ונראה בהקדם ביאור הביטוי של חכמים "בין השמשות". הלא בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים הוא זמן בין השמשות ואם כן מאי שמשות לשון רבים?
הכוכבים נתנו לפיוס ללבנה אחרי שמיעטה את עצמה כמבואר בחז"ל מה פירושו של פיוס זה?
המפתח להבנת הענין הוא ההנהרה היוצאת מדבריו של הגר"א בברכת יוצר אור ובורא חושך שנתיחסה היצירה לאור והבריאה לחושך. וכתב הגר"א דאע"פ דהבריאה היא יותר במעלה מן היצירה ולכאורה היה צריך לייחס את האור למה שהוא יותר במעלה מכל מקום יש חושך שהוא באמת אור למעלה מן האור שלנו אלא מכיון שהאור הזה הוא גדול עד מאד הוא מכה אותנו בסנורים ואנו קוראים לו חושך. עיין שם בסידור הגר"א דברים נמרצים בזה. [לפ"ז יש להסביר הביטוי סגי נהור]. ונמצא דהלילה שלנו שהוא חושך יש בה רמז מן החושך שלפני האור, דהיום שהוא באמת האור הגדול. רמזים מן האור הזה לתוך חושך הלילה שלנו הם הכוכבים הנראים בדמות ניצוצי אור, יעוין ריש פסחים הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים.
וזהו שאמרו ז"ל שהכוכבים ניתנו ללבנה לשמש לה כבוד דהכבוד ללבנה הוא בזה שמשמשת היא בזמן כזה אשר בשרשו הוא גבוה יותר מן האור. וזוהי הכונה בקריאת שם בין השמשות לזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים מפני שצאת הכוכבים הוא בסוד השמש הגדולה אשר הוא למעלה מהשגתינו שמפני כך נקרא אצלנו חושך והזמן שהוא בין האור שלנו לבין אותו אור שלמעלה מתפיסתנו הוא זמן המעבר אשר נקרא בלשון חכמים "בין השמשות" ושם הוא שרש ענין ספיקות בכלל כי השטח שבין המקום הנמצא בתפיסה דהאי עלמא ובין המקום שלגמרי מופקע מכל תפיסה דהאי עלמא אותו שטח שבאמצע הוא שרש ואב לכל הספיקות. וכן נקרא הוא בפי שרי קודש אילנא דספיקא.
[מרן רה"י זצ"ל]
הכוכבים נתנו לפיוס ללבנה אחרי שמיעטה את עצמה כמבואר בחז"ל מה פירושו של פיוס זה?
המפתח להבנת הענין הוא ההנהרה היוצאת מדבריו של הגר"א בברכת יוצר אור ובורא חושך שנתיחסה היצירה לאור והבריאה לחושך. וכתב הגר"א דאע"פ דהבריאה היא יותר במעלה מן היצירה ולכאורה היה צריך לייחס את האור למה שהוא יותר במעלה מכל מקום יש חושך שהוא באמת אור למעלה מן האור שלנו אלא מכיון שהאור הזה הוא גדול עד מאד הוא מכה אותנו בסנורים ואנו קוראים לו חושך. עיין שם בסידור הגר"א דברים נמרצים בזה. [לפ"ז יש להסביר הביטוי סגי נהור]. ונמצא דהלילה שלנו שהוא חושך יש בה רמז מן החושך שלפני האור, דהיום שהוא באמת האור הגדול. רמזים מן האור הזה לתוך חושך הלילה שלנו הם הכוכבים הנראים בדמות ניצוצי אור, יעוין ריש פסחים הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים.
וזהו שאמרו ז"ל שהכוכבים ניתנו ללבנה לשמש לה כבוד דהכבוד ללבנה הוא בזה שמשמשת היא בזמן כזה אשר בשרשו הוא גבוה יותר מן האור. וזוהי הכונה בקריאת שם בין השמשות לזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים מפני שצאת הכוכבים הוא בסוד השמש הגדולה אשר הוא למעלה מהשגתינו שמפני כך נקרא אצלנו חושך והזמן שהוא בין האור שלנו לבין אותו אור שלמעלה מתפיסתנו הוא זמן המעבר אשר נקרא בלשון חכמים "בין השמשות" ושם הוא שרש ענין ספיקות בכלל כי השטח שבין המקום הנמצא בתפיסה דהאי עלמא ובין המקום שלגמרי מופקע מכל תפיסה דהאי עלמא אותו שטח שבאמצע הוא שרש ואב לכל הספיקות. וכן נקרא הוא בפי שרי קודש אילנא דספיקא.
[מרן רה"י זצ"ל]
