We saw in the previous post that according to the Rambam, a שליח is already considered a שליח from the time of appointment and not only when actually carrying out the מעשה קידושין. We can see this from the Rambam in Hilchos Trumos 4-9]:
הָאוֹמֵר לְשֻׁתָּפוֹ אוֹ לְבֶן בֵּיתוֹ אוֹ לְעַבְדּוֹ אוֹ לְשִׁפְחָתוֹ לִתְרֹם. וְהָלְכוּ לִתְרֹם וּבִטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְרֹמוּ. אִם לֹא שִׁנָּה הַשָּׁלִיחַ תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְאִם שִׁנָּה כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ תְּרֹם מִן הַצָּפוֹן וְתָרַם מִן הַדָּרוֹם הוֹאִיל וּבִטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ מִקֹּדֶם אֵינָהּ תְּרוּמָה:
[The following rules apply when a person] tells his agent, his attendant, his servant, or his maid-servant to separate terumah and they went to separate the terumah, but he nullified their agency before they made the separation. If the agent did not deviate [from the principal's instructions], his separation is effective. If he did deviate, e.g., the principal told him: "Separate from the northern side," and he separated from the southern side, since he nullified the agency previously, the separation is not effective.
Writes the Rogochover:
"ור"ל ג"כ בשביל שמראה לו המקום ואומר לו שמכאן דוקא ותכף שהלך לשם נעשה שלוחו וכן ס"ל להרמב"ם ז"ל בהלכות תרומות פ"ד ה"ט דאם מצוה לו לתרום ממקום פלוני מזמן שהלך להמקום חל עליו שם שליח ואי אפשר לבטל השליחות שלו".
Since the sender tells the שליח where to go and separate, he immediately becomes a שליח and the sender doesn't have the power to cancel his שליחות.
