The Gemara says that one must make a bracha before and after eating. R' Akiva adds that even for TASTING one must make a bracha. Why 2 brachos? Why is one not enough? Why should onee make a bracha for tasting which provides almost no nourishment?
The before bracha is not about US but about the great wisdom of Hashem's creation. The after bracha is an expression of our thanks for the life and existence the food gives us together with the appreciation of the PLEASURE we derive from eating [so that even TASTING which doesn't provide much nutrition, requires a bracha].
"כיצד מברכין כו' מנא ה"מ דת"ר קודש הלולים לד', מלמד שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם, מכאן אר"ע אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך".
הקודש מורה שיהי' האדם מבקש ההנאה האנושית-הרוחנית גם בכל הדברים הגשמיים, ע"כ ראוי שיותר יתענג על הידיעה במעשה ד', ביצירת כל דבר שהוא נהנה ממנו לרומם את נפשו האנושית, ממה שיתענג על ההנאה החושית. וראוי שתהי' ההשקפה הרוחנית חודרת על חסדי ד' וחכמתו בעצם היצירה זולת מה שהדבר נוגע לו, וזוהי ברכה שלפניה. וברכה שלאחריה, ההכרה בחסד במה שנוגע לנפשו ועמידתו וקיומו ע"י מוצא פי ד'. ובכלל היא הכרת-טובה מפני ההנאה והעונג זולת הקיום והתועלת הנמשך מזה, שהוא כולל ג"כ ההכרה של הטובה של ההנאה הרוחנית מההשכלה אל חכמת היצירה, לדעת כפי כחו את מעשה ד' כי נורא הוא ונעשה בחכמה ורב חסד, וההכרה של טובת הקיום הנמשך מהמזון אל האדם. ע"כ אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך. כי גם הנאת הטעימה, העונג המשותף אל הקיום, ראוי לברך עליו, אם כי ראוי תמיד להכיר את ההנאה כמצורפת אל התכלית של הקיום. ונראה דאע"ג דמטעמת א"צ ברכה, היינו בשאין הכונה כ"א לדעת הטעם ולא ליהנות, שהרי י"א דגם בבולע ג"כ דינא הכי. אבל הטועם כדי להנות ראוי שיברך על ההנאה לבדה, שעל זאת ההכרה נוסדה ברכה שלפניה. ודייק מזה ר"ע אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך.
