפשוט. גם ביותר קשה מה צריך הבכ"ש להביא ממרחק לחמו הראי' דרע"ק ס"ל דס' פ"נ דוחה שבת מהך דפ' אלו דברים שבאמת קשה על זה והלא זה יכול להביא מסוגיא דידן ביומא מלשון רע"ק דאמר אבל להחיות מעל מזבחי ומה זה שספק יש ממש בדבריו ספק אין ממש בדבריו ועבודה דוחה שבת ק"ו לפקוח נפש דוחה את השבת א"כ דהק"ו היא דעבודה חמירא משבת וכמו דעבודה נדחית מס' פ"נ כן שבת נדחה גם ע"י ספק פ"נ מק"ו דשבת קיל מעבודה ואף שמהלשון דאמרינן בעל מזבחי שספק יש ממש ספק אין ממש ק"ו לפקוח נפש משמע לכאו' כיון דבפ"נ לא כ' ספק רק פקוח נפש משמע דוקא דהיינו ודאי פ"נ אבל המכוון לפי הק"ו שייך גם בספק פ"נ בשבת ק"ו מעבודה כנז' וממילא המתני' דספק פ"נ דוחה שבת תוכל לבא כרע"ק לפי הק"ו שלמד בסוגיא דידן כנז':
ועתה מחדש הראוני בס' אהל מועד (שנה שני' קונטרס י') מביא בשם רב א' שת"ח א' עמד בפני הגה"ק ממעזיבוז זי"ע על אוהב ישראל הנ"ל ואמר כי הפי' ע"ד האוה"ח על בן ח' שלא כלו לו חדשיו זה ודאי לא יקום ואינו בגדר קום לעשות את השבת והודה לדבריו ונשקו על ראש ואמר אם יזכה להדפיס ספרו אוהב ישראל שנית יצוה למחוק מ"ש שם כי שינויא דחיקא הוא עכת"ד הנדפס. ותמהתי שידפיסו דברים זרים כאלו הנה בעיקר הדבר ז"א תי' כלל דאי בבן ח' שלא כלו לו חדשיו גם אם יחי' עוד שבת א' אין מחללין עליו את השבת כיון שאינו בר קיימא ומה זה שכ' באוה"ח אבל מי שודאי לא יקום ולא יגיע לשבת וכו' הא זהו גם אם יגיע לאיזה שבתות עכ"ז נפל הוא ומה זה תלוי אם יגיע לשבת ואם נאמר ונדחוק שכוונתו שלא יוכל להגדיל להיות לאיש בן י"ג שנים בר מצוה לשמור בעצמו את השבת אין זה במשמעות לשונו כלל כאשר יראו שם כי העיקר חסר מן הספר לפי"ז, א"ו כמו שכתבתי. וגם מה שסיים שהה"ק זצ"ל הודה לו ואמר לו שאם ידפיס ספרו אוהב ישראל עוד הפעם וכו'. להד"מ ואין לו מציאות. שהס' אוהב ישראל נדפס פעם ראשונה מכת"י בזיטאמיר קרוב לזמנינו (בשנת תרכ"א) והגה"ק זצ"ל ממעזיבוז נפטר עוד בשנת תקפ"ה כנודע ותמהני על המדפיסים לרבים שקר הידוע לכל:
ידידושו"ט.
אמת ליעקב שמות פרק לא
כתב בעל אור החיים וז"ל: או ירצה ע"ז הדרך אימתי אמרתי לך לשמור איש ישראל אפילו בערך כבוד שבת דוקא לעשות, פי' באדם שישנו בגדר עמוד לעשות, אבל מי שודאי לא יקום ולא יגיע לשבת לשומרו הגם שברפואות אלו יועילו לשעות או לימים לא יחללו עליו שבת עכ"ל. ותמהו עליו [האחרונים], דהא קי"ל דאפילו לחיי שעה מחללין, ועיין במנחת חינוך [סוף מוסך השבת].
והנראה בזה, דהנה ז"ל הרמב"ם [פ"ב משבת הל"א]: דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצוות עכ"ל. לכאורה תמוה, מה רבותא דשבת יותר מכל המצוות. והיה אפשר לומר דמשום דקי"ל דחמורה שבת כעבודה זרה, דהא לענין שחיטה פסק הרמב"ם [פ"ד משחיטה הלי"ד, פ"ג ממעה"ק הל"ד] דמחלל שבת הרי הוא כעובד עכו"ם, ולפיכך היה עולה על דעתנו דכמו שאין עבודה זרה נדחית מפני סכנת נפשות כמו כן שבת אינה נדחית, לפיכך קמ"ל דלענין זה הרי שבת ככל המצוות. ובאמת שגם הסוגיא ביומא [דף פ"ה ע"א] מוכיחה כן, דכל הסוגיא דנה שם בענין מנין לפקו"נ שדוחה את השבת וכו', הרי מוכח שדנו ביחוד לענין שבת. אלא דמ"מ בדעת הרמב"ם א"א לומר כן, דהא זה ששבת אינה כע"ז כבר השמיענו בהלכות יסודי התורה [פ"ה הל"ב]: במה דברים אמורים בשאר מצוות כו' כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת או לבשל לו תבשילו וכו', הרי בהדיא ששבת היא כשאר מצוות.
ולפיכך נ"ל, דהנה בסוגיא ביומא שם שדנו מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת, נענה כל א' מהתנאים באופן אחר: דזה למד ממחתרת, וזה מעבודה, וזה ממילה, וזה מושמרו, ואח"כ בא ר"י ואמר משמיה דשמואל מ"וחי בהם ולא שימות בהם". ומסקינן דלכולהו אית להו פירכא: אשכחן ודאי ספק מנלן, ודשמואל לית ליה פירכא, ועיי"ש בסוגיא. והנה איכא נפקותא גדולה בין הני תנאי לדשמואל, דלדידיה אין זה אלא כמו אונס, וכלשון הרמב"ם בהל' יסודי התורה [שם הל"ו]: כשם שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים וכו', כלומר, מכיון שאמרה תורה וחי בהם ולא שימות בהם א"כ אם יצטרך למות אם לא יעבור הרי פטרתו תורה מלמסור נפשו, וכיון שכן מותר לעבור שהרי אנוס הוא, וזה פירוש "דחויה היא". משא"כ הני תנאי דילפי מעבודה ומילה ומושמרו, הרי כולם מצוות הן, והרי לדידהו לענין שבת יש היתר מיוחד לדחותה מפני פקו"נ, ואמנם לא מצינו היתר זה במקום ספק וכמסקנת הגמ' שם. ולזה בא הרמב"ם לומר דס"ל כר"י משמיה דשמואל, ולכן כתב: דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצוות [היינו מוחי בהם], לפיכך חולה כו' ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת ספק שאינו צריך כו' מחללין עליו [דאילו להנך תנאי אין מחללין אלא על הודאי] את השבת, שספק נפשות דוחה את השבת.
והנה אף על פי שהרמב"ם ס"ל הכי, מכל מקום לאו כו"ע ס"ל הכי, דהא מצינו פלוגתת הראשונים לגבי עוברה שהריחה מי הוא המסוכן, דרש"י פירש שהאם תסתכן אם לא תאכל, ובה"ג פירש שיעקר הולד. ודנו הראשונים בדעתו אמאי נתיר בשביל הולד הא לאו נפש הוא, וכתב הרמב"ן [הביאו הר"ן בפ"ח דיומא דף רכ"ד ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה וכתוב בהלכות וכו'] דהוא מטעם "ושמרו כדי שישמור שבתות הרבה", והוסיף דאפילו בתוך מ' יום דמיא בעלמא הוא נמי מחללין, ועיי"ש. הרי דס"ל דישנם שני היתרים בשבת, הא' ההיתר הכללי של וחי בהם, אבל גם "ושמרו" מתיר. ולפי מה שביארתי איכא נפקותא, דדחית ושמרו היתר גמור הוא, ודחיית וחי בהם אינה אלא דחייה.
ונבין בזה דברי הר"ר מאיר [הובא ברא"ש יומא פ"ח סי"ד] שהשיב על מה ששאלו את הראב"ד אם יאכילו את החולה נבילה שאין בה אלא לאו ואל ישחטו בשבת שהרי יש כאן איסור סקילה, והשיב שכיון שהתירה התורה פקו"נ הוי כל מלאכה שעושה בשבת כאילו עשאה בחול, אבל בנבילה המאכל עצמו אסור, ועיי"ש. ודבריו צריכין ביאור, דהא נימא נמי דהבשר הוא ירק לגביו. וע"כ צ"ל דלגבי מאכלות אסורות ההיתר הוא מוחי בהם, והיינו שהוא אנוס אבל החתיכה עכ"פ אסורה, משא"כ אצל שבת שילפינן גם מושמרו הרי הוא היתר גמור, ודו"ק. ולפ"ז יובנו דברי האור החיים, דודאי לא ס"ל דאין מחללין שבת על חיי שעה, דהא וחי בהם כתיב, אלא דס"ל דמטעם "ושמרו כדי שישמור שבתות הרבה" א"א לחלל, דהא זה לא יחיה שבתות הרבה, ולכן לחולה כזה מוטב שיאכילנו נבילה ולא ישחטו בשבת, ודו"ק.
דף על הדף מועד קטן דף כא עמוד א
ואולי אפשר ליישב דבריו הקדושים, עפ"י דברי התוס' במו"ק דף כ"א ע"א בד"ה דאי לא תימא וכו', שכתבו הואיל והנביא אמר לו מות ימות הרי הוא כמת ממש, (ועיין בס' גליוני הש"ס שהביא עוד דוגמאות לדבר). וא"כ יתכן שכוונת האור החיים הק' בכהאי גוונא, שהנביא אמר לו שימות ולא יגיע לשבת הבאה, ואז אסור לחלל עליו את השבת, כי כבר עכשיו הוא בגדר מת, משא"כ בסתם חולה דבדרך הטבע לא יחי', אז מותר לחלל עליו אפילו על חיי שעה.
שו"ת יחל ישראל סימן נג
ולכאורה ע"פ דעתו בשיטת הרמב"ם, אולי יש מקום לפרש את דברי האור החיים התמוהים בפירושו לתורה בפרשת כי תשא. דיעויין בדבריו על הפסוק "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות" (שמות לא, טז) שכתב, אימתי אמרתי לך לשמור איש ישראל אפי' בערך כבוד השבת, (דהיינו, מותר לחלל את ערך השבת) דוקא לעשות, פירוש באדם שישנו בגדר עמוד לעשות, אבל מי שודאי לא יקום ולא יגיע לשבת לשומרו הגם שרפואות אלו יועילו לשעות או לימים לא יחללו עליו שבת. והדברים מופלאים מאד שהרי מפורש בגמ' שמחללים שבת גם על חיי שעה.
ויעוין במנחת חינוך בקונטרס מוסף השבת שהביא בשם חכם אחד שרצה לחדש שאכן מהתורה אין מחללים שבת לחיי שעה, ולא אמרו בגמ' שמחללים אלא במלאכות דרבנן בלבד. ובאמת שבתוס' בעבודה זרה שהבאנו לעיל מוכח איפכא, שהרי תמה התוס' איך יתכן שמכניסים אדם לספק רפואה שהוא עלול למות ממנה והלא חיישינן לחיי שעה, ואיך דוחים חיי שעה מספק שמא יתרפא. ולפי דברי החכם מה הקושיא והרי חיי שעה לא חשיבי, שהרי אין מחללים עליהם את השבת במלאכות דאורייתא, ולכן צריך האדם לעסוק בריפוי זה, שאולי ינצל ממיתה, אלא לאו ש"מ שאף חיי שעה חשיבי כמו הצלה גמורה לענין חילול שבת.
והמנחת חינוך עצמו כתב לתרץ שהאור החיים מדבר דוקא אליבא דר"ש בן מנסיא (יומא פה, ב) שלומד שפיקוח נפש דוחה שבת מן הפסוק "ושמרו בני ישראל את השבת" ולומד ר"ש חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, ובאמת לשיטתו כל שאינו יכול להגיע לשמירת שבת לא דוחה הצלתו את השבת. אבל הגמ' שאומרת שמחללים שבת גם עבור חיי שעה היא כפי המסקנה של שמואל שלומד שמחללים שבת מן הפסוק "וחי בהם" (ויקרא יח, ב) ולא שימות בהם, ולכן בכל מקרה מחללים שבת וגם לצורך חיי שעה (וע"ע בספר בכורי אביב פרשת כי תשא בינה במקרא אות ב).
וע"פ דברי ספר החיים בדעת הרמב"ם אולי אפשר להוסיף ולפרש את כוונת האור החיים. שסובר האור החיים שבאמת אין מחללים שבת על חיי שעה במקום שיש ספק, אבל אי איכא ודאי חיי שעה בודאי שמחללים את השבת. וכמובן שאין זה לפי דרכו של המנחת חינוך, שהרי לדעתו הלימוד של חיי שעה ושל ספק פיקוח נפש הוא מאותו הפסוק "וחי בהם", וא"כ אין לחלק ביניהם. אבל לפי מה שדייק הספר החיים שאין מחללים שבת על ספק חיי שעה, בהכרח שאין הלימוד של חיי שעה מאותו פסוק של ספק פיקוח נפש ולכן אפשר לחלק ביניהם. (ועיין בתשב"ץ ח"א סי' נד, ובשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קמ, ובביאור הלכה להמשנה ברורה סי' שכט ס"ד, ובפתח הדביר שם סק"ה, ועיין היטב בדברי הרבי מאוסטרובצה זצ"ל בענין זה שהובאו לאחר הסכמתו לספר עמק יהושע אחרון לרי"א וילדמן).
ומצאתי בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' ט) שמפרש את דברי האור החיים בדרך המנחת חינוך, שהוא סובר כר"ש בן מנסיא ולשיטתו באמת אין מחללים שבת על חיי שעה, ועיי"ש במה שהביא בשם הכפות תמרים ושו"ת כפי אהרן. ואח"כ הביא מהאוהב ישראל שנקט לחדש בדעת האור החיים שאולי הוא סובר שאע"ג שמחללים שבת על חיי שעה, היינו דוקא אם יחיה בשבת וישמור את השבת, אבל לחלל שבת בשביל חיים ביום חול זה לא אמרינן. והמנחת אלעזר תמה עליו טובא איך אפשר לומר כן להלכה, ויעו"ש עוד מה שפלפל בזה. אך באמת בדברי המנחת חינוך בשם חכם אחד שהבאנו לעיל מצאנו חידוש גדול יותר, והוא שכל חילול השבת שהתירו עבור חיי שעה הוא רק במלאכה דרבנן, אבל מהתורה אין מחללים כלל על חיי שעה, וא"כ הוא לומד שאין מחללים שבת על חיי שעה אפי' על אחד שיוכל לשמור שבת אחרת בזכות הריפוי.
ובתשובות פרי השדה (ח"ב סי' יז) הסיט את דברי האור החיים לכוונה אחרת והיא, שסובר האור החיים שאין מחללים שבת על מומר להכעיס, וכמו שפסק הפרי מגדים באו"ח (סי' שכח במשבצות סק"ו), כיון שהמומר הוא מאותם שנאמר עליהם בגמ' (בעבודה זרה כו, ב) שמורידים אותם לבור ולא מעלים, עיין שם, ובמומר אין חילוק בין חיי שעה להצלה גמורה. ודין זה הוא לפי טעמו של ר"ש בן מנסיא שמתיר חילול שבת משום חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, והמומר אינו שומר שבת. אבל דין זה יהיה נכון גם אליבא דהלכתא שלומדים פיקוח נפש מ"וחי בהם", יעו"ש. ברם לשון האור החיים אינו נראה כפירושו, ובפשטות משמע דמיירי בהצלת סתם אדם שאין מצילים עבור חיי שעה.
