Moses’ father-in-law Jethro rejoiced when he heard of all that God had done for the Israelites:
“Blessed be God Who rescued you from hand of Egypt and from the hand of Pharaoh, Who liberated the people from Egypt’s power. Now I know that God is the greatest of all deities: the very thing they plotted came on them!” (Ex. 18:10-11)
The Sages learned from Jethro’s blessing that when one sees a place where a miracle occurred for the Jewish people, one should recite the blessing “She'asah nissim” — “Who made miracles for our fathers in this place” (Berachot 54a).
This statement, however, is difficult to understand in light of the fact that Jethro did not say this blessing when visiting the Red Sea, but when he met Moses and the Israelites in the Sinai desert. How could Jethro serve as an example for this brachah, which is only recited when seeing the location where a miracle took place?
Appreciating all Aspects
We need to examine the concept of reciting a blessing over a miracle. Consider two different situations. In case A, a person was headed for the hospital and allowed a neighbor who was not feeling well to come along. The sick neighbor will be thankful for the assistance, but his gratefulness will be tempered by the fact that his benefactor was planning to go there anyway.
In case B, the benefactor, realizing that his neighbor was ill and needed to see a doctor, made a special trip to take him to the hospital. Clearly, the sick neighbor will feel much more thankful in this situation, where the assistance was rendered expressly for him.
If we consider the nature of a miracle, we will realize that it is similar to case B. When we bless God over a miraculous deliverance, we feel completely indebted and thankful to God, as this Divine intervention took place explicitly to help us.
But there is an additional aspect of Divine deliverance which should heighten our sense of gratitude. When an act comes directly from God, not only is the overall goal for the ultimate good, but also all the ramifications and side effects that result from the miracle. We should be appreciative not only for the actual deliverance, but also for any accompanying details. This even includes the location of the miracle, which at some point in time benefited (or will benefit) from the miracle.
The Sages learned this from Jethro — that a blessing over a miracle should include recognition of the positive benefits gained from the miracle’s accompanying details. Besides thanking God for the overall rescue ("Who liberated the people from Egypt’s power"), Jethro also mentioned the details of that rescue: that they were saved from the hands of the Egyptian people and from the hands of Pharaoh.
Furthermore, Jethro called attention to the poetic justice — “middah kneged middah” — in the way that the Egyptians were punished. “The very thing they plotted came upon them.” The Egyptians drowned Jewish babies, so they were punished by drowning in the Red Sea. Here was an additional detail that reflected the ultimate justice of the miracle in all of its aspects.
[ravkooktorah.org]
"מנא הני מילי, אריו"ח דאמר קרא, ויאמר יתרו ברוך ד' אשר הציל אתכם וגו'".
הברכה וההודאה נאותה לפועל בכונה ולא בהכרח. ע"כ הברכה מיוחדת ביותר על הניסים, שבהם מתגלה היסוד שאין שום צד הכרח בההנהגה הכוללת והפרטית, כ"א הכל בכונה לטובה. וכיון שמתגלה שאין קץ ליכולת העליונה, מאחר שאין שום צד הכרח של סיבות שיכריחו הפעולות להיות נעשות, שהרי הוא פועל ניסים שאין הסבות מחייבות. א"כ הוא ית' הוא סבת כל הסבות, וכיון שאין צד הכרח, מבואר שאין שום צד מקרה בעולם שלא יהי' מכוון לתכלית הטוב. שהרי שלימות כל הנהגה טובה הי' ראוי שלא יעזב בה אפילו דבר קטן במקרה, אלא שלפעמים קוצר היכולת מונע שאי אפשר להתכוין על כל הפרטים שיהיו מכוונים אל תכלית נעלה. אבל כשהיכולת אין לה גבול, המדה כך נותנת, שאין שום דבר קטן נופל במקרה כלל. א"כ ראוי לברך על כללות הנס וגם על פרטיות המקום שבודאי גם למקרה המקום יש סבה של טובה בהוה או בעתיד. ע"כ אמר יתרו: "ברוך ד' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה, אשר הציל את העם מתחת יד מצרים". הודה על הפרטים, שניצולו מצרותיהם שסבלו מיד מצרים ומיד פרעה. שהפרטים סובלים צרות פרטיות מהעם הרע אפי' יהי' המלך טוב, ואם המלך רע אע"פ שהעם טוב ג"כ סובלים דברים מזיקים, והם סבלו מרעת העם ורעת המלך יחד. אמנם הטובה הנמשכת מההצלה מן הצרות היא, שהעם נעשה חפשי מתחת יד מצרים. והנה בזה ישנם הודאות פרטיות שנעשו ע"י פעולה אחת, שע"י שהצילם ד' מתחת ידם והוציאם לחירות ממילא פסק הסבל שהיו הפרטים סובלים מיד מצרים ומיד פרעה. והנה לולא הי' המקום נותן ליחש איזה דבר במקרה, היינו אומרים שעיקר ההודאה ראויה לפול על הדבר הכללי, דהיינו חירות העם, והטובה הפרטית נמשכה רק במקרה ולא בכונה מכוונת. אבל כיון שאין שום צד הכרח ומקרה והגבלת יכולת לפניו יתברך כלל, עלינו להשכיל שאין שום דבר קטן שלא נעשה בכונה, ע"כ צריך לברך על הטובה הקטנה הפרטית במקום הטובה הגדולה הכללית. ואמר "עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם", מכיון שהקב"ה מעניש מדה כנגד מדה, אנו מכירים שכל ההנהגה הולכת בתכלית מוסרית. ע"כ אין דבר קטן בלא כונה ותכלית מוסרית ואין לנו לתלות שום דבר שהכריחו איזה סיבות כלליות שיעשה כך, כי הוא גדול מכל האלהים וכולל כל הכוחות ושולט עליהם, ואין שום כח שיכריח הנהגתו בחלק היותר קטן ממנה. והעד שאפי' יצר מחשבות לבב האדם ורשעתם, שהם דברים רחוקים מהמעשים הנעשים בפעולות הכלליות הטבעיות, מ"מ חברם בזרע כחו הבלתי תכליתי. והוברר שהדייקנות של העונשים של המצרים וההתיחדות שהי' באופן זה ולא באופן אחר, גם היא לא נפלה במקרה ובהכרח של איזה סבה כ"א בכונה. א"כ ראוי לברך על כל חלק וחלק. ומזה ידענו שהברכה ראויה בהגיע אל המקום, כי לא נעשתה במקרה התיחדות זה המקום כ"א להועיל. ועכ"פ יש לנו להמשיך ממנו את התועלת המוסרית הגלויה להודות לד' על חסדו בפגעינו בו, ולהזכיר ג"כ דייקנות המקום, להורות על היכולת הבלתי תכליתית והחכמה שאין לה חקר, עד שאנו מובטחים שאין במעשיו יתברך שום דבר קטן שלא יהיו ממנו תוצאות נכבדות. "כל אשר יעשה האלהים הוא יהי' לעולם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע, והאלהים עשה שיראו מלפניו". והיא התכלית העליונה הכללית שמתחלקת להמון סעיפים לאין קץ.
