ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר פרשת בלק
ג] בגמרא (ברכות י"ב ב) ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע וכו' מאי טעמא וכו' אלא אמר רבי יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. ופירש רש"י דדמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו. וקשה מה זה שייכות לקריאת שמע שהוא קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות ולדבר בדברי תורה בשכבך ובקומך לפסוק זה שה' יתברך שומרנו. ומהרש"א גריס זה הפסוק הן עם כלביא יקום וגו' וכתב שכן הוא בתנחומא ובאמת במדרש רבה (פרשה זו כ', כ') ותנחומא (פרשה זו י"ד) דרשו פסוק זה הן עם וגו' לענין קריאת שמע שחרית וערבית אך לא הובא לענין שרצו לקבוע בקריאת שמע. וגם רש"י ז"ל הביא מדרש זה על פסוק הן עם כלביא וגו' ומכל מקום כאן לא הגי' מפסוק זה.
אך איתא במדרש רבה (דברים רבה א', ב') מוכיח אדם אחרי חן ימצא זה משה ממחליק לשון זה בלעם שהחליק בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשטים והיינו במה שאמר כרע שכב וגו' ובגמרא שם כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו וכו' וחרב פיפיות בידם (תהלים קמ"ט, ו') ואף דכתיב אחר כך לעשות נקמה בגוים וגו' עיקר הכוונה בהחרב פיפיות להרוג היצר הרע וכמו שאמרו אחר כך מזיקין בדלין הימנו. ושתי פיות הן נגד שני שורשי הקליפות שלושים וחמש מימינא שלושים וחמש משמאלא קליפת עשו וקליפת ישמעאל ועיקר הפחד הוא בלילה וכמו שנאמר (משלי ג', כ"ד) אם תשכב לא תפחד וכן ושכבתם ואין מחריד (ויקרא כ"ו, ו') אך שם יש לפרש פחד וחרדה מביאת שונא גם כן. אך כתיב (שיר השירים ג', ז') הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו' מפחד בלילות ואם מפני פחד שונא שלא יפול עליו מה יועילו ששים גבורים. אך בגמרא (מגילה ט"ו ב) דרשו על הפסוק (ישעיה כ"ח, ו') ולגבורה משיבי מלחמה ולגבורה זה המתגבר על יצרו משיבי מלחמה שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה וזהו הפירוש מגבורי ישראל המתגברים על יצרם מפחד בלילות היינו מהפגם שנקרא מקרה לילה. וכעין שאמרו (ברכות י"ד א) כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרים אותו בשורות רעות שנאמר (משלי י"ט, כ"ג) ושבע ילין בל יפקד רע והוא גם כן מרמז על פגם זה שנקרא רע בעיני ה' כמו שאמרו בנדה (י"ג ב). והמספר ששים גבורים יש לומר דיש שבעים פנים לתורה והיינו נגד השבע מדות כשכל אחד כלול מעשר הם שבעים. ובתורה שבעל פה יש ששה סדרי משנה כנגד ששת ימי המעשה דמדה שביעית שהוא מדת מלכות פה תורה שבעל פה הוא בעצמו התורה שבעל פה. וכשכל אחד כלול מעשר הוא ששים וזהו ששים גבורים וגו'. ובגמרא (שבת ס"ג א) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך (תהלים מ"ה, ד') האי בדברי תורה כתיב וזהו כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה במלחמתה של תורה איש חרבו על ירכו כמו שנאמר חגור חרבך על ירך היינו שעל ידי הדברי תורה ינצל וישמר מפגם זה וכמו שמובא בזוה"ק (ח"א ר"ב א) דהא לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא וזהו גבור הודך והדרך דמדת צדיק דנטיר ברית נקרא יפה תואר ויפה מראה כמו שנאמר אצל יוסף הצדיק היינו שהיה גוף נקי ויפה מפגם זה וכמו שאמר רבינו הקדוש זצוק"ל דפרשה הלא כבני כושיים וגו' בעמוס קאי על פגם זה דהפוגם נקרא כושי ומכוער וזהו מפחד בלילות:
והנה בספר ליקוטי תורה מהאריז"ל פרשה זו הקשה למה נזכר בתורה מה שאמר בלעם תמות נפשי מות ישרים כיון שלא נתקיים שהרי מת בחרב. אך יש לומר שמה שאמר תמות נפשי לא היה כוונתו על מיתת הגוף רק על חיי הנפש והוא העולם הבא וכעין דאיתא בזוה"ק (ח"ג קכ"ז א) על שמשון ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא מאי טעמא בגין דאמר תמות נפשי עם פלשתים וגו' והיינו ממה שאמר תמות נפשי היינו מיתת הנפש לעולם הבא שרצה למסור גם חלקו לעולם הבא בשביל שינקום נקמת ישראל מהפלשתים. וכן כאן היה כוונת בלעם על מיתת הנפש לעולם הבא שיהיה בין הישרים. והנה השגת ותפיסת בלעם לא היה על הצדיקים והכשרים שבישראל כי הוא לא היה לו השגה בהם רק כל השגתו וראייתו היה רק על הפושעים שבישראל שאין להם חלק לעולם הבא. ובמשנה ריש פרק חלק (סנהדרין צ' א) נמנו שבעה שאין להם חלק לעולם הבא שלושה מלכים וארבעה הדיוטות ואחד מהארבעה הוא בלעם. ויש להבין הלא התחלת הפרק הוא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ואלו שאין להם חלק ומה שייכות יש לבלעם לכל ישראל והוא אינו בכללם. אך ענין המספר שלושה מלכים וארבעה הדיוטות היינו שיש הרבה ונכללים בשבע מדות שהם בקליפה נגד שבע מדות בקדושה. ושלושה מלכים הם לעומת שלושת האבות וכנגדן בקליפה שלושה מלכים וארבעה הדיוטות ומטעם זה אנשי כנסת הגדולה שמנו ביקשו למנות עוד אחד מישראל שהיה קשה להם למנות בלעם בכלל השבעה דמה טיבו לכלל ישראל וביקשו למנות שלמה המלך ע"ה שהיה מרכבה למדת מלכות ונכתב עליו שפגם כל כך ורצו למנות אותו השביעי שהוא נגד מדת מלכות עד שיצאה בת קול כמו שאמרו שם (ק"ד ב) ומנו לבלעם לשביעי. ודורשי רשומות היו אומרים כולן באים לעולם הבא והיינו רק הששה שהם מישראל דכתיב (ישעיה ס', כ"א) ועמך כולם צדיקים ואם היה נמנה חס ושלום גם נגד מדת מלכות אז חס ושלום לא היה תקנה לשונאיהם של ישראל. אך באמת במדה שביעית בחינת כנסת ישראל שם אין שום פגם ומשום הכי מצאו הדורשי רשומות שכולן באין לעולם הבא ונשאר במשנה שנכתב שלושה מלכים ושלושה הדיוטות מישראל ובלעם נמנה עמהם לשביעי. וזה הועיל בתפילתו מה שביקש תמות נפשי מות ישרים שהיה נמנה בין ישראל שאין להם חלק לעולם הבא ועל זה ביקש תמות נפשי מות ישרים שיהיה נמנה עמהם:
וזה ענין מה שאמרו במדרש (במדבר רבה ב', י"ז) משה שהיה אוהב את ישראל משל אותם בכוכבים וכו' אבל בלעם שהיה שונא אותם משל אותם בעפר אבל הושע שהיה בינוני לא אוהב ולא שונא משלן כחול וכו'. ויש להבין איך יתכן לומר על הושע שלא היה אוהב ישראל חס ושלום. אך הכוונה דמשה רבינו ע"ה ראה רק הצדיקים שבישראל ועמך כולם צדיקים לכן משל אותם ככוכבים על דרך מה שאמרו (מגילה ט"ז א) כשהן עולין עולין עד לכוכבים ובלעם שהיה שונא אותם לא ראה רק הפושעים לכן משל אותם בעפר כמו שאמרו (שם) כשהן יורדין יורדין עד לעפר. והושע ראה שניהם צדיקים וההיפך.
וזהו הפירוש במדרש רבה (דברים הנ"ל) ממחליק לשון זה בלעם שהחליק בנבואותיו ונפלו בשיטים. והיינו במה שנתן להם תקיפות ששום ישראל לא יאבד ועל ידי זה יכול לסמוך על זה לחטוא חס ושלום. ואם שהאמת כן הוא שכל מי שהוא מישראל לא יאבד חס ושלום אבל יסבלו מקודם הרבה והרבה עד שיתבררו ויוצרפו. ועל זה אמרו בגמרא (חגיגה ט"ז א) אל תאמינו ברע וכו' אם יאמר לך יצר הרע חטוא והקב"ה מוחל אל תאמין וכו' ובלעם החליק בנבואותיו שהקב"ה יברר כל מי שהוא מישראל. וזהו הענין שמקודם אמר הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא שהקשה בבעל הטורים למה שם הקדים לביא לארי ובפסוק זה להיפך כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. אך שם מדבר לפי סדר הקימה ביום בתחילה יתגבר רק כלביא ואחר כך כארי יתנשא. וכאן אמר כרע על דרך מה שנאמר כרע נפל שאף שנפל חס ושלום מכל מקום שכב כארי שיתגבר כארי לשוב ואף אם יפול אחר כך ממדריגתו עוד הפעם חס ושלום מכל מקום יהיה כלביא על כל פנים ואף שיפול עוד הפעם חס ושלום מכל מקום מי יקימנו והוא על פי מה שמובא בזוה"ק (פרשה זו קפ"ה ב) אם עוונות תשמר י"ה אם חובין סגיאו וכו' וכל דרגין אסתימו בדינא וכו' מי יעמוד ודאי מי ירפא לך וכו' מי יעמוד דכל אורחין דתיובתא פתיחין מיניה והיינו דמי גימטריא חמישים שערי בינה והוא תשובה וכמו שנאמר (ישעיה ו', י') ולבבו יבין ושב וגו' וזהו הרהור תשובה מי יעמוד. וכן בתיקונים (שבסוף הספר תיקון ה') קם רבי שמעון וכו' ה' צבאות יעץ ומי יפר. וזה שבא בלעם בהחלקת לשונו להגביה לבם שאפילו אחר כל הנפילות ויחזור ויפול כלביא ויפול ומכל מקום מי יקימנו. וזה שאמר שעל ידי זה נפלו בשטים. ובאמת הדברים אמיתים אבל רק בדיעבד שאל יפול לב האדם חס ושלום ולא יתיאש כי כל מי שהוא מישראל לא ידח חס ושלום ויתברר ויתלבן עד שיהיה בכלל ועמך כולם צדיקים.
וזהו הפירוש בגמרא ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע שהוא קבלת עול מלכות שמים ועול תורה ועול מצוות. ופן יפול לב האדם היודע נגעי לבבו כמה קלקל ובאיזו פנים יקבל עול תורה ועול מצוות על זה רצו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע שיהיה להתחזקות שלא יפול בדעתו כמו שהאמת הוא כן שלא ידח ממנו נדח ויתברר לבסוף ועמך כולם צדיקים אך הוא רק לעולם הבא. ובשבת שנאמר (תהלים צ"ב, ב') טוב להודות לה' ואיתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק י"ט) כמה דאת אמר (משלי כ"ח, י"ג) מודה ועוזב ירוחם דשבת זמן תשובה וכן הוא במדרש (בראשית רבה כ"ב, י"ג) כך כוחה של תשובה וכו' עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת וכו' ומי שישים אל לבו וירצה להטיב מעשיו יוכל לזכות מעין עולם הבא שיתברר ועמך כולם צדיקים:
