הסיפור שמעולם לא סופר: איך הצליח הרעיון של הדף היומי לתפוס?
הרב ישראל מאיר לאו
לרב יהודה מאיר שפירא לא היו ילדים. הוא הספיק בחייו הצעירים לכהן בארבע קהילות בפולין: גלינא, סאנוק, פיוטרקוב ולובלין. בזמן כהונתו בפיוטרקוב הוא בנה את ישיבת חכמי לובלין, שבשל ההיסטוריה התורנית של העיר נקראה 'ירושלים של פולין' – וממנה יצאו מאורות תורה רבים, ביניהם המהרש"ל, החוזה מלובלין, ר' צדוק הכהן, ועוד. במו ידיו הוא פיתח את מה שלימים תהיה הישיבה הגדולה בעולם. הוא נבחר לכהן כראש הישיבה, להיות נשיא "אגודת ישראל" בפולין, ונציג ב"סיים" – שהוא הפרלמנט של פולין. כל זאת עד פטירתו הפתאומית, בהיותו בן 46 בלבד.
לפני מותו אמר: "אף שלא זכיתי לבנים פרי בטן, אני משאיר לעולם בן ובת – הבת היא הישיבה, הבן הוא הדף היומי".
את בני הישיבה הרגו הנאצים. הדף היומי קיים עד ימינו אנו, והולך וגדל עם השנים.
מעשה שהיה כך היה: ט' באלול תרפ"ג (1923), אל "הכנסייה העולמית" של אגודת ישראל בווינה שבאוסטריה הגיע ר' מאיר שפירא והוא כבן 36 שנים בלבד. על הבמה, כל גדולי הדור. הוא עומד ביניהם, אוחז במיקרופון ואומר – יש לי רעיון; בואו נצא בהחלטה שכל מי שנמנה על שלמי ישראל, יקבל על עצמו בראש השנה הקרוב ללמוד בכל יום דף גמרא אחד – בברכות יחל ובנידה יסיים, תוך שבע שנים וחצי! מול עיניהם המשתאות של הרבנים, העז לבקש מכל אחד שיפיץ זאת לתלמידיו בהקדם, כדי שבתוך שלושה שבועות יחלו כל הקהילות יחד.
שלוש סיבות הרצה מולם ר' מאיר שפירא באותו מעמד:
א. כשעולה האדם לבית דין של מעלה, על פי הגמרא בשבת, הוא נשאל אם קבע עיתים לתורה. הרעיון של הדף היומי ייתן לכל אחד ואחד מהמוני ישראל את הזכות לענות על השאלה הזו בחיוב.
ב. בצורה כזו, הוא אמר, נוכל לקיים את התפילה "וייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם". הדף היומי יקרב אותנו זה לזה ונוכל לעובדו אגודה אחת באמת, בלבב שלם. באמצע טקס הברכות הארוך אמר האדמו"ר מגור למשמשו בקודש –אני חייב ברגע זה לצאת להפסקה, משום שקיבלתי על עצמי את 'תקנת הדף היומי' של ר' מאיר שפירא לשנה החדשה – ועליי לקיים את הנדר שלי מיד בהתקדש החג. מיד פנה האדמו"ר, פתח את דף ב' של מסכת ברכות, והחל ללמוד. מספרים שבכל העיירה גורא-קלוואריה, בעקבות מעשהו של האדמו"ר, התקבצו יהודים תחת פנסי רחוב באופן ספונטני במשך ליל החג – אחד מחזיק בגמרא ומלמד בה את מאות האנשים שהתקהלו סביבו. כך במשך כל הלילה.
תארו לעצמכם, הוא אמר, יהודי שיוצא מאירופה ומהגר לאמריקה באונייה. הוא עוגן בארץ לא נודעת, איננו מכיר את המקום, את השפה או את האנשים. כשהוא עוצר בבית הכנסת בניו יורק, ובין מנחה לערבית מתכנסת חבורה ללמוד גמרא – הוא ימצא אנשים שאוחזים באותה סוגיה שהוא עוסק בה. המוני ישראל לומדים את אותו דף ברחבי תבל כולה! דף הוא מילה נרדפת לקרש – הדף היומי יהיה קרש ההצלה שמלכד את כולנו סביבו.
ג. בכל הישיבות לומדים פחות או יותר את אותן מסכתות מוכרות – שלוש ה"בבות", כתובות, גיטין וקידושין, שבת, ביצה ומכות. אך מה עם מסכת כריתות? מי שמע על מסכת מנחות? ומה עם המסכתות בכורות, יבמות, זבחים, חולין? האם מישהו מן התלמידים יודע שישנן מסכתות בשם תמיד ומעילה? הבה נלמד את כל המסכתות הנטושות, חסרות האב – ונצילן מיתמותן. הן יהפכו לחלק בלתי נפרד מעולמו של כל יהודי. בזכות הדף היומי יחזור היהודי אל המסכתות, שאלמלא הרעיון לא הייתה עינו שוזפתן לעולם.
ההתנגדויות למהלך היו רבות ולשם שמיים. הרבנים חששו שהדף היומי יחליף את העיון וההעמקה, ויהפכו מדף יומי למרדף יומי.
המהר"ם שפירא חזר גם הוא אל קהילתו בסאנוק כשחששות בליבו. במוצאי ראש השנה טלפן לבן דודו הקרוב, ר' משה חיים מפרשוב שבסלובקיה. אמר לו בן דודו: 'ר' משה חיים! מגיע לנו מזל טוב – הדף היומי הצליח!' שאלו ר' משה חיים – מניין לך זאת? איך אפשר לדעת בכלל משהו שכזה כבר באותה עת?
סיפר לו המהר"ם – קיבלתי זה עתה טלפון מחסידי האדמו"ר מגור, בעל ה'אמרי אמת', הרב אברהם מרדכי אלתר! חסידות גור הייתה אז החסידות הגדולה באירופה. מתברר שבמשך החג שהו אצל האדמו"ר מגור כעשרת אלפי אנשים. עם כניסת החג בלילה הראשון, נעמדו בתור ארוך אלפי אנשים ללחוץ את ידו של האדמו"ר ולקבל את ברכתו.
באמצע טקס הברכות הארוך אמר הרב למשמשו בקודש – הודע נא לאורחים הרבים שאף אחד לא יקופח, וכולם יקבלו ממני ברכת שנה טובה! אבל אני חייב ברגע זה לצאת להפסקה, משום שקיבלתי על עצמי את 'תקנת הדף היומי' של ר' מאיר שפירא לשנה החדשה – ועליי לקיים את הנדר שלי מיד בהתקדש החג. אפדה את נדרי – ואחזור! מיד פנה האדמו"ר, פתח את דף ב' של מסכת ברכות, והחל ללמוד.
מספרים שבכל העיירה גורא-קלוואריה, בעקבות מעשהו של האדמו"ר, התקבצו יהודים תחת פנסי רחוב באופן ספונטני במשך ליל החג – אחד מחזיק בגמרא ומלמד בה את מאות האנשים שהתקהלו סביבו. כך במשך כל הלילה. תארו לכם!
במוצאי אותו חג טלפנו החסידים להוגה הרעיון וסיפרו לו את אשר קרה.
ומניין לי העדות הזאת? מכיוון שר' משה חיים הוא אבי! אימו ואם המהר"ם שפירא אחיות היו. אני נולדתי שלוש שנים וחצי לאחר פטירת המהר"ם שפירא. את שמי, מאיר, נתן לי אבא של שם בן דודו האהוב, הרב יהודה מאיר שפירא, מייסד הדף היומי.
בסיום הש"ס האחרון, לפני שבע שנים וחצי, הייתה לי הזכות לנאום בסיום הש"ס באצטדיון הגדול ביותר בצפון אמריקה, 'מאט סטאדיום' בניו ג'רזי, לפני 92,000 יהודים לומדי הדף היומי מכל רחבי צפון אמריקה שהתקבצו לסיום הגדול ביותר; סיום שאפילו המהר"ם שפירא לא יכול היה לחזות. מי יגול עפר מעיניך, הרב יהודה מאיר שפירא מלובלין, ותחזה כיצד מעבר לאוקיינוס, על חורבות יהדות פולין – קרם הרעיון שלך עור וגידים בדמות קרוב למאה אלף איש.
הרשו לי לחזור על קריאתו של הרב מלובלין, בן דודו של אבי – עבור כל קוראי 'עולם קטן' ומשפחותיהם – ובפרט לדור הצעיר: הצטרפו אל המחזור החדש של הדף היומי. לבדכם, בחברותא או בשיעור בבית הכנסת הסמוך לביתכם. יהי רצון שתרגישו מחויבות ושותפות עם המוני עמך ישראל ברחבי העולם כולו, כדף המאחד את לבבות כולנו, ונזכה שלא ימוש ספר התורה מפינו עד עולם.
