ואביתה תהילה - פיוט ממוסף של יום כיפור - Hashem Wants To Hear From US!!!!!!!!!!!!!!

וּבְכֵן לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם בְּאֵימָה יַעֲרִֽיצוּ:

אֲשֶׁר אֵימָתֶֽךָ. בְּאֶרְאֶלֵּי אֹֽמֶן. בְּאַבִּירֵי אֹֽמֶץ. בִּבְלֽוּלֵי קֶֽרַח. בִּבְדֽוּדֵי קֶֽדַח. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:

וְאָבִֽיתָה תְהִלָּה. מִגְּלֽוּמֵי גוּשׁ. מִגָּרֵי גֵּיא. מִדְּלֽוּלֵי פֹֽעַל. מִדַּלֵּי מַֽעַשׂ. וְהִיא תְהִלָּתֶֽךָ:

אֲשֶׁר אֵימָתֶֽךָ. בַּהֲמוֹן מַלְאָכִים. בְּהִלּוּךְ מַחֲנוֹת. בְּוַֽעַד אֲלָפִים. בְּוֶֽכַח רְבָבוֹת. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:

וְאָבִֽיתָה תְהִלָּה. מִזִּיו שׁוֹנֶה. מִזֹּֽהַר כָּבֶה. מֵחֲסֵֽרֵי שֵֽׂכֶל. מֵחֽוֹרְשֵׁי רֶֽשַׁע. וְהִיא תְהִלָּתֶֽךָ:

אֲשֶׁר אֵימָתֶֽךָ. בְּטִפּֽוּחַ עֲרָבוֹת. בְּטִכּוּס שְׁחָקִים. בְּיִשְׁרַת עֲרָפֶל. בִּירִיעוֹת מְעוֹנָה. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:

וְאָבִֽיתָה תְהִלָּה. מִכְּתֽוּמֵי שֶֽׁמֶץ. מִכְּמֽוּסֵי כֶֽתֶם. מִלְּכוּדֵי פַח. מִלְּעוּנֵי מַר. וְהִיא תְהִלָּתֶֽךָ:

אֲשֶׁר אֵימָתֶֽךָ. בְּמַסְלוּלֵי זְבוּל. בִּמְרוֹמֵי שְׁפַר. בִּנְטִיַּת דּוֹק. בִּנְחִיַּת עָבִים. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:

וְאָבִֽיתָה תְהִלָּה. מִסְּרֽוּחֵי מַֽעַשׂ. מִשְּׂבֵֽעֵי רֹֽגֶז. מֵּעֲדוּרֵי אֱמֶת. מֵעֲמֽוּסֵי בָֽטֶן. וְהִיא תְהִלָּתֶֽךָ:

אֲשֶׁר אֵימָתֶֽךָ. בְּפוֹתְחֵי קָדוֹשׁ. בְּפוֹצְחֵי בָרוּךְ. בִּצְדוּדֵי אַרְבַּע. בִּצְנוּפֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:

וְאָבִֽיתָה תְהִלָּה. מִקְּרוּאֵי אָֽיִן. מִקּוֹרְאֵי בְּחָנֵף. מֵרְחוֹקֵי אֱמֶת. מֵרֵֽיקֵי צֶֽדֶק. וְהִיא תְהִלָּתֶֽךָ:

אֲשֶׁר אֵימָתֶֽךָ. בִּשְׁבִיבֵי אֵשׁ. בִּשְׁבִילֵי מַֽיִם. בִּתְלוּלֵי רוֹם. בְּתַלְתַּלֵּי גֹֽבַהּ. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:

וְאָבִֽיתָה תְהִלָּה. מִבָּשָׂר וָדָם. מֵהֶֽבֶל וָתֹֽהוּ. מֵחָצִיר יָבֵשׁ. מִצֵּל עוֹבֵר. וּמִצִּיץ נוֹבֵל. מִמַּשְׁלִֽימֵי נֶֽפֶשׁ. מִמַּפְרִֽיחֵי רֽוּחַ. וּמִמְּעוֹפְפֵי חַיָּה. וּמֵחֲנִיטֵי נְשָׁמָה. וּמוֹצִיאֵי יְחִידָה. וְנִשְׁמָעִים בַּדִין. וּמֵתִים בַּמִּשְׁפָּט. וְחַיִּים בְּרַחֲמִים. וְנוֹתְנִים לְךָ פְּאֵר חֵי הָעוֹלָמִים. וְתִפְאַרְתְּךָ עֲלֵיהֶם:

'אשר אימתך באראלי אמן' הוא פיוט קדום מסוג 'רהיט' (=אחד ממרכיבי ה'קדושתא', מערכת הפיוטים לתפילת עמידה של שבתות וחגים, שיש בה אמירת 'קדושה') המושר על ידי חלק מקהילות אשכנז בתפילת מוסף של יום הכיפורים. יש מייחסים אותו לרבי אלעזר בירבי קליר, ויש מייחסים אותו ליניי – שניהם מגדולי הפייטנים הקלאסיים בארץ ישראל במאות השישית והשביעית לספירה.

הפיוט מעמיד תמונה מרגשת ולא-שגרתית של משולש היחסים שבין הקדוש ברוך הוא, המלאכים ובני האדם; בניגוד לפיוטים רבים המעלים על נס את תהילת המלאכים לבוראם, ובניגוד לפיוטים רבים אחרים המתארים כיצד שירת בני האדם מצטרפת לשירת המלאכים, פיוטנו מתאר דווקא את עליונותה של שירת האדם על שירת המלאכים. על פי הפייטן, שירת המלאכים כביכול נתונה מראש לאל, שכן שלמותם הרוחנית אינה מותירה להם אלא לירא מהקדוש ברוך הוא ולחוש אימתו, ומתוך כך הם מהללים אותו; לעומת זאת, שירת בני האדם נובעת דווקא ממקום של חולשה, של דלות החומר והרוח, ודווקא לה מתאווה הקדוש ברוך הוא – והיא היא תהילתו.

הפיוט בנוי כמעט כולו מדו-טורים (=שורות כפולות, ששני חלקיהן משלימים זה את זה למשפט אחד) המתארים לסירוגין – על פי סדר האלף-בית – את אימתו ומוראו של הקדוש ברוך הוא על המלאכים וכל צבא השמים מזה, ואת רצונו בתהילה ושבח מפי בני האדם שוכני החומר מזה. לכל אחד מסוגי הדו-טורים נוסחת פתיחה וחתימה קבועה המעניקה מסגרת לשיר כולו ומבטאת בתמצית את תכניו: הדו-טורים מן הסוג הראשון, המוקדש למלאכים, והמתארים את המלאכים ואת עולמם, פותחים ב'אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ בְּ-' וחותמים ב'וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם', בעוד הדו-טורים מן הסוג השני, המוקדש לבני האדם, והמתארים את בני האדם ואת עולמם, פותחים ב'וְאָבִיתָ תְהִלָּה מִ-' וחותמים ב'וְהִיא תְהִלָּתֶךָ' ('וְאָבִיתָ' – מלשון תאווה ורצון; הקב"ה מתאווה לתהילת בני האדם); מסגרת זו נשברת לקראת סוף הפיוט.

שני חלקיו של הפיוט יוצרים מהלך דרמטי מאוד ההולם היטב את חוויית יום הכיפורים, ומוביל את השומע לראות את חייו כמתת רחמי-אל, רחמים שבלעדיהם לא יכול היה כלל להתקיים; אלא שברגע האחרון ממש מוסיף הפיוט מרכיב נוסף על גבי אותם רחמים, ויוצר סימטריה בין הפאר שמעניקים בני האדם לאל, לפאר שמעניק האל בחסדו לבני האדם – פאר המפיח חיים חדשים במי שתוארו קודם לכן כ"חָצִיר יָבֵשׁ" וכ"צֵּל עוֹבֵר".