Today is Rav Ruderman's yahrtzeit.
ליארצייט הגאון רבי יעקב יצחק רודרמן זצ"ל ראש ישיבת 'נר ישראל' בבולטימור - י"ד בתמוז תשמ"ז
תלמיד ישיבת נר ישראל בבולטימור עמד מופתע. הוא ניצב לפני יהודי זקן שעלה מליטא וחקר אותו אודות ראש הישיבה שלו. כשהשיב: "הגאון הרב רודרמן", הגיב הזקן בתגובה מפתיעה. "רודרמן שנולד בדלהינוב? מעניין, מעניין מאוד... זה היה ידוע בעיירה. מסתובב ילד בן עשר ברחוב הראשי ומדבר ל...עצמו. כך כל יום, במשך שעות ארוכות. מבוקר עד ערב. ואתה טוען שהילד הזה נעשה ראש ישיבה..."
לאחר מספר ימים שב הבחור לבולטימור וסיפר לראש הישיבה על הפגישה. ראש הישיבה חייך: "אכן כך היה, הייתי צועד הלוך ושוב ברחובה של עיר ומשנן בעל פה דפי גמרא. בכיסי מעילי היה כרך של תלמוד בבלי בפורמט קטן, ומדי פעם כשחששתי שמא לא דייקתי בצורה מושלמת בשינון הנאמר, הייתי מעיין בגמרא וממשיך לשנן". בהזדמנות אחרת סיפר לתלמידיו כי בבחרותו כאשר גלתה ישיבת סלובדקה למינסק, נהג לצאת לרחובה המרכזי של העיר וכך שינן במשך תקופה קצרה את כל סדר נזיקין בעל פה.
את 'טיוליו' לא הפסיק. אחד מתלמידיו מספר לנו על מקרה שאירע כחמישים שנה לאחר הטיולים של דלהינוב ומינסק. בשבת בבוקר לאחר הסעודה יצא הגר"י רודרמן זצ"ל לטייל. הוא שקע בסוגיא בה עסק והחל לטייל במרחבי הש"ס בנסיון למצוא פיתרון לקושיא חמורה שהעסיקה את מוחו. הוא החל ללכת, עבר רחוב ועוד רחוב, שכונה ועוד שכונה ,ללא משים גמא מרחקים, קילומטרים רבים, עד שהגיע לקצה השני של העיר, לשכונה מרוחקת ביותר. שם בשעות אחר הצהרים פגש בו יהודי מקומי מבעלי הבתים הנכבדים באיזור, שהיה קשור אליו ולישיבתו. הלה היה בטוח שראש הישיבה שבת את שבתו בשכונה זו, הוא לא העלה בדעתו שיהודי בגיל כה מבוגר יערוך צעדה שכזו. "ראש הישיבה מגיע לשכונה ולא בא להתארח אצלי?" נעלב אותו אדם, "ואפילו לא מודיע, לא מספר לאיש, ורק בשבת לעת מנחה פוגשים בו?" הרב רודרמן החל להתנצל: "לא שבתתי בשכונה, פשוט יצאתי לטיול מביתי". דבר לא עזר, האיש מיאן להאמין. חודשים רבים היה צורך לפייסו ולשכנעו שאכן כך היה.
מסופר כי פעם ביקשה ממנו הרבנית שישגיח על בתם התינוקת עד שתשוב הביתה מעסוקיה. ראש הישיבה התיישב ליד עריסת התינוקת כשהוא שקוע בספרים שלפניו וידו האחת מנענעת את העריסה ללא הרף. לאחר שעה שבה הרבנית, שוחחה עמו בקצרה והודיעה לו כי היא לוקחת עמה את התינוקת לחדרה. ראש הישיבה נענע בראשו והמשיך בתלמודו. לעת ערב קם מן הגמרא וידו עדיין מנענעת את העריסה. הוא ניגש להביט בעריסה ופרץ בזעקה: "אבוי, גנבו לנו את בתנו הקטנה".
"כיום לא לומדים", התאונן פעם בפני תלמידו הג"ר ישראל דב קפלן. "פשוט לא לומדים. בצעירותי כשהייתי בגיל 15 בישיבת סלובודקה קמנו בחמש לפנות בוקר והלכנו לישון לאחר חצות לילה. חמישים דף ליום למדנו, מדי יום ביומו". בהזדמנות אחרת אמר לתלמידו יומיים לפני פסח כי הוא מתחיל ללמוד מסכת פסחים, בערב פסח עשה כבר סיום...
(יתד נאמן ואתחנן
תשמ"ז)
