שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן א
בחיוב נטילת ידים שחרית לתינוק
ב"ה, יוניאן סיטי, ז' אייר תשמ"ג
מה ששאלת בענין נטילת ידים שחרית אם הקפידא בזה גם בתינוק המוטל בעריסה.
א) הנה בפרמ"ג סי' ד' במ"ז סק"ז כתב, גם קטנים איני יודע למה אין נזהרים בזה וראוי לרחוץ ידיהם בכל בוקר כי חמירא סכנתא מאיסורא עכ"ל, וכן בעבודת הקדש להחיד"א מורה באצבע סי' ב' אות ס' שיזהיר לרחוץ ידי הבנים קטנים כראוי וכו' עיין שם, ובדרך החיים דיני השכמת הבוקר אות ב' דיש ליזהר בשחרית שיטלו הקטנים ידיהם כי הוא חשש סכנה וכו' עיין שם, וכן בחסד לאלפים סי' ד' אות י"ג דמה טוב ומה נעים לרחוץ ידי הקטנים המוטלים בעריסה כדי שיגדלו בטהרה גידולי הקדש עיין שם, ובשו"ת לב חיים ח"א סי' ס"ז, ובארצות החיים להמלבי"ם בסי' ד' סעיף ה', ובמשמרת שלום (מנהגי קאידינאוו) סי' א' אות ד' עיין שם.
אך בשו"ע הרב מהדו"ב סי' ד' סעיף ב' כתב, אבל לנגיעת הנכרים אין לחוש וכו', ומטעם זה נהגו להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוך וכו', ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצוות שחייבו חכמים לחנך, (גם במצות מילה ולכן הנזהר בנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו) עכ"ל, ובמהדו"ק לא העיר כלל בזה, וגם במהדו"ב כתב בסתמות שנהגו להקל, אלא שהוסיף בסוגריים דהנזהר שלא לאכול מה שהקטן נוגע בו מיום המילה קדוש יאמר לו.
ובאשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש בסעיף ג' כתב, דלא שייך כי אם בגדול ממש בר מצוות כו' כי זה לעומת זה וכו', ועכ"פ נראה שבקטן שלא הגיע לחינוך פשיטא דלכו"ע לא שייך בו קפידא הנ"ל, כי רק מצד מה ששייך נט"י עי"ז שייך קפידא ולא זולת, וכן באנוסים שאין להם מים ולא היה אפשר להם להשמר מליגע, וכן כל הנגיעות הנעשות בעת שינה וכו' עכ"ל, נראה דס"ל דהוי כעין עונש על שמזלזל בנט"י, ולכן באופן שאינו יכול ליטול ידיו אין שם רו"ר כלל המזיק וכמו שאינו מזיק בשעת שינה, או שבכה"ג לגמרי מסתלקת וכמו בקטן. ועי' בזוהר פרשת בלק דף קפ"ו ע"א ובשע"ת כאן ס"ק כ"ח, וע"ע תשובה מאהבה ח"א סי' י"ד שצידד דהזוהר מיירי דוקא כשמים מצויים לפניו עיין שם ודו"ק. ומצאתי בדעת תורה סי' א' שכתב ג"כ בטעם הזוהר משום דכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה עיין שם, נראה ג"כ דבאונס ל"ש, אך לא משמע מדבריו אלא בעונש מיתה, ומ"מ אפשר דצריך ליזהר שעדיין הרו"ר שורה, אבל הדעת קדושים ברור מללו דהא בהא תליא וכנ"ל.
ב) ואולי י"ל מקור לדבריו ממ"ש הרמב"ם פ"ז מתפלה ה"ח, שביוה"כ וט"ב שאין שם רחיצה אינו מברך על נט"י, ובכ"מ מהראב"ד דמי הוא שלא ירחץ ידיו מפני הנקיות או מפני השיבתא וכו', וביאר כוונתו על רו"ר השורה על הידים שמחמתו הוא סכנה ליגע בפת ובחוטם ובעינים וכו' עיין שם, ובדעת הרמב"ם נראה שביוה"כ ות"ב אין חיוב נטילה, והאריכו בזה ממ"ש בפ"ג משביתת עשור ה"ב דמדיחה אשה ידה אחת במים, עיין בהג"מ שם ובספר המנוחה לרבינו מנוח, ובלח"מ שמה בפלוגתת רש"י ותוס' אם רו"ר דנט"י או דשיבתא, ושמדברי הרמב"ם בהל' תפלה משמע דלא חייש לנט"י שחרית משום רו"ר דאין מצוי בינינו והצריך עיון בדבריו שם בשביתת עשור עייש"ה, ובמגדל עוז בהל' תפלה כתב לחלק דהרמב"ם לא מצריך נט"י שחרית משום רו"ר ביוה"כ, ומ"ש מדיחה אשה ידה היינו ליתן פת לתינוק משום בת מלך היא וכו' עיין שם ע"פ סוד. ולפענ"ד להדע"ק הנ"ל, כיון שביוה"כ אסור ליטול ידיו ממילא לא ישרה רו"ר דנט"י שחרית, ולכן ס"ל להרמב"ם שאין להתיר נט"י שחרית, משא"כ בהא דמדיחה אשה אפשר שגם באנוס שייך ודו"ק היטב.
ובטור סי' תרי"ג, הלכך בבוקר דסתם ידים מלוכלכות מותר לרוחצם וכו', ולא כתב משום רו"ר אף שפסק כן בסי' ד' דיטול ידיו משום רו"ר, ועיין בב"י בשם הר"ן, ולהנ"ל א"ש דיוה"כ שאני ודו"ק. אך בשו"ע שם סעיף ב', נוטל אדם ידיו שחרית ומברך ענט"י וכו', ובהגהת רמ"א ולא יכוין להנאת רחיצה רק להעביר הרו"ר מעל הידים עכ"ל, ואפ"ל להדעת קדושים דמ"מ לכתחלה לא רצו לקבוע לאסור ליטול כדי שממילא יהא אנוס ודו"ק. וביותר י"ל דכיון שבלא"ה נוטל ידיו משום נקיות כמ"ש הטור, שוב אינו אנוס לגמרי דהא סו"ס נוטל ידיו, ולכן שפיר יטול ג"פ משום רו"ר, וא"ש שנקט הטור משום נקיות, ומתורץ קושיית הר"ן, דהא עיקר הטעם משום נקיות דמשו"ה כבר נוטל ידיו גם משום רו"ר ודו"ק היטב.
ג) ובעיקר חיוב נט"י שחרית, עיין ב"ח סי' ד' שתמה על הב"י שהשמיט מ"ש בתולעת יעקב מהזוהר דההולך שחרית ד"א בלא נט"י חייב מיתה, וכתב ונראה דלפי דרובא דרובא אינן יכולין ליזהר בכך מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין עיין שם, וביש"ש חולין פרק כל הבשר סי' ל"א דאין הרו"ר מצוי בינינו עיין שם, וכתבתי מזה בתשובה אחרת [להלן חלק יו"ד, ונדפס ג"כ בשפע חיים לימים הנוראים ח"ב סי' ט"ז]. ובא"ר סי' א' דצ"ע מה שהעולם מקילין בזה ואפי' יודעי דת, והביא מהלבוש ריש סי' כ"ה דמשמע שיש להקל בזה, ושמצא בדמשק אליעזר דשמא דוקא בזמנם כמו לענין גילוי וזוגות, ובזה מתורץ תמיהת הב"ח, וגם ע"ז סומכין העולם, ומ"מ יש ליר"ש להחמיר עיין שם, וכן בכרם שלמה בשם שו"ת מהרא"ף שבזמה"ז אינו נוהג עיין שם, והביאו בדע"ת סי' א'.
ובתשובה מאהבה ח"א סי' י"ד שחפש בזוהר ולא מצא שחייב מיתה ושארי ליה מארי דעשה לרוב ישראל חייבים דרוב העולם אין נזהרין בזה ושנ"ל דמשנת חסידים היא והזריז הרי זה משובח, ושאח"כ מצא בברכ"י סי' א' שמצא כן בזוהר כת"י עיין שם, וכן בחיבורו ח"ב בתחלתו. ושם בברכ"י הביא ממהר"ם די לונזאנו בספר שתי ידות שבתולעת יעקב הפריז על המדה ומנין לו, והוא כותב שמצא כן בזוהר כת"י ושכ"ה באור הלבנה מזקנו עיין שם, ובאמת שבתולעת יעקב שלפני (נדפס בווארשא שנת תרל"ו) לא כתוב שהוא בזוהר, וכנראה ששתי נוסחאות בזה בזוהר וכן בתולעת יעקב ואלו ואלו דא"ח, והמקילים מצאו מקום לסמוך על הגירסא שלפנינו. וראיתי פעם מכתב בכי"ק אא"ז מצאנז זי"ע שמונה מעלות החסידים אשר בזמננו ובין השאר כתב שאין הולכים ד"א בבוקר בלי נט"י עכל"ק, הרי שרק משנת חסידים שנו כאן ולא חיוב מיתה ודו"ק.
וראיתי בספר מקור חיים להגאון בעל חוות יאיר שנדמ"ח על שו"ע או"ח בסי' ד' סס"ג שכתב, ומה שאין אדם ניזוק מרוחות הללו אף שאינו נזהר בנטילה וכו' דבסילוק נבואה ורוה"ק נתמעט גם סטרא דמסאבותא ורוחות הטומאה כמ"ש בספר נשמת חיים מאמר ג' פרק י"ז וכו' עיין שם, ועיינתי שם בנשמת חיים ולפענ"ד מיירי לענין רו"ר במכשפים ותחבולות וכדו', והחו"י כנראה מדעתו ס"ל שהכי נמי ברו"ר המזקת ודו"ק.
ד) ובהא דאין מצוי בזמנינו, עי' תוס' יומא ע"ז ע"ב שכתבו כן לענין שיבתא, ובחולין ק"ז ע"ב, ובשבת דף ק"ו דנטילת ידים שחרית משום בת מלך עיין שם, וצב"ג אם גם הך דשיבתא שורה על הידים בכל בוקר או רק ביוה"כ עיין שם ברש"י ותוס', ודעת המקובלים נראה דנט"י שחרית משום שיבתא ובת מלך עיין פע"ח שער ג' ובשעה"כ [שער הברכות פ"ה], ולא ידעתי אם דמי אהדדי, או שהך שיבתא המוזכר בש"ס מין בפ"ע שהיתה מזקת רק לקטנים, ועיין בגלהש"ס שם ביומא, וכן גדר טומאה השורה על האוכל לא נתבאר היטב וצ"ב רחב בכל זה.
ואגב תמהתי במה שראיתי באחרונים דמועיל רחיצה ג"פ למאכל שנגע בו קודם נט"י, ולא מצאתי מקור לזה, ובארצות החיים שכן כתב רבינו טודרוס, וחיפשתי בספרו סם חיים עמ"ס יומא ולא מצאתי. ומסברא אין לנו בענינים אלו לדמות מילתא למילתא ולומר מדעתנו דמהני נטילה כמו לידים, שהרי בנט"י ג"כ יש כמה ענינים דרק ג"פ ולסירוגין וכדו', והדברים מסורים להבאים בסוד ה'.
ה) ועכ"פ מבואר שמעיקרא דדינא אין כל כך חיוב לנטילה זו ושהקילו בה, ואף למ"ש ליזהר בזה לא כתבו חיוב מדינא בקטנים, וגם מדברי האחרונים הנ"ל שתמהו בזה נראה עכ"פ שלא היו נוהגים להיזהר בקטנים, ואפשר שזה בגדר מאן דלא קפיד לא קפדינן ביה, וגם אולי משום שהיה מקום לחוש למכשולות שתצטרך לסיוע הבעל כשאינה טהורה וכדו' וד"ל.
ובמקור חיים הנ"ל בסעיף ד' כתב, והעולם נזהרים שבבוקר לפני נט"י וכן כשעשה צרכיו שלא יגע באוכלים וכו' ותינוקות של בית רבן מוזהרים עוד יותר אף בהפחה וכו' עיין שם, משמע דוקא תינוקות של בית רבן וכגון אלו שהם בני דעת ליזהר בהפחה אבל פעוטות ביותר אין קפידא כלל. ועכ"פ בקטנים כאלו שצער להם והדבר כרוך בקשיים, נראה דאין חיוב להחמיר. וחזי לאצטרופי מ"ש בשו"ת אמרי אש יו"ד סי' ס' לענין חמירא סכנתא מאיסורא שיש לחלק בין סכנה סגולית לסכנה טבעית, וכן כתב הגרש"ק בשו"ת טוב טעם ודעת ח"ד סי' קצ"ח, וכן בשו"ת תורת חסד אהע"ז סי' ה' אות ה' עיין שם, וע"ע בשו"ת מכתב לחזקיהו סי' א'. והגם שבתשובה אחרת [להלן בחלק יו"ד, ונדפס ג"כ בשפע חיים לימים הנוראים ח"ב סי' ט"ז] כתבתי דמזיקים ורו"ר הוו סכנה טבעית שמזיקים בפועל ממש, מ"מ בנ"ד יש לצרף דעת האומרים דאינה מצויה כלל בזמה"ז, להקל עכ"פ בקטנים, ובפרט למ"ש בא"ר סקי"ב דהסכנה בזה שרו"ר מטעהו לדבר עבירה, דל"ש בזה חמירא סכנתא מאיסורא, וכדאי הוא הדע"ק לסמוך עליו להקל עד שיגיעו לחינוך שהקיל בזה גם בשו"ע הרב וכנ"ל.
אחרי כותבי הראוני דבר חידוש בשו"ת הלכות קטנות ח"א סי' ער"ה וז"ל, אם גזרו טומאה על ידיו של תינוק, תשובה משיצא לאויר העולם ה"ה כחתן שלם עכ"ל, ולא מבואר אם קאי על טומאה דרו"ר או לענין טומאה וטהרות, ולא ידעתי מהיכן ראו המגיהים בדפוס קראקא לציין לדברי שו"ע הרב. ושוב הראוני בספר פקודת אלעזר סי' ד' בסעיף א' שכתב דמפשט דברי הלק"ט משמע דמיירי בענין פיסול סתם ידים לתרומה עיין שם ודו"ק.
כבר ידוע לרבים שאני אין ראוי להורות להלכה ולמעשה, ובפרט לעת ששיבה מחליש הדעת וכן כתב הד"ח ובשם הנוב"י, ואם בארזים נפלה שלהבת מה יענה יתוש קטן, אך כיון שבנגלות התורה אינו מן החמורות ראיתי להעלות בכתב לפני יודעי דת ודין הנלפענ"ד וקט שכלי, והשי"ת יעזור לי לברר כראוי בזכות אבוה"ק זי"ע ועכ"י.
שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן א
מאימתי חל דין נטילת ידים לקטנים
ב"ה ג' תמוז התשל"ד בנ"י יצו"א.
מע"כ הרה"ג וכו' וו"ח כש"ת מוה"ר דוד קצנשטיין באלטימאר.
אחדשכ"ת, יסלח לי אולי לא תארתיו כראוי כי בבלתי מכירו קאמינא ויקבל הכבוד כראוי לו. ובדבר מה שמתנצל שמטריח אותי בשאלות הנה אין לו להתנצל בזה כי כן נצטוינו מפי משה רבינו ע"ה להשיב לכל שואל, אמנם מ"מ מחמת הטרדות לא אוכל להשיב על כל וגם זה רק בקיצור.
בדבר שאלתו בנט"י לקטנים אימתי מתחיל החיוב הנה בפמ"ג א"ח סימן ד' במש"ז אות ז' כתב וז"ל וגם קטנים איני יודע למה אין נזהרים בזה וראוי לרחוץ ידיהם בכל בוקר כי חמירא סכנתא מאיסורא ומשמע לכאורה דכל שאפשר ליטול ידיהם צריך ליטול כיון דהוא גדר של סכנה ומאי נפ"מ אם הוא בן שנה או יותר ועכ"פ אין נפ"מ בין הגיע לחינוך או לא הגיע וכ"כ החיד"א במורה באצבע סימן ב' אות ס' וז"ל, ויזהיר לרחוץ ידי הבנים הקטנים כראוי ולא יטמאו כל אשר יגעו ותשרה הסט"א בכל ח"ו, ומשמע נמי דכל אשר נוגעים במאכלים צריך ליזהר מהם אלא דנראה לכאורה חלוק בין הפמ"ג להחיד"א דלהפמ"ג הנטילה לצורך הקטנים הוא ולהחיד"א הנטילה שלא יגעו במאכלים ויטמאו אותן והוא לצורך הגדולים שיאכלו אותם המאכלים וי"ל קצת.
אמנם הגרש"ז בשו"ע שלו סימן ד' ס"ב כתב כי רוח הטומאה זו אינה מתאוה לשרות אלא בכלי של קודש במקום קדושה שנסתלקה משם שהם גופות הטהורים ישראל כשהם ישנים ונשמתם הקדושה מסתלקת מגופם ואזי רוח הטומאה שורה על גופם וכשהנשמה חוזרת לגוף מסתלקת רוח הטומאה מכל הגוף ונשארת על הידים בלבד ומטעם זה נהגו להקל בנגיעת מאכלים ע"י קטנים שלא הגיעו לחינוך לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום אחד לזכר, וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצוות מן התורה ונעשו בני עונשין ותחלת כניסת נפש הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך (גם במצות מילה ולכן הנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו עכ"ל). הנה ס"ל להגרש"ז דמעיקר דינא נט"י בקטן הוא רק מדין חינוך ככל דיני חינוך והגם שכתב דהנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו לא שמענו מעולם נזהרים מזה גם בא"א (בוטשטש) נראה דס"ל דאין קפידה רק משעה שנתחייב בחינוך ע"ש ס"ג ד"ה לא יגע בידו. ומעתה לענין נגיעה ודאי הנזהר מלאכול מה שנגע משעת מילה קדוש יאמר לו כדעת הגרש"ז אמנם לדינא הרי יש לן דעתו ודעת הא"א דעכ"פ עד זמן חינוך ליכא קפידא כלל אלא על הקטן ליטול ככל דיני חינוך כל שיודע ומבין וחנוך לנער עפ"י דרכו.
וקצת יש עוד לצרף שיטת הלח"מ פ"ג ה"ב משביתת עשור שכתב דהרמב"ם לא חייש לרוח רעה שאין מצויה בינינו וכ"כ היש"ש פ' כל הבשר דמה שהזהירו חז"ל משום רוחות לא שכיח בזה"ז והגם שח"ו להקל בשביל זה בנט"י שחרית שמבואר בזוה"ק שחייב מיתה ח"ו וגם בש"ע הובא בכל הפוסקים ומיהו לענין קטנים יש לצרפו לסניף וכנ"ל ועיין מג"א סימן קע"ג סק"א ובח"א כלל ב' ובמ"ב סימן ד' ס"ק י"ד.
בחיוב נטילת ידים שחרית לתינוק
ב"ה, יוניאן סיטי, ז' אייר תשמ"ג
מה ששאלת בענין נטילת ידים שחרית אם הקפידא בזה גם בתינוק המוטל בעריסה.
א) הנה בפרמ"ג סי' ד' במ"ז סק"ז כתב, גם קטנים איני יודע למה אין נזהרים בזה וראוי לרחוץ ידיהם בכל בוקר כי חמירא סכנתא מאיסורא עכ"ל, וכן בעבודת הקדש להחיד"א מורה באצבע סי' ב' אות ס' שיזהיר לרחוץ ידי הבנים קטנים כראוי וכו' עיין שם, ובדרך החיים דיני השכמת הבוקר אות ב' דיש ליזהר בשחרית שיטלו הקטנים ידיהם כי הוא חשש סכנה וכו' עיין שם, וכן בחסד לאלפים סי' ד' אות י"ג דמה טוב ומה נעים לרחוץ ידי הקטנים המוטלים בעריסה כדי שיגדלו בטהרה גידולי הקדש עיין שם, ובשו"ת לב חיים ח"א סי' ס"ז, ובארצות החיים להמלבי"ם בסי' ד' סעיף ה', ובמשמרת שלום (מנהגי קאידינאוו) סי' א' אות ד' עיין שם.
אך בשו"ע הרב מהדו"ב סי' ד' סעיף ב' כתב, אבל לנגיעת הנכרים אין לחוש וכו', ומטעם זה נהגו להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוך וכו', ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצוות שחייבו חכמים לחנך, (גם במצות מילה ולכן הנזהר בנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו) עכ"ל, ובמהדו"ק לא העיר כלל בזה, וגם במהדו"ב כתב בסתמות שנהגו להקל, אלא שהוסיף בסוגריים דהנזהר שלא לאכול מה שהקטן נוגע בו מיום המילה קדוש יאמר לו.
ובאשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש בסעיף ג' כתב, דלא שייך כי אם בגדול ממש בר מצוות כו' כי זה לעומת זה וכו', ועכ"פ נראה שבקטן שלא הגיע לחינוך פשיטא דלכו"ע לא שייך בו קפידא הנ"ל, כי רק מצד מה ששייך נט"י עי"ז שייך קפידא ולא זולת, וכן באנוסים שאין להם מים ולא היה אפשר להם להשמר מליגע, וכן כל הנגיעות הנעשות בעת שינה וכו' עכ"ל, נראה דס"ל דהוי כעין עונש על שמזלזל בנט"י, ולכן באופן שאינו יכול ליטול ידיו אין שם רו"ר כלל המזיק וכמו שאינו מזיק בשעת שינה, או שבכה"ג לגמרי מסתלקת וכמו בקטן. ועי' בזוהר פרשת בלק דף קפ"ו ע"א ובשע"ת כאן ס"ק כ"ח, וע"ע תשובה מאהבה ח"א סי' י"ד שצידד דהזוהר מיירי דוקא כשמים מצויים לפניו עיין שם ודו"ק. ומצאתי בדעת תורה סי' א' שכתב ג"כ בטעם הזוהר משום דכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה עיין שם, נראה ג"כ דבאונס ל"ש, אך לא משמע מדבריו אלא בעונש מיתה, ומ"מ אפשר דצריך ליזהר שעדיין הרו"ר שורה, אבל הדעת קדושים ברור מללו דהא בהא תליא וכנ"ל.
ב) ואולי י"ל מקור לדבריו ממ"ש הרמב"ם פ"ז מתפלה ה"ח, שביוה"כ וט"ב שאין שם רחיצה אינו מברך על נט"י, ובכ"מ מהראב"ד דמי הוא שלא ירחץ ידיו מפני הנקיות או מפני השיבתא וכו', וביאר כוונתו על רו"ר השורה על הידים שמחמתו הוא סכנה ליגע בפת ובחוטם ובעינים וכו' עיין שם, ובדעת הרמב"ם נראה שביוה"כ ות"ב אין חיוב נטילה, והאריכו בזה ממ"ש בפ"ג משביתת עשור ה"ב דמדיחה אשה ידה אחת במים, עיין בהג"מ שם ובספר המנוחה לרבינו מנוח, ובלח"מ שמה בפלוגתת רש"י ותוס' אם רו"ר דנט"י או דשיבתא, ושמדברי הרמב"ם בהל' תפלה משמע דלא חייש לנט"י שחרית משום רו"ר דאין מצוי בינינו והצריך עיון בדבריו שם בשביתת עשור עייש"ה, ובמגדל עוז בהל' תפלה כתב לחלק דהרמב"ם לא מצריך נט"י שחרית משום רו"ר ביוה"כ, ומ"ש מדיחה אשה ידה היינו ליתן פת לתינוק משום בת מלך היא וכו' עיין שם ע"פ סוד. ולפענ"ד להדע"ק הנ"ל, כיון שביוה"כ אסור ליטול ידיו ממילא לא ישרה רו"ר דנט"י שחרית, ולכן ס"ל להרמב"ם שאין להתיר נט"י שחרית, משא"כ בהא דמדיחה אשה אפשר שגם באנוס שייך ודו"ק היטב.
ובטור סי' תרי"ג, הלכך בבוקר דסתם ידים מלוכלכות מותר לרוחצם וכו', ולא כתב משום רו"ר אף שפסק כן בסי' ד' דיטול ידיו משום רו"ר, ועיין בב"י בשם הר"ן, ולהנ"ל א"ש דיוה"כ שאני ודו"ק. אך בשו"ע שם סעיף ב', נוטל אדם ידיו שחרית ומברך ענט"י וכו', ובהגהת רמ"א ולא יכוין להנאת רחיצה רק להעביר הרו"ר מעל הידים עכ"ל, ואפ"ל להדעת קדושים דמ"מ לכתחלה לא רצו לקבוע לאסור ליטול כדי שממילא יהא אנוס ודו"ק. וביותר י"ל דכיון שבלא"ה נוטל ידיו משום נקיות כמ"ש הטור, שוב אינו אנוס לגמרי דהא סו"ס נוטל ידיו, ולכן שפיר יטול ג"פ משום רו"ר, וא"ש שנקט הטור משום נקיות, ומתורץ קושיית הר"ן, דהא עיקר הטעם משום נקיות דמשו"ה כבר נוטל ידיו גם משום רו"ר ודו"ק היטב.
ג) ובעיקר חיוב נט"י שחרית, עיין ב"ח סי' ד' שתמה על הב"י שהשמיט מ"ש בתולעת יעקב מהזוהר דההולך שחרית ד"א בלא נט"י חייב מיתה, וכתב ונראה דלפי דרובא דרובא אינן יכולין ליזהר בכך מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין עיין שם, וביש"ש חולין פרק כל הבשר סי' ל"א דאין הרו"ר מצוי בינינו עיין שם, וכתבתי מזה בתשובה אחרת [להלן חלק יו"ד, ונדפס ג"כ בשפע חיים לימים הנוראים ח"ב סי' ט"ז]. ובא"ר סי' א' דצ"ע מה שהעולם מקילין בזה ואפי' יודעי דת, והביא מהלבוש ריש סי' כ"ה דמשמע שיש להקל בזה, ושמצא בדמשק אליעזר דשמא דוקא בזמנם כמו לענין גילוי וזוגות, ובזה מתורץ תמיהת הב"ח, וגם ע"ז סומכין העולם, ומ"מ יש ליר"ש להחמיר עיין שם, וכן בכרם שלמה בשם שו"ת מהרא"ף שבזמה"ז אינו נוהג עיין שם, והביאו בדע"ת סי' א'.
ובתשובה מאהבה ח"א סי' י"ד שחפש בזוהר ולא מצא שחייב מיתה ושארי ליה מארי דעשה לרוב ישראל חייבים דרוב העולם אין נזהרין בזה ושנ"ל דמשנת חסידים היא והזריז הרי זה משובח, ושאח"כ מצא בברכ"י סי' א' שמצא כן בזוהר כת"י עיין שם, וכן בחיבורו ח"ב בתחלתו. ושם בברכ"י הביא ממהר"ם די לונזאנו בספר שתי ידות שבתולעת יעקב הפריז על המדה ומנין לו, והוא כותב שמצא כן בזוהר כת"י ושכ"ה באור הלבנה מזקנו עיין שם, ובאמת שבתולעת יעקב שלפני (נדפס בווארשא שנת תרל"ו) לא כתוב שהוא בזוהר, וכנראה ששתי נוסחאות בזה בזוהר וכן בתולעת יעקב ואלו ואלו דא"ח, והמקילים מצאו מקום לסמוך על הגירסא שלפנינו. וראיתי פעם מכתב בכי"ק אא"ז מצאנז זי"ע שמונה מעלות החסידים אשר בזמננו ובין השאר כתב שאין הולכים ד"א בבוקר בלי נט"י עכל"ק, הרי שרק משנת חסידים שנו כאן ולא חיוב מיתה ודו"ק.
וראיתי בספר מקור חיים להגאון בעל חוות יאיר שנדמ"ח על שו"ע או"ח בסי' ד' סס"ג שכתב, ומה שאין אדם ניזוק מרוחות הללו אף שאינו נזהר בנטילה וכו' דבסילוק נבואה ורוה"ק נתמעט גם סטרא דמסאבותא ורוחות הטומאה כמ"ש בספר נשמת חיים מאמר ג' פרק י"ז וכו' עיין שם, ועיינתי שם בנשמת חיים ולפענ"ד מיירי לענין רו"ר במכשפים ותחבולות וכדו', והחו"י כנראה מדעתו ס"ל שהכי נמי ברו"ר המזקת ודו"ק.
ד) ובהא דאין מצוי בזמנינו, עי' תוס' יומא ע"ז ע"ב שכתבו כן לענין שיבתא, ובחולין ק"ז ע"ב, ובשבת דף ק"ו דנטילת ידים שחרית משום בת מלך עיין שם, וצב"ג אם גם הך דשיבתא שורה על הידים בכל בוקר או רק ביוה"כ עיין שם ברש"י ותוס', ודעת המקובלים נראה דנט"י שחרית משום שיבתא ובת מלך עיין פע"ח שער ג' ובשעה"כ [שער הברכות פ"ה], ולא ידעתי אם דמי אהדדי, או שהך שיבתא המוזכר בש"ס מין בפ"ע שהיתה מזקת רק לקטנים, ועיין בגלהש"ס שם ביומא, וכן גדר טומאה השורה על האוכל לא נתבאר היטב וצ"ב רחב בכל זה.
ואגב תמהתי במה שראיתי באחרונים דמועיל רחיצה ג"פ למאכל שנגע בו קודם נט"י, ולא מצאתי מקור לזה, ובארצות החיים שכן כתב רבינו טודרוס, וחיפשתי בספרו סם חיים עמ"ס יומא ולא מצאתי. ומסברא אין לנו בענינים אלו לדמות מילתא למילתא ולומר מדעתנו דמהני נטילה כמו לידים, שהרי בנט"י ג"כ יש כמה ענינים דרק ג"פ ולסירוגין וכדו', והדברים מסורים להבאים בסוד ה'.
ה) ועכ"פ מבואר שמעיקרא דדינא אין כל כך חיוב לנטילה זו ושהקילו בה, ואף למ"ש ליזהר בזה לא כתבו חיוב מדינא בקטנים, וגם מדברי האחרונים הנ"ל שתמהו בזה נראה עכ"פ שלא היו נוהגים להיזהר בקטנים, ואפשר שזה בגדר מאן דלא קפיד לא קפדינן ביה, וגם אולי משום שהיה מקום לחוש למכשולות שתצטרך לסיוע הבעל כשאינה טהורה וכדו' וד"ל.
ובמקור חיים הנ"ל בסעיף ד' כתב, והעולם נזהרים שבבוקר לפני נט"י וכן כשעשה צרכיו שלא יגע באוכלים וכו' ותינוקות של בית רבן מוזהרים עוד יותר אף בהפחה וכו' עיין שם, משמע דוקא תינוקות של בית רבן וכגון אלו שהם בני דעת ליזהר בהפחה אבל פעוטות ביותר אין קפידא כלל. ועכ"פ בקטנים כאלו שצער להם והדבר כרוך בקשיים, נראה דאין חיוב להחמיר. וחזי לאצטרופי מ"ש בשו"ת אמרי אש יו"ד סי' ס' לענין חמירא סכנתא מאיסורא שיש לחלק בין סכנה סגולית לסכנה טבעית, וכן כתב הגרש"ק בשו"ת טוב טעם ודעת ח"ד סי' קצ"ח, וכן בשו"ת תורת חסד אהע"ז סי' ה' אות ה' עיין שם, וע"ע בשו"ת מכתב לחזקיהו סי' א'. והגם שבתשובה אחרת [להלן בחלק יו"ד, ונדפס ג"כ בשפע חיים לימים הנוראים ח"ב סי' ט"ז] כתבתי דמזיקים ורו"ר הוו סכנה טבעית שמזיקים בפועל ממש, מ"מ בנ"ד יש לצרף דעת האומרים דאינה מצויה כלל בזמה"ז, להקל עכ"פ בקטנים, ובפרט למ"ש בא"ר סקי"ב דהסכנה בזה שרו"ר מטעהו לדבר עבירה, דל"ש בזה חמירא סכנתא מאיסורא, וכדאי הוא הדע"ק לסמוך עליו להקל עד שיגיעו לחינוך שהקיל בזה גם בשו"ע הרב וכנ"ל.
אחרי כותבי הראוני דבר חידוש בשו"ת הלכות קטנות ח"א סי' ער"ה וז"ל, אם גזרו טומאה על ידיו של תינוק, תשובה משיצא לאויר העולם ה"ה כחתן שלם עכ"ל, ולא מבואר אם קאי על טומאה דרו"ר או לענין טומאה וטהרות, ולא ידעתי מהיכן ראו המגיהים בדפוס קראקא לציין לדברי שו"ע הרב. ושוב הראוני בספר פקודת אלעזר סי' ד' בסעיף א' שכתב דמפשט דברי הלק"ט משמע דמיירי בענין פיסול סתם ידים לתרומה עיין שם ודו"ק.
כבר ידוע לרבים שאני אין ראוי להורות להלכה ולמעשה, ובפרט לעת ששיבה מחליש הדעת וכן כתב הד"ח ובשם הנוב"י, ואם בארזים נפלה שלהבת מה יענה יתוש קטן, אך כיון שבנגלות התורה אינו מן החמורות ראיתי להעלות בכתב לפני יודעי דת ודין הנלפענ"ד וקט שכלי, והשי"ת יעזור לי לברר כראוי בזכות אבוה"ק זי"ע ועכ"י.
שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן א
מאימתי חל דין נטילת ידים לקטנים
ב"ה ג' תמוז התשל"ד בנ"י יצו"א.
מע"כ הרה"ג וכו' וו"ח כש"ת מוה"ר דוד קצנשטיין באלטימאר.
אחדשכ"ת, יסלח לי אולי לא תארתיו כראוי כי בבלתי מכירו קאמינא ויקבל הכבוד כראוי לו. ובדבר מה שמתנצל שמטריח אותי בשאלות הנה אין לו להתנצל בזה כי כן נצטוינו מפי משה רבינו ע"ה להשיב לכל שואל, אמנם מ"מ מחמת הטרדות לא אוכל להשיב על כל וגם זה רק בקיצור.
בדבר שאלתו בנט"י לקטנים אימתי מתחיל החיוב הנה בפמ"ג א"ח סימן ד' במש"ז אות ז' כתב וז"ל וגם קטנים איני יודע למה אין נזהרים בזה וראוי לרחוץ ידיהם בכל בוקר כי חמירא סכנתא מאיסורא ומשמע לכאורה דכל שאפשר ליטול ידיהם צריך ליטול כיון דהוא גדר של סכנה ומאי נפ"מ אם הוא בן שנה או יותר ועכ"פ אין נפ"מ בין הגיע לחינוך או לא הגיע וכ"כ החיד"א במורה באצבע סימן ב' אות ס' וז"ל, ויזהיר לרחוץ ידי הבנים הקטנים כראוי ולא יטמאו כל אשר יגעו ותשרה הסט"א בכל ח"ו, ומשמע נמי דכל אשר נוגעים במאכלים צריך ליזהר מהם אלא דנראה לכאורה חלוק בין הפמ"ג להחיד"א דלהפמ"ג הנטילה לצורך הקטנים הוא ולהחיד"א הנטילה שלא יגעו במאכלים ויטמאו אותן והוא לצורך הגדולים שיאכלו אותם המאכלים וי"ל קצת.
אמנם הגרש"ז בשו"ע שלו סימן ד' ס"ב כתב כי רוח הטומאה זו אינה מתאוה לשרות אלא בכלי של קודש במקום קדושה שנסתלקה משם שהם גופות הטהורים ישראל כשהם ישנים ונשמתם הקדושה מסתלקת מגופם ואזי רוח הטומאה שורה על גופם וכשהנשמה חוזרת לגוף מסתלקת רוח הטומאה מכל הגוף ונשארת על הידים בלבד ומטעם זה נהגו להקל בנגיעת מאכלים ע"י קטנים שלא הגיעו לחינוך לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום אחד לזכר, וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצוות מן התורה ונעשו בני עונשין ותחלת כניסת נפש הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך (גם במצות מילה ולכן הנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו עכ"ל). הנה ס"ל להגרש"ז דמעיקר דינא נט"י בקטן הוא רק מדין חינוך ככל דיני חינוך והגם שכתב דהנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו לא שמענו מעולם נזהרים מזה גם בא"א (בוטשטש) נראה דס"ל דאין קפידה רק משעה שנתחייב בחינוך ע"ש ס"ג ד"ה לא יגע בידו. ומעתה לענין נגיעה ודאי הנזהר מלאכול מה שנגע משעת מילה קדוש יאמר לו כדעת הגרש"ז אמנם לדינא הרי יש לן דעתו ודעת הא"א דעכ"פ עד זמן חינוך ליכא קפידא כלל אלא על הקטן ליטול ככל דיני חינוך כל שיודע ומבין וחנוך לנער עפ"י דרכו.
וקצת יש עוד לצרף שיטת הלח"מ פ"ג ה"ב משביתת עשור שכתב דהרמב"ם לא חייש לרוח רעה שאין מצויה בינינו וכ"כ היש"ש פ' כל הבשר דמה שהזהירו חז"ל משום רוחות לא שכיח בזה"ז והגם שח"ו להקל בשביל זה בנט"י שחרית שמבואר בזוה"ק שחייב מיתה ח"ו וגם בש"ע הובא בכל הפוסקים ומיהו לענין קטנים יש לצרפו לסניף וכנ"ל ועיין מג"א סימן קע"ג סק"א ובח"א כלל ב' ובמ"ב סימן ד' ס"ק י"ד.
