Kill the animal who kills a person in order to preserve the recognition of the sanctity of human life.
כל בעלי החיים כלולים בדין הזה; כדרך ש״שורך וחמורך״ בעשרת הדברות שבחומש דברים (ה, יד) נזכרו רק כדוגמאות, כפי שמוכח מ״וכל בהמתך״ הכתוב אחריהם (עיין מכילתא ובבא קמא נד:).
הבהמה מומתת אף אם אין לה בעלים [משנה בבא קמא מד:], ומכאן מוכח שדין זה אינו יכול להחשב כפעולה משפטית נגד הבעלים. אלא האדם מחויב מדין שמים לקיים את מאמר ״מיד כל חיה אדרשנו״ (בראשית ט, ה; עיין פירוש שם), כדרך שהאדם מחויב להמית את הרוצח כדי לקיים באופן חלקי את המאמר ״ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם״ (שם). הטעם בשני המקרים הוא – כפי שנלמד מהקשר הדברים במקומם – לשמֵר את הכרת האדם בכבוד האלקי של חיי האדם עלי אדמות.
Since the execution of the animal serves an ethical purpose, it is forbidden to consume the animal even if it is shechted in a kosher way.
סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו – אם עדים מעידים שהאדם נהרג על ידי השור, השור מומת בסקילה, ואין לשוחטו כדי לאוכלו. ואף אם הומת על ידי שחיטה כשרה, כך שעכשיו הוא ככל בשר המותר באכילה, אף על פי כן בשרו לא ייאכל: ״שחטו אחר שנגמר דינו אסור באכילה״ (בבא קמא מא.).
יתירה מכך, מיתתו משמשת לתכלית מוסרית נעלה, אליה הוא מוקדש. משום כך הוא מופרש מכל שימוש אחר כלשהו, ובגמר דינו נעשה אסור בהנאה. (לשיטת ר״ת, רק לאחר סקילה או לאחר שחיטה הוא נאסר [עיין תוספות שם כד. ד״ה ולא ישמרנו, וזבחים עא. ד״ה אפילו].) לדעת ר׳ אבהו אמר ר׳ אלעזר, שנפסקה להלכה, בכל מקום שהכתוב אומר ״לֹא יֵאָכֵל״, ״לֹא תֵאָכֵל״, ״לֹא תֵאָכְלוּ״, משמע גם איסור הנאה, אלא אם כן מתיר הכתוב בפירוש הנאה מלבד אכילה – כגון מכירה, או מאכל לבהמה (עיין דברים יד, כא; להלן כב, ל).
כאן לא נאמר ״ובשרו לא יאכל״ או ״ולא יאכל בשרו״, אלא ״ולא יאכל את בשרו״, ״את״ לרבות עורו לאיסור (עיין בבא קמא מא.–:. בענין ״את״ עיין פירוש, בראשית א, א).
נקי means either that the owner is "cleaned out" of this possession or that he is clean and absolved from punishment but he nevertheless loses all rights in this ox.
נקי – הכתוב מדבר על שור תם. ומכיון שאין דרכו של שור תם לנגוח בני אדם, ובעל השור לא היה יכול לצפות מראש שבהמתו תנהג בדרך לא רגילה זו, הריהו פטור לגמרי, ואינו חייב על שלא שמר על בהמתו שמירה מעולה.
אך לא למותר הוא שהתורה תאמר לנו זאת. שכן בפסוק ל״ה אנו למדים שהבעלים חייבים לשלם קנס חצי נזק אם הבהמה (״תם״) מזיקה ממון, והיה מקום לומר שגם כאן הבעלים חייבים לשלם חצי כופר, דהיינו מחצית קנס הכפרה האמור בפסוק ל. לכן אומרת כאן התורה שבעל השור ״נקי״ מכל תשלום (עיין בבא קמא מא:).
הצורך של התורה לומר לנו זאת נובע אולי גם מכך שהבעלים אכן מפסידים את כל ערכה של הבהמה. ולכן מדגישה התורה, שמלבד הפסד זה, הוא אינו חייב לשלם דבר.
ושמא זהו היסוד לדרשתו של שמעון בן זומא: ״ ׳ובעל השור נקי׳ – כאדם שאומר לחבירו יצא איש פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום״ [שם מא.]. אין צורך לומר שבן זומא מפרש כאן את תיבת ״נקי״ לפי משמעותה בפסוקים כגון: ״וְנִקָּתָה לָאָרֶץ תֵּשֵׁב״ (ישעיהו ג, כו), ״נָתַתִּי לָכֶם נִקְיוֹן שִׁנַּיִם״ (עמוס ד, ו) – הווי אומר שבעל השור ״נוּקה״ מרכושו ומפסיד את כל ערכו. אלא המשמעות היא: בעל השור חפשי מכל תשלום, אך הוא מפסיד את כל הזכויות ברכושו.
[Rav Hirsch]
