Rus Moriah Bas Shoshana Miriam

A young child is in critical condition after drowning in a swimming pool in Indiana.

The three-year-old child from Chicago was with her family on vacation in Indiana, when the tragic incident occurred.

The child was rushed to a local hospital and was then airlifted to a Chicago hospital.

Please say Tehillim for Rus Moriah Bas Shoshana Miriam.

יג

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) עַד אָנָה יְהוָה תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי. (ג) עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי. (ד) הַבִּיטָה עֲנֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. (ה) פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט. (ו) וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי.

כ

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. (ג) יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ. (ד) יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה. (ה) יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא. (ו) נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְהוָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ. (ז) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ. (ח) אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. (ט) הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. (י) יְהוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

 

Don't Be Afraid To Think

 

הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש. אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין ערוך ממה שהם, ומאפיל את זוהר כל הטובות, בחתירתו אשר יחתור מתחת לאשיותיהן להגזים ששם צפונה רעה, תחת הטוב הגלוי.

מקור כל חולשה וכל רפיון חמרי מוסרי ושכלי, הוא רק הפחד העובר את גבולו ; הוא יאיים על האדם, שלא יעשה כל דבר לישועתו, שלא ינקף אצבע להצלתו, שמא ינזק, שמא יביא עליו רעה לא יוכל כפרה, עד שהוא עושהו לחלש ומלא רפיון, עד שמעצלות ואפס מעשה הוא נופל בכל רע.

הפחד היותר מזיק הוא הפחד המחשבי, שמטיל הדמיון הכוזב על החלק היותר עדין ויותר מפואר מן המין האנושי, שהם עומדים לנס, להיות לאורות מזהירים את דרכי החיים אל הכלל כלו. הצללים הנם הולכים תמיד בעקבות האורות, ולפי מה שיגדל כשרונו של אדם להבין ולהשכיל, כן הוא גדול פחדו המדומה מפעולות המחשבה. יותר מכל העמים המוכנים להשכיל לחשוב מחשבות, באופן מכנס ומקשר את כל פזור ונפרד שבנשגב וקדוש לחטיבה אחת כוללת, בעצה ובדעת בדברים העומדים ברומו של עולם הוא עם ישראל, הגוי האחד שנושא עימו את דגל המחשבה היותר עליונה בעולם, את המחשבה הכוללת כל מה שהחכמה כולה אוגרת בקרבה, המחשבה של אחדות - האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. אמנם הוא צריך לעולם להרחיב את גבול הדעה שלה עד אין קץ ותכלית, בלב אמיץ, בלא יראה בלא מגור ופחד כלל. הפחד "מחמת המציק אשר כונן להשחית" השפיל את הנפש הכללית של עם זה האזור בגבורה, עד שנעשה מלא מגור ופחד מכל מחשבה ורעיון, וממילא מכל חפץ פועל ומעשה גדול וכולל ; ומפני שעיקר יסוד גבורתו הוא עז האלהים, על כן בחלישות הרוחניות שלו, נעשה חלש ורפה עד מאד. ההצלה היותר נכבדה לעמנו לעת כזאת היא הסרת הפחד הדמיוני הרוחני מתוך הלב, להראותו ברור כשמש, שאין לו כלל וכלל ממה לפחוד. יפחדו העמים המתהללים באלילים, שלא ישבר כחם הכללי הדמיוני, שפעל על הסכמתם הקבוצית. יפחדו מאור האמת והיושר, כל ממלכות הרשע, שהתכלית החובק את כל שאיפותיהם הוא אגרוף זדון ועיוות משפט, שאור המחשבה הטהורה כשהיא מתגברת הוא מראה את ניוולו, וממילא מתנתקים המאסרים הכלליים, והחזק העממי יוכל לנפול ולהתמוטט. אבל למה יירא ישראל ? זה העם, שהמאור היותר עליון של המחשבה היותר טהורה ויותר רוממה הוא עזו וחסנו, שהצדק היותר טהור ויותר זך הוא הודו והדרו, תקותו והפצו. הוא צריך רק לעלות, רק להשכיל יותר ויותר, במה שכבר קבוע וצבור בפנימיות עצמותו. אז, רק אז ימלא ישועה ואורה, אז יגלה לפניו כמה גדול ערכו, וכמה שפלים הנם אותם שהם דורכים עליו ברגל גאוה. וכל מה שתתגדל ותתרחב יותר מחשבתו יכיר יותר את נשמתו והדרת כבודו, עד אשר ירומם וינשא להראות גלוי לכל את אוצר החיים הגנוז בקרבו, עד שיכירו וידעו כל באי עולם כי רוחו רוח ד', ונשמת שדי היא נשמתו.

אי אפשר שיחול רוח הקודש והמאור האלוקי על ישראל כי אם כשיסיר מקרב נשמתו את הפחד הרע והפרוע, אשר דבק בו כמכה מלפפת, ממשך ימי הגלות והרדיפות של שונאיו השפלים והרעים. גם על איש יחידי אין השכינה שורה כי אם על חכם גיבור ועשיר, ואינה שורה אלא מתוך שמחה, וקל וחומר על הגוי כולו. העושר, הוא אמנם גם במובן הכלל, מתת אלוקים הנתונה ממרומים, רק - על פי רוב -אחרי ההשתדלות המעשית "וברכך ד' אלוקיך בכל אשר תעשה", כמו אצל היחיד. ויש עשיר בדעת, כשיודע לשמח בחלקו, באיש וכן בעם, אבל הגבורה, והשמחה שהיא תולדתה, היא מוכרחת לעולם לבא רק על ידי תקון הנפש, תקון הדעה והמחשבה, על זה יש כבר כריתות ברית: "יגעתי ולא מצאתי, לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין".
באחרית הימים בעקבא דמשיחא, שהאורה האלהית היא עומדת אחר כתלנו, הנה ראשית כל ההכשרים היא הסרת הפחד העודף של המחשבה מתוך הנפש הכללית, ביחוד מתוך נפשותיהם של היחידים המצוינים, החנונים בשכל טוב, בכשרון של קדושה וצדק, והם הנם היותר נלקים בפחד וחולשה, הדחיפה לזה היא ע"י הכח ההפכי, - כח החוצפה שהוכרח להתגבר בעת הזאת, שבמקום שמתגלה אין שם שום פחד; אע"פ שבא מצד השפל, מצד השכרון והמהומה, הרחוק כרחוק שמים מארץ מאותה הגבורה הבאה מברכת שמים של עושר הנשמה וחזקת צדקתה, מכל מקום הוא פועל בכחו העז לקחת ממנו את החלק הטוב, את נצוצי הקדושה, את הפנים היותר תוכי - מניעת הפחד המחשבי מפני העז המובטח הצפון באוצר חיינו, ואז תקבע הגבורה במשבצת הקדושה, והמחשבה תפריח. "אל תיראי כי לא תבושי, ואל תכלמי כי לא תחפירי, כי בושת עלומיך תשכחי, וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד" [ישעיהו נ"ד, ד']. 

[בעקבי הצאן]

 

באין מליץ יושר - ישיבת ההסדר ירוחם

Biden On Black People

CNN

Joe Biden in a 1993 speech warned of "predators on our streets" who were "beyond the pale" and said they must be cordoned off from the rest of society because the justice system did not know how to rehabilitate them.

Biden, then chair of the Senate Judiciary Committee, made the comments on the Senate floor a day before a vote was scheduled on the Senate's version of the Violent Crime Control and Law Enforcement Act.

Biden's word choice could also pose a problem with a new generation of Democrats who view the rhetoric at the time as perpetuating harmful myths about the black community.

CNN's KFile came across the 1993 speech during a review of the former vice president's record.

President Bill Clinton in 1994 signed the crime bill into law with broad bipartisan support as violent crime rates peaked in the US in the early 1990s. Included in the law was the federal "three strikes" provision, mandating life sentences for criminals convicted of a violent felony after two or more prior convictions, including drug crimes.

"We have predators on our streets that society has in fact, in part because of its neglect, created," said Biden, then a fourth-term senator from Delaware so committed to the bill that he has referred to it over the years as "the Biden bill."

"They are beyond the pale many of those people, beyond the pale," Biden continued. "And it's a sad commentary on society. We have no choice but to take them out of society."

In the speech, Biden described a "cadre of young people, tens of thousands of them, born out of wedlock, without parents, without supervision, without any structure, without any conscience developing because they literally ... because they literally have not been socialized, they literally have not had an opportunity." He said, "we should focus on them now" because "if we don't, they will, or a portion of them, will become the predators 15 years from now."

Biden added that he didn't care "why someone is a malefactor in society" and that criminals needed to be "away from my mother, your husband, our families."

Biden's 1993 "predator" remarks are similar to comments made by then-first lady Hillary Clinton in 1996, where she warned of "superpredators" who had "no conscience, no empathy" and who need to be brought "to heel." During the 2016 Democratic primary, Clinton was confronted by Black Lives Matter activists over her use of the term. Clinton later told the Washington Post: "Looking back, I shouldn't have used those words, and I wouldn't use them today.

Biden defended the 1994 crime law as a whole in a 2016 interview with CNBC, saying, "By and large, what it really did, it restored American cities."

But more recently, at an event talking about criminal justice in January, Biden said, "I haven't always been right. I know we haven't always gotten things right, but I've always tried."

He highlighted his later work with President Barack Obama to address the sentencing disparity for crack versus powder cocaine, saying, "It was a big mistake when it was made," he said at the National Action Network's Martin Luther King Jr. breakfast in Washington. "We thought, we were told by the experts, that crack you never go back, it was somehow fundamentally different. It's not different. But it's trapped an entire generation."

In the decades since it passed, portions of the act have been singled out by critics as contributing to the expansion of mass incarceration, particularly of African Americans. Speaking about mass incarceration in 2015, Bill Clinton said he "signed a bill that made the problem worse, and I want to admit it."

In 1993, Biden spoke to the broad political consensus that had formed around tackling violent crime.

"The consensus is A), we must take back the streets," Biden said, "It doesn't matter whether or not the person that is accosting your son or daughter or my son or daughter, my wife, your husband, my mother, your parents, it doesn't matter whether or not they were deprived as a youth. It doesn't matter whether or not they had no background that enabled them to become socialized into the fabric of society. It doesn't matter whether or not they're the victims of society. The end result is they're about to knock my mother on the head with a lead pipe, shoot my sister, beat up my wife, take on my sons."

Biden added in his speech that rehabilitation could not be a condition for release or sentencing, because the United States criminal justice system didn't know how to rehabilitate offenders.

"I'm the guy that said rehabilitation, when it occurs, we don't understand it and notice it and even when we notice it and we know it occurs, we don't know why," he said. "So you cannot make rehabilitation a condition for release."

The consensus, Biden again said, was the need to make streets safer. With an impassioned plea, Biden said he did not care what led someone to commit crimes.

"I don't care why someone is a malefactor in society. I don't care why someone is antisocial. I don't care why they've become a sociopath," Biden said. "We have an obligation to cordon them off from the rest of society, try to help them, try to change the behavior. That's what we do in this bill. We have drug treatment and we have other treatments to try to deal with it, but they are in jail."

Chochmas Chelsea

Former first child Chelsea Clinton wants her children to “erode” their “white privilege” over time – justifying her stance as a means of making sure more people are “enfranchised” and “equality isn't just an ideal”. 

 The 40-year-old child of former US president Bill Clinton and failed 2016 presidential candidate Hillary Clinton made the remarks during a Women for Biden video call with Democrat Congresswoman Ayanna Pressley. “You know, 40 per cent of Americans with disabilities report that they have real challenges voting in person, and so in states where there haven’t been kind of no-excuse absentee voting or where there hasn’t been the introduction of early voting yet, you know, it still isn’t kind of easy, fair or equal for many Americans to vote,” she said. “And I think it’s really important that my children understand that, and I think it’s particularly important that they understand that as white children of privilege because I want them to erode that privilege throughout their lives to ensure more people are enfranchised and that equality isn’t just an ideal.”

Message: Feel BAD that you are white. You are guilty by virtue of your skin color. The PROOF that you are guilty is that handicapped people have trouble getting to the voting station!! TERRIBLE. 

Her Jewish husband, Marc, could have married a nice Jewish girl.... Too bad.  

The War From Within And The War From Without - The Future Of The U.S.A.

This is a fascinating analysis of what is going on now in the USA that I chanced upon [from a newspaper for Israelis living in the U.S.]. I don't sign on to everything the author says but he makes points worthy of consideration:

במלחמה כמו במלחמה יש ניצחונות קשים ויש ניצחונות קלים.

יש את מלחמת ששת הימים, ויש את בעלות הברית מול הנאצים. הניצחון בששת הימים לקח פחות משבוע ועלה בחיי 1000 בני אדם, הניצחון מול הנאצים לקח 6 שנים ועלה בחיי עשרות מליוני בני אדם. 

ובכל מקרה, מלחמת התרבות המתנהלת כרגע באמריקה, נראית דומה בהרבה למלחמה מול הגרמנים.

כשטראמפ נכנס למירוץ הרפובליקני בשנת 2015 הוא התחיל בבליץ חסר תקדים שמוטט את משטר הטירוף של השמאל הנאו-מרקסיסטי, והניהליזם הפוסט מודרני שאחז בתאגידים, במדיה, בממסד הפוליטי, ובתרבות האמריקנית במהלך העשורים החולפים - אך לא להרבה זמן. כי עכשיו לאחר ההצלחות המדהימות בתחום הכלכלה ומדיניות החוץ נראה שבא אויב נוסף - הסיני.

וזה אומר שטראמפ חייב להילחם עבור חירות העולם המערבי ב-2 חזיתות, כי מלבד המלחמה על הבית שהחלה ב-2015, עכשיו המלחמה עם הקומוניסטים-סינים עוברת מהחצר לבית.

או כמו שהגדיר זאת שלשום שר המשפטים האמריקני "מסע השמדה סיני בדרך להשתלט על המערב". 

למול שונאי אמריקה מבית ומחוץ, שורת הישגיו של הנשיא עד 2020, קרי עד נגיף הקורונה שלדעת כותב שורות אלה תוזמן לפגוע בארה"ב בשנת הבחירות על ידי סין - הייתה מרשימה בהחלט.

אבל אז בהפרש של חודשיים הגיעה גם מחאת ג'ורג' פלויד שהפכה לכלי מלחמה של האפרו-מרקסיסטים-דמוקרטים בבית, ומגיפת הקורונה שהפכה לכלי מלחמה של הסינים-קומוניסטים מבחוץ.

תנועת מלקחיים המכוונת נגד הרבה יותר מנשיאותו של טראמפ, אלא נגד האתוס הליברלי-קפיטליסטי של אמריקה כולו, ומי דוחף את מסע ההשמדה? התקשורת האמריקנית והסקרים המזוייפים.

ולכן הגענו לנקודה בה לא משנה אם אתם שונאים או אוהבים את טראמפ - אם אתם מאמינים בערכים אמריקנים בסיסיים של חירות וזכויות - ערכים שהמפלגה הדמוקרטית פסקה לממש - הוא כרגע, בימים ש'מצדה' בוערת - כל מה שנשאר לכם מול האספסוף האפרו-מרקסיסטי, ומול הקומוניסטים הסינים - חביבי התקשורת הממסדית.

למתנגדי הנשיא, אני פונה ומודה כי אתם מוזמנים להצטרף לאיזה אתוס סוציאליסטי-גרמני בסגנון האיחוד האירופאי כמו שמתהווה כרגע במפלגה הדמוקרטית האנטישמית, אם באמת לא נחה דעתכם מאיש העסקים הפרובוקטיבי והגאון.

או שהדבר החכם והמוסרי ביותר יהיה עבורכם פשוט לנסות להתגבר על האינסטינקט הילדותי הרואה במנהיגים פוליטיים סמלים מלאכיים שמדברים יפה למצלמה ולא עושים כלום (כמו אובמה), ולהתחיל לחשוב על מנהיגים בצורה אחרת ומעט יותר בוגרת ובשלה. לחשוב עליהם עם קצת קומן-סנס.

מנגד, הקומן-סנס כמו שיש לניו-יורקר בסגנון טראמפ, זה הדבר האחרון שיש למבקריו מלאי התסביכים, ביקורת לא עניינית? בזה הם אלופים - תיזהרו מהם, הם מסוכנים לשכל-הישר.

בכל מקרה, נחזור למתקפה המלקחיים על העולם החופשי שכרגע כל מה שיש לו זה דונאלד טראמפ כדי ללחום עבורו.

הקורונה הסינית נועדה למוטט את כלכלת ארה"ב, את הסדר האזרחי והחברתי בה, למרוט את עצביי האמריקנים ולדרדר את המורל העולמי - הגורמים שעומדים מאחוריה הם אנשי המפלגה הקומוניסטית שכידוע לכל אסרו על אזרחי סין לנוע בתוך המדינה, אך שלחו אותם לכל רחבי המערב - בעוד הם יודעים בדיוק מה יש להם ביד - סין, תקשיבו טוב, כי יש גבול כמה אפשר לחזור על העובדות הידועות לכל שתקשורת המיינסטרים ממשיכה להסתיר - השתמשה באזרחיה כנשק ביולוגי נגד ארצות המערב - ועל הדרך התקשורת האמריקנית, התאגידים האמריקנים, ומוסדות האו"ם השתמשו במשבר שהיא יצרה כההזדמנות לנגח את ממשל טראמפ - בתקווה שהכאוס יגרום לאמריקנים להחליף את הנשיא המצליח ביותר בתולדות הכלכלה האמריקנית.

אין סוף לטרגדיה האירונית הזו. הידיעה שאזרחים אמריקנים שונאים את נשיא ארה"ב כל כך עד שהם מאשימים אותו בתפקוד הלקוי בהתמודדות עם האקט המלחמתי של סין - פשוט מסבירה כמה דמוקרטים אזרחי אמריקה לוקים בשיטיון מוסרי ובכהות חושים פוליטית.

עכשיו למתקפה הקומוניסטית שמבית של תנועות השמאל החדש באמריקה.

לאחר שג'ורג' פלויד נהרג ראינו שחורים ולבנים צועדים יחדיו (טוב חוץ ממניאפוליס שם ישר התחילו לשרוף רחובות). אבל בשלב מסוים הצדדים הבינו , שלא ככה מנצחים מלחמה, בכל זאת, צעדות ואחיזות ידיים לא יפילו את הנשיא, את הקפיטליזם, ואת המשטרה.

אז אחרי שורת הצווים האנטי-משטרתיים, והתגייסות הוליווד והתאגידים, הצדדים החליטו להתחיל ולהתפצל. ככה החלה חלוקת העבודה.

השחורים יהיו אחראיים על המהומות והלבנים ימשיכו להעמיק את בזיזת חופש הביטוי ואת ההשתלטות על מוסדות התרבות וההשכלה.  

באיזה צד אתם במלחמה?

 

Young Girl With Leukemia

 Chaya bas Yehoshua

R' Yudi Comes Back To Life

 A story of faith, resilience - and what this horrible illness does to people! 

שיחה לג' אלול

New Shiurim

 Well over 100 new shiurim for the month of August, Baruch Hashem!

Here is the first of three on the sugya of ההיא אמתא in Bava Basra [the other 2 are also available]. 

Here is a shiur on מדבר שקר תרחק. 

Both were give on מוצאי שבת פרשת כי תצא! 

BIG YESODOS BS"D!!!!

מי שאנוס ע"י נכרים לרדוף אחר הערוה האם ניתן להצילה בנפשו של רודף

 

בס"ד

הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א האדמו"ר שליט"א מדז'יקוב

בפרשתינו כתבה תורתינו הקדושה "וקצותה את כפה לא תחוס עינך", ומפסוק זה ילפי' בספרי שנצטוינו להציל הנרדף מיד מי שירדפהו להורגו, וכדכ' הרמב"ם ז"ל בסה"מ עשין רמ"ז והחינוך ז"ל במצוה ת"ר, עוד כתבה תורתינו הקדושה בפרשתן "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" ומפסוק זה ילפי' בסנהדרין ע"ג א' דהרודף אחר הערוה לבא עליה מצילין אותה בנפשו של רודף.

והנה נלע"ד בעז"ה לעורר בדבר החדש, ואע"ג שיראתי שמא יבואו בעלי תריסין בתורה ויכוני מכה נאמנה, מ"מ לא אמנע מלחוקקו עלי גליון משום כמה מילי מעלייתא דאית ביה.

ובהקדם ז' הקדמות.

א] קיי"ל דחייבי מיתות בי"ד שהזיקו פטורים משום דקם לי' בדרבה מיני' ואפי' חייבי מיתות שוגגין אמרי' בהו קלב"מ, והנה הגרעק"א ז"ל בחי' לכתובות ל' ב' בד"ה רש"י ד"ה ואי, כתב וז"ל "או די"ל דאף אם חייבי כריתות שוגגים פטורים, מ"מ באנוס לאו דין איסור מיתה יש בו דאונס מן התורה מותר ולא עבר כלום, ונ"מ לדידן בחייבי מיתות אם עושה באונס וקרע אז שיראים של חבירו, וצ"ע לדינא", וכן נסתפק המנח"ח ז"ל במצוה רצ"ו אות כ"ו באנוס לעבור על אחד מג' עבירות ועבר ולא נהרג ובאותו זמן הזיק ממון חבירו האם אמרי' בזה קלב"מ.  

ב] אמרי' בסנהדרין ע"ד א' דרודף אחר חבירו ובזמן הרדיפה הזיק ממון חבירו פטור, משום דקים לי' בדרבה מיניה דמתחייב בנפשו הוא, שהרי ניתן להצילו בנפשו.

והנה הא דברודף אמרי' קלב"מ אין זה משום דחייב מיתה על עבירה דרציחה, דזה אינו, דאכתי לא עבר על איסור רציחה, ותו, דאפי' רודף באונס גמור נמי מצוה להרגו, וכדחזי' בעובר שמסכן חיי אמו קטלינן לי' וכ' הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' רוצח ה"ט, דהיינו טעמא כיון דהוא רודף ואע"ג דאין לך אונס גדול מזה, ומדחזי' דרודף באונס נמי ניתן להצילו בנפשו בהכרח דאין זה משום דעובר עבירה שיש בה מיתה, אלא היינו טעמא דאמרי' בי' קלב"מ כיון דהותר דמו דמצוה ביד כל אחד מישראל להרגו ולמונעו מהעבירה הוי כחייב מיתה לכ"א מישראל, והתוס' בסנהדרין ע"ג א' ד"ה להצילו כ' דהא דתנן דרודף ניתן להצילו בנפשו היינו להציל הרודף ממעשה העבירה יעו"ש, וכונתם ז"ל דרצון התורה למנוע מעשה עבירה דרציחה וגם קטן ההורג הוי מעשה רציחה.

וגדולה מזו יש להוכיח דאפי' היכא דכדי להציל הנרדף א"צ להרוג הרודף אלא ניתן להצילו באחד מאבריו נמי אמרי' קלב"מ, וכדמוכח מהא דכ' המל"מ ז"ל בפ"ח מחובל ה"י דרודף שיכולים להצילו באחד מאבריו דאסור להורגו, דין זה לא נאמר אלא גבי אדם אחר, אבל הנרדף עצמו אינו צריך לדקדק ואם הרגו אינו נהרג עליו, והגרעק"א ז"ל שם בגליון הביא מדברי הלבוש ז"ל דלכתחילה אין הנרדף צריך לדקדק אם ניתן להצילו באחד מאבריו, והק' שם הגרעק"א ז"ל דא"כ נימא בי' קלב"מ והרי מדברי הגמ' בסנהדרין ע"ד א' מוכח דלא אמרי' קלב"מ בכה"ג, יעו"ש. ומוכח מקו' הגרעק"א ז"ל דאפי' היכא דאין הרודף חייב מיתה דהא ניתן להצילו באחד מאבריו מ"מ כיון דלהנרדף מותר להרוג הרודף גם בכה"ג, הי' מן הדין דנימא בזה קלב"מ.

ג] אמרי' בסנהדרין פ"א ב' דבועל ארמית קנאים פוגעים בו, והגרעק"א ז"ל בכתובות כ"ט א' ד"ה ועל הכותית, כתב דכיון דאיכא דין קנאים פוגעים בו אמרי' בי' קם לי' בדרבה מיני', ואם בשעת הבעילה הזיק ממון חבירו פטור דאמרי' בי' קלב"מ יעו"ש, והרי בועל ארמית אין במעשה העבירה חיוב מיתה דאין זה ערוה אלא הוי איסור לאו, וא"כ א"א לדון בו קלב"מ משום דעבר על עבירה שיש בו מיתה, אלא בע"כ דכיון דחייבים למונעו מהעבירה ע"י פגיעה בו, מהאי טעמא גופא אמרי' בי' קלב"מ כיון דבשעת העבירה הותר דמו, ואע"ג דהעבירה עצמה אין בה מיתה.

ד] הנה בהא דאמרי' דרודף אחר הערוה ניתן להצילו בנפשו, יש להסתפק באנוס על הרדיפה האם ניתן להצילה בנפשו, וצדדי הספק האם יסוד הדין הוי כדי למנוע הרודף מעבירת גילוי עריות ובאונס ליכא עבירה או דילמא יסוד הדין כדי להציל הנרדפת מפגם, ויש לפשוט הספק מהא דכ' הרמב"ם ז"ל בסה"מ ל"ת רצ"ג דגם קטן הרודף אחר הנערה מצילין אותה בנפשו, ועי' בדברי המנח"ח ז"ל במצוה ת"ר אות ח', והרי קטן אינו בר עבירה ועכ"ז מצילין אותה בנפשו ומוכח דיסוד הדין דהצלת הנערה היינו להצילה מפגם. [אמנם עי' בדברי האור שמח ז"ל בפ"א מרוצח הי"ג].

וכן מוכח מדברי השאילתות ז"ל בפר' וארא שאי' מ"ב וכ"כ המאירי ז"ל בסנהדרין ע"ד א' ד"ה ומגדולי, דהא דרודף אחר הערוה ניתן להצילה בנפשו היינו משום דכשאונסין אותו לפוגמה הוי כאונסין אותו להרגה דפגמא כקטלא הוי יעו"ש דפי' דזהו כונת הכתוב 'כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה', והרי בקטלא גם ברודף באונס ניתן להצילו בנפשו וכנ"ל, וא"כ ה"נ ברודף באונס אחר הערוה ניתן להצילה בנפשו.

ה] אמרי' בסנהדרין ע"ד א' "תניא רבי שמעון בן יוחי אומר העובד עבודה זרה ניתן להצילו בנפשו מקל וחומר ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לא כל שכן וכי עונשין מן הדין קא סבר עונשין מן הדין".

ויש להסתפק בהא דס"ל לר"ש דעובד ע"ז ניתן להצילו בנפשו, האם זה דוקא בעובד ע"ז במזיד ומשום חומרת העבירה ציונו הקב"ה למונעו מן העבירה אפי' בכדי איבוד חייו, אבל אם גוי אונסו לעבוד ע"ז אע"ג דיהרג ואל יעבור לא קטלי' לי', או דילמא גם היכא דאנוס ע"ז מ"מ עבירת ע"ז מיהא איכא וגם בזה ניתן להצילו בנפשו.

ונלע"ד בעז"ה להוכיח דאפי' באונס כן הוא, דהנה ר"ש יליף לה פגם גבוה מק"ו מפגם הדיוט והיינו מהא דהרודף אחר הערוה ניתן להצילו בנפשו [כ"נ מדברי הרמ"ה ז"ל שם], ומדהוכחנו לעיל דגם הרודף באונס אחר הנערה ניתן להצילו בנפשו, א"כ ה"ה בפגם גבוה, וגם אם נימא דפגם הדיוט דקאמר ר"ש, היינו רודף אחר חבירו להרגו, הא ברודף באונס נמי ניתן להצילו בנפשו וכנ"ל מהא דקטן הרודף אחר חבירו להרגו דניתן להצילו בנפשו.

ואין לסתור דברינו מהא דס"ל לר' אלעזר ב"ר שמעון התם דגם מחלל שבת ניתן להצילו בנפשו ואמרי' התם דה"ט משום דס"ל כאבוה דעובד ע"ז ניתן להצילו בנפשו, ויליף חילול שבת מע"ז יעו"ש, והרי חילול שבת באונס פשיטא דאין מצילין אותו בנפשו דאדרבא חייב לחלל שבת באונס נפשות, ומינה דגם בע"ז באונס אין מצילין אותו בנפשו, הא ליתא, דזיל בתר טעמא בע"ז באונס כיון דדינו יהרג ואל יעבור ניתן להצילו בנפשו, אבל חילול שבת דדינו יעבור ואל יהרג אין מצילין, ואדרבא חיוב גמור לחלל שבת בכה"ג.

ו] הנה יש להסתפק, לדעת ר"ש הנ"ל דעובד ע"ז ניתן להצילו בנפשו, היאך הדין בעבד ע"ז ובאותו זמן הזיק ממון האם איכא בזה דין קלב"מ, והנה בעבד במזיד פשיטא דאיכא דעבירת ע"ז הוי עבירה שיש בה מיתת בי"ד, כי קא מספקא לי בעבד באונס, דמשום עבירה שיש בה מיתה לית לן בה להך גיסא דבחייבי מיתות אונסין ליכא קלב"מ, מי נימא כיון דניתן להצילו בנפשו א"כ הוי כדינא דקנאים פוגעים בו וכדינא דרודף דכיון דהותר דמו אמרי' קלב"מ.

ובפשוטו, איכא למילף מהא דבועל ארמית דקנאים פוגעים בו וס"ל להגרעק"א ז"ל דמה"ט הותר דמו ואמרי' בי' קלב"מ, וכן מכל רודף דאינו נהרג משום מעשה העבירה אלא משום הצלת הנרדף וכנ"ל ואמרי' בי' קלב"מ, וה"נ דכוותה.

ז] נחלקו רבנן קמאי ז"ל במי שרוצים לכפוף קומתו לע"ז או במי שרוצים לזרקו על התינוק להמיתו האם חייב למסור נפשו, דעת התוס' בסנהדרין ע"ד ב' ד"ה והא, דליכא חיוב, אבל דעת הרמב"ם ז"ל דגם בכה"ג איכא חיוב מסירות נפש, וכדכ' מהר"ם חביב ז"ל בס' תוספת יוה"כ יומא פ"ב א', ויליף לה מהא דהרמב"ם ז"ל השמיט שריותא דקרקע עולם יעו"ש, וכ"כ הפנ"י ז"ל בכתובות ג' ב' בדעת ר"ת ז"ל שם בתוס' ד"ה ולדרוש, ועי' בדברי הרא"ש ז"ל בפ"ק דכתובות ס"ד דבכופפין קומתו לע"ז הא דאינו חייב למסור נפש היינו רק משום דהוי בלא מעשה ויליף לה מקרק"ע גבי עריות יעו"ש, ומינה דלהרמב"ם ז"ל דלא ס"ל לשריותא דקרק"ע ה"ה בכופפין קומתו לע"ז וכ"כ המנח"ח ז"ל במצוה רצ"ה אות י"ז.

והנה בפשוטו צ"ע, דהנה הראשונים ז"ל דכתבו דעל קרקע עולם ליכא חיוב מסי"נ נתנו טעם לדבר דמה בצע כי תמסור נפשה הא אפשר לכופה בע"כ עי' בדברי הנמוק"י ז"ל שילהי פ' בן סורר, וא"כ מאי טעמייהו דהר"ת והרמב"ם ז"ל דחייבת למסור נפשה ומה בידה לעשות.

ונלע"ד בעז"ה ליישב דנפק"מ דאם יכולה להרוג עצמה קודם שתיבעל לנכרי באונס חייבת לעשות כן וגם זה נכלל בחיוב מצות  קידוש השם שיהרג ואל יעבור, וכן נמי כשרוצים לכפתו ולזורקו על התינוק אם יכול להרוג עצמו ולא יבא לידי שפיכות דמים חייב לעשות כן.

ושו"מ דהגרא"ו ז"ל הי"ד בקובץ הערות סי' מ"ח אות ה' יליף כן מדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות שילהי פ' בן סורר יעו"ש שהאריך בזה.

ואחרי כל דברי האמת והשלום הללו, נלע"ד בעז"ה להוציא חידוש דין נפלא.

מי שאנוס לעבור על אחד מג' עבירות שדינו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג, גם להך גיסא דבחייבי מיתות אונסין ליכא קלב"מ, מ"מ בג' עבירות אמרי' קלב"מ, ואמינא מילתא בטעמא, דלבתר דהוכחנו בע"ה דלדעת ר' שמעון דעובד ע"ז ניתן להצילו בנפשו אם הי' אנוס לעבוד ע"ז ובאותו זמן הזיק ממון חבירו פטור מתשלומין דכיון שהותר דמו דכל אחד חייב להמיתו למונעו מהעבירה ה"ז כדינא דקנאים פוגעים בו דכ' הגרעק"א ז"ל דפטור מתשלומין, מעתה אית לן למימר דגם לדידן דעובד ע"ז לא ניתן להצילו בנפשו, מ"מ כיון דדינא הוי דחייב להמית את עצמו כדי שלא יעבור על אחד מג' עבירות, א"כ הותר דמו לגבי עצמו, דמה לי אם אדם אחר יכול להורגו למונעו מעבירה ומה לי אם הוא חייב להרוג את עצמו ולמנוע עצמו מעבירה, זיל בתר טעמא, כיון דבעבירה זו דמו הותר ע"י עצמו שפיר שייך בזה קלב"מ.

מיהו י"ל דשאני בועל ארמית דדין קנאים פוגעים בו שויא חיוב מיתה על הבועל, דהרי גם אם יכולים למונעו מהעבירה ע"י פגיעה באחד מאבריו מותר להרגו, והיינו ע"כ כיון דהתורה החילה עליו דין מיתה אלא דאין זה בתורת חיוב בי"ד אלא בתורת מצוה לקנאים לפגוע בו, ומ"מ בשרשו הוי דין חיוב מיתה, וא"כ מה"ט שפיר אמרי' בי' קלב"מ, אבל בנד"ד דאין זה חיוב מיתה, אלא התורה חייבתו לכל איש מישראל לימנע מג' עבירות אפי' בכדי המתת עצמו, ומ"מ בשרשו אין זה חיוב מיתה כלל וא"כ י"ל דזה גופא דחייב למות ולא לעבור אין בו די לדונו בקלב"מ כיון דבשרשו אין זה חיוב מיתה.

ברם, אכתי איכא למילף מכל רודף אחר חבירו להרגו דאמרי' בי' קלב"מ וכדאמרי' בסנהדרין ע"ד א', והרי הא דרודף ניתן להצילו בנפשו אין זה משום עונש על עבירה שיש בו מיתה, ובשורש הדין אין זה חיוב מיתה דהא אכתי לא עבר על רציחה, ומדאמרי' בי' קלב"מ מוכח דגם היכי דההיתר להורגו היינו כדי להצילו מן העבירה ולא משום דעבר על עבירה שיש בו מיתה, מ"מ כיון דשרי להורגו אמרי' בי' קלב"מ, וא"כ ה"ה בנד"ד כיון דהנאנס לעבור על ג' עבירות חייב להמית את עצמו נימא בי' קלב"מ.

אלא אם נחלק באופן זה, דהנה הא דבהותר דמו אמרי' קלב"מ לכאו' צ"ע דהא קלב"מ ילפי' בכתובות ל"ז א' מ'ולא יהיה אסון' דאם יהי' אסון לא יענש דמוטל עליו עונש מיתה ומה ענין זה להותר דמו, ובע"כ דמה שמותר לאחר להרגו הוי כאילו הוטל עליו עונש מיתה, וכ"ז שייך היכא דהריגתו הוי ע"י אחר, אבל מה שהוא צריך להרוג את עצמו לא שייך להגדירו כעונש, אלא הוא חלק מחיוב השתדלותו שלא לעבור אחד מג' עבירות, ולא שייך הכא דינא דקלב"מ.

תמצית העולה מהדברים.

א] נראה בע"ה לחדש הלכה ובהקדם ז' הקדמות. קיי"ל דעובר עבירה שיש בה מיתת בי"ד ובאותו זמן הזיקו ממון פטורים משום קלב"מ ונסתפקו הגרעק"א והמנח"ח ז"ל בעבר באונס על עבירה שיש בה מיתת בי"ד האם אמרי' קלב"מ.

ב] קיי"ל דרודף שהזיק ממון בשעת רדיפתו פטור משום קלב"מ, והנה התם לא הוי עבירה שיש בה מיתת בי"ד דהא אכתי לא עבר, וגם בקטן הרודף קטלי' לי', ובהכרח דמשום דהותר דמו אמרי' קלב"מ

ג] וכן מצינו בבועל ארמית דקנאים פוגעים בו, וכ' הגרעק"א ז"ל דאם באותו זמן הזיק פטור משום קלב"מ, והרי בעילת ארמית אין בה מיתת בי"ד, ובהכרח דהוי משום דהותר דמו.

ד] יל"ע באנוס לרדוף אחר הערוה האם קטלי' לי', ויש להוכיח מקטן הרודף אחר הערוה דקטלי' לי', ומוכח דאין זה משום העבירה אלא משום הצלת הנרדפת.

ה] דעת רשב"י דהעובד ע"ז ניתן להצילו בנפשו, ויל"ע האם דוקא בעובד במזיד או דילמא אפי' באונס, ויש להוכיח מהא דיליף רשב"י ע"ז מרודף אחר נעה"מ, ומדהוכחנו דהתם גם ברודף באונס ה"ה בעובד ע"ז באונס כיון דדינו יהרג ואל יעבור.

ו] יל"ע בעבד ע"ז באונס לדעת רשב"י והזיק ממון האם אמרי' בי' קלב"מ, ויש להוכיח מרודף ומבועל ארמית דמשום דהותר דמו אמרי' קלב"מ, א"כ ה"ה בעובד ע"ז באונס.

ז] נחלקו רבנן קמאי ז"ל בשרוצים לכופתו ולזורקו על תינוק האם יהרג ואל יעבור וכן באנוסה ליבעל בקרקע עולם, ודעת הרמב"ם ז"ל דיהרג ואל יעבור, וצ"ע מה בצע כי ימסור נפשו הא האנס יכול לכופו בע"כ.

ח] וצ"ל דנפק"מ דחייב להרוג את עצמו קודם שיזרקוהו על התינוק, וכ"כ הגרא"ו ז"ל הי"ד בקובץ הערות.

ט] מעתה לפי"ז נלע"ד בעז"ה לחדש, דמי שאנוס לעבור על אחד מג' עבירות כיון דחייב להרוג את עצמו קודם שיעבור, א"כ הותר דמו לגבי עצמו, וכשם דבהותר דמו לגבי אחרים אמרי' קלב"מ, ה"ה באחד שחייב להמית את עצמו נימא קלב"מ.

י] אלא אם נחלק דכשאחרים מצווין להרגו נחשב כיש עליו עונש מיתה, אבל מה שהוא חייב להמית את עצמו אין זה עונש אלא חלק ממצוות קידוש השם ולא שייך בזה קלב"מ.

 

 

REMOVE THE EVIL

 "ובערת הרע מקרבך"

"Remove the evil from w/in your midst". 

This simply means to kill evildoers. In mussar it is taken to mean that one must look INSIDE and remove the evil from w/in himself. 

That is the mitzva בזמן הזה!!!

CLEAN

 "נקי יהיה לביתו שנה אחת"

The Torah says that for the first year of marriage one should be home with his wife  ["clean to his house"] and not go out to war. 

The Sfarim explain that one should also be "clean" of personal pleasure. Especially in the first year of marriage, many chassanim tend to take advantage of their newfound permission to be with a woman. After 20 plus years of abstinence they finally have the opportunity and it is permitted. No guilt! A MECHAYE! So they overdo it.... The pasuk says "be clean to your house" i.e. wife. It is NOT about your pleasure and lust רחמנא לצלן. 

Be Clean. Be Pure. Think Holy.  

The Kotzker says that this first year is the base. After the first year one must continue on this path of Kedusha. 

The Purity Of An Army Camp [With Some GREAT Stories]

 

וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ

הרב שמואל אליהו שליט"א 
הלכות מלחמה
המחנה הצבאי כמקדש ה'
קולות וחומרות למחנה הצבא
פרשת "כי-תצא", כמו רוב הפרשות בספר דברים, עוסקת בדיני מלחמה. הפרשה מתחילה בהלכות בנושא זה, והן מוזכרות גם באמצעה ובסופה. הלכות מלחמה המופיעות במקומות שונים בתורה הן חלק מרמ"ח מצוות "עשה" ושס"ה מצוות "לא תעשה", אולם במשך כאלפיים שנה כמעט לא עסקנו בהן. רק בדורות האחרונים נדרשנו להלכות אלו, ובהמשך נראה מדוע יש חשיבות לבררן.

צריך להדגיש כי לא מדובר כאן על מצוות שנוהגות ביום-יום כמו תפילה, שבת, עירובין וכד', אלא על הלכות שהן מיוחדות לצבא ולמלחמה, כמו ההלכה בעניין שבי: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ". עיקרה הוא היתר מיוחד להתחתן עם נוכרייה בגלל המלחמה, והמשכה הוא שלא לנהוג בגסות בשבויה הזאת: "וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ". יש כאן גם קולא וגם חומרא. וכך יש עוד קולות מיוחדות וחומרות מיוחדות למחנה הצבא, כפי שנראה בהמשך.
הקלות מיוחדות לחיילים במחנה

חכמינו מנו שישה דברים שפטרו מהם את היוצאים למלחמה, כולם לצורך ניהול המלחמה: א) יכולים להביא עצים מכל מקום בלא חשש גזל. ב) פטרו אותם מלחזר אחר מים לנטילת ידיים לפני אכילת לחם. ג) התירו להם לאכול פירות דמאי. ד) פטרו אותם מלהניח מאכל שתי סעודות לצורך עירוב חצרות ועירוב תחומין. ה) התירו להם לחנות ולעבור בכל מקום בלא לחשוש שיגרמו נזק לבעל השדה. ו) חיילים שנהרגו נקברים במקום נפילתם (עירובין יז, א).
צריך להדגיש שמדובר על שעת מלחמה ולא על שעת אימונים, וכן שמדובר גם על אלה שלא עוסקים בלחימה ממש. בנוסף חשוב לומר שלא מדובר על מקרה שיש חשש של פיקוח-נפש, שאז הכול מותר - עיין היכל יצחק או"ח מז . גם בשעת המלחמה עצמה לא חייבים להשתמש בקולות אלו, וצריך שיקול דעת גדול מתי מותר ומתי אסור להחמיר בהלכות אלו כדלקמן.

מעשה בפת עכו"ם בגזרת רמאללה

הרב זצ"ל היה מספר מעשה על שאלה שנשאלה באמצע מלחמת ששת הימים על-ידי חכם ישועה בן שושן, שהיה בעת ההיא קצין ממונה על חיילים שלחמו בגזרת רמאללה. חיילים אלו התקיימו זמן רב על מנות קרב יבשות, ובדרכם פגשו ערבי שאופה פיתות ורצו לקנות ממנו פת חמה.
אמר להם חכם ישועה שזו פת עכו"ם. אמרו לו כמה תלמידי חכמים מבין לוחמיו: הרי כתוב שמותר ללוחמים שנכנסים לגבול העכו"ם לאכול כל דבר. השיב להם: איך ייתכן שנאכל דבר איסור במחנה? הרי כתוב "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך בידיך והיה מחנך קדוש". כולנו ראינו עין בעין כמה וכמה נִסים גמורים של נוכחות ה' בתוכנו. איך נקל לאכול פת עכו"ם?
התאמץ חכם ישועה בן שושן ומצא טלפון להתקשר למו"ר אבא זצ"ל באמצע המלחמה. באותה שעה הרב למד את הלכות מלכים לרמב"ם העוסקות בדינים אלו ממש. והיה הרב רגיל לומר, כי לימוד הלכות בורא מלאכים, ואם לומדים הלכות מלחמה נבראים מלאכי מלחמה והם אלו שמסייעים לנו בעת קיום המצוות שעסקנו בלימוד הלכותיהן.
שמע הרב את שאלתו של חכם ישועה בן שושן ובתשובה קרא לו מדברי הרמב"ם שהיה פתוח לפניו: "חלוצי צבא כשיכנסו בגבול הנכרים ויכבשום וישבו מהן, מותר להן לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים. וכן שותה יין נסך. מפי השמועה למדו: 'ובתים מלאים כל טוב' – ערפי חזירים וכיוצא בהן" (הלכות מלכים פרק ח הלכה א). המשיך ואמר הרב: אם מותר לאכול נבלות וטרפות למרות שלא מדובר בפיקוח נפש, על אחת כמה וכמה שמותר לאכול פת עכו"ם בשעת מלחמה זו.
אחרי המלחמה בא חכם ישועה לרב זצ"ל. שאל אותו הרב: כיצד נהגתם עם פת העכו"ם? אמר לו חכם ישועה: אמרתי לחיילים את ההלכה שקראת ברמב"ם. אבל אמרתי להם שאני מחמיר על עצמי ולא יכול לאכול פת עכו"ם בשעה שהשכינה שורה במחנה. אמרו כל החיילים: אם אתה לא אוכל, גם אנחנו לא אוכלים. התגברו ולא אכלו פת עכו"ם זו.
הרב היה מספר את הסיפור הזה בחיוך ובשמחה גדולה. והיה רואה בו סנגוריה גדולה על עם ישראל. וכשהיה אדם שואל אותו על כל מיני קולות בפת עכו"ם בטיול בחו"ל וכד', היה הרב מספר לו את הסיפור הזה ואומר לו: אלה שהיה מותר להם לא אכלו, אף שלא כולם היו דתיים ורגילים בשמירת מצוות ואף שמזה זמן לא ראו לחם טרי, ואתה שהולך לטיול מחפש לעצמך הנחות וקולות בהלכה?
ובאמת צריך לדעת, שכל הקולות שקשורות למחנה צבאי הן קולות מיוחדות שנועדו להקל על הלחימה של החיילים, אבל לעומתם יש הלכות מיוחדות של חומרות שמיוחדות למחנה צבאי.

טוהר המחנה הצבאי

בהמשך הפרשה כתוב:

"כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה".

הלכה זו נכונה לכל מקום, אבל בתורה היא נאמרה על מחנה צבא. שהרי בתחילת הפרשה כתוב: "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע". וכך הסביר הרמב"ן: "שנמנענו בצאתנו מחנה על האויבים מכל דבר רע, כגון שפיכות דמים וזולתו מן העבירות הגורמות סילוק השכינה מן המחנה, והוא אמרו יתעלה (תצא כג) 'כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע'... וענין המצוה הזאת שנמנענו במחנה מן העבירות האלה הגורמות סילוק השכינה והזהירנו ית' בלאו הזה שלא יגרום סילוק שכינתו מעלינו במחנה".
בהמשך דבריו אומר הרמב"ן שצריך להיזהר מלשון הרע במחנה, שהרי על מחנה הצבא נאמר:

"כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ".

לכן לדעתו של הרמב"ן יש חובה מיוחדת במחנה להיזהר מהרהורים על נשים. כמו שלמד רבי פנחס בן יאיר מפסוק זה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאת קרי לילה (ע"ז כ ע"ב): "תָּנוּ רַבָּנָן, 'וְנִשְׁמַרְתָּ מִכָּל דָּבָר רָע', שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיוֹם (על נשים), וְיָבֹא לִידֵי טוּמְאָה בַלַּיְלָה. מִכָּאן אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, תּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי זְהִירוּת. זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת" וכו', כל המדרגות כולן עד רוח הקודש. וכולן נאמרו על מחנה הלוחמים בצבא שנמצאים עם ארון ברית ה' לידם. וכך כותב הרמב"ן: "ואפשר שיכלול בו גם ההרהור שמא יבוא לידי טומאת קרי ויטמא המחנה ויצטרך לצאת משם" (השגות הרמב"ן לספר המצוות שכחת הלאוין, מצוה יא).
טוהר המחנה – במחנה שכינה

בגמרא (פסחים סח ע"א) למדו את ההלכה הזאת על מחנה שכינה, דהיינו על החלק הפנימי של בית המקדש. "תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבדימי (דברים כג, יא) 'ויצא אל מחוץ למחנה' – זו מחנה שכינה. 'לא יבא אל תוך המחנה' – זו מחנה לויה מכאן לבעל קרי שיצא חוץ לשתי מחנות".

הגמרא בזבחים (קטז ע"א) מסבירה שכאשר הלכו עם המשכן במדבר היו שלוש מדרגות למחנות, וכאשר נבנתה ירושלים – גם בה היו שלוש מחנות, ולכל אחד מהם קדושה שונה. ככל שהמחנה יותר פנימי, כך הוא יותר קדוש. "תניא כשם שמחנה במדבר כך מחנה בירושלים. מירושלים להר הבית – מחנה ישראל. מהר הבית לשער נקנור – מחנה לויה. מכאן ואילך – מחנה שכינה. והן הן קלעים שבמדבר".

כל ההסבר הזה לא מוציא את הפסוק מידי פשוטו. שהרי פסוק זה לא מדבר על מחנה שכינה שבמדבר או בירושלים, אלא על מחנה צבא. ממחנה צבא למדנו על מחנה שכינה שבמדבר ליד המשכן ובירושלים בבית המקדש. כי בשניהם השכינה שורה. אם במחנה צבא יש צורך לשמור על קדושה כי ה' שוכן בתוכם, הרי שגם בבית המקדש צריך להישמר בכל דבר רע ולשלח מן המחנה גם טמאי טומאת קרי.
מקדושת המחנה הצבאי לקדושת בית הכנסת

"וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ".

ברמב"ם (מלכים פרק ו הלכה יד) כתוב: "ואסור להפנות בתוך המחנה או על פני השדה בכל מקום, אלא מצות עשה לתקן שם דרך מיוחדת להפנות בה, שנאמר ויד תהיה לך מחוץ למחנה". והכוונה לצרכים גדולים. "וכן מצות עשה להיות יתד לכל אחד ואחד תלויה עם כלי מלחמתו, ויצא באותה הדרך ויחפור בה ויפנה ויכסה, שנאמר 'ויתד תהיה לך על אזניך' וגו." 

מהלכה זו נלמד שצריך להיזהר בעת תפילה מצואה או משאר דברים מאוסים, וכן מדבר ערווה, גם שלא במחנה צבא. שלא לברך או להתפלל מול דברים מאוסים או ערווה בכל מקום. הלכה זו נלמדה בדרך כלל על בית הכנסת או מקומות אחרים שבהם אדם לומד תורה או מתפלל, ואולם התורה לימדה אותנו את ההלכה הזאת דווקא בהלכות מחנה צבא, כי שם עיקרה ושם צריך לזכור את נוכחות ה'. ממילא נלמד על מקומות אחרים שבהם שורה שכינה.

המחנה כמקדש ה'
"ובין שיש עמהן ארון ובין שאין עמהן ארון כך הם עושים תמיד, שנאמר והיה מחניך קדוש".

הרמב"ם הדגיש בסוף ההלכה שם, כי השכינה שורה במחנה בכל מקרה, בין שיש עמהם ארון ובין אם לאו. הכוונה, כמובן, לארון ברית ה' שהיה יוצא אתם למלחמה, והוא שגורם למקום להיות כמקדש ה'. כך כתב הרמב"ם ב"מורה נבוכים" על מחנה הלוחמים שהוא "כמקדש ה'". ודווקא שם יש חשיבות להדגיש את ההלכה הזאת, כיוון שבמקדש היה הארון אחרי מחיצות ואי-אפשר כלל לראותו, וכאן הארון נמצא קרוב אליהם יותר מתמיד.

המקיים נפש אחת מישראל – כאילו קיים עולם מלא
הצלת חיים גדולה מכל מצוות "עשה"
"ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו. אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו – יחזור ויבער. ואם לאו – מבטלו בלבו. להציל מן הנכרים ומן הנהר ומן הלסטים ומן הדליקה ומן המפולת – יבטל בלבו".
על מנת להבין את גודל הערך של מחנה הצבא צריך להזכיר את מה שכתוב בגמרא בכמה מקומות (זבחים ק ע"א ועוד), כי שתי מצוות "עשה" הגדולות ביותר הן מצוות מילה ומצוות קרבן פסח. מתוך 248 מצוות "עשה", אלה הן שתי המצוות היחידות שמי שלא קיימן חייב כרת ח"ו. בכל מקום שרוצים להדגיש את חשיבות המצווה מביאה הגמרא את המצוות הללו.
המשנה במסכת פסחים מבקשת ללמד על חשיבות ביעור חמץ, שם היא מזכירה את ההלכות הללו ומביאה דוגמה נוספת, של מי שהולך לסעוד את סעודת החתונה שלו בערב פסח בשעה שאפשר עוד לבער חמץ, והוא בדרכו לשמוח בבית אבי אשתו. צריך להדגיש שמדובר בסעודה הראשונה, שהיא החשובה ביותר.

"ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו. אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו – יחזור ויבער. ואם לאו – מבטלו בלבו". 

בחלק הבא של המשנה יש הלכה שקשורה למי שנזכר שיש לו חמץ בערב פסח, אבל הוא בדרכו למלחמה או להצלת נפשות. מה יעשה?

ההולך "להציל מן הנכרים ומן הנהר ומן הלסטים ומן הדליקה ומן המפולת – יבטל בלבו". כאן אין החילוק בין מי שיכול להספיק לחזור לביתו ולשרוף את החמץ לבין מי שלא יכול להספיק. " ולא יחזור ואפילו יש שהות דמדאורייתא סגי ליה בביטול בעלמא" (פסחים מט ע"א, ורש"י שם).
לא הטריחו אותו לחשוב אם יש לו זמן או אין לו זמן. ולמרות שיש לו זמן הוא אינו צריך לחזור לשרוף את החמץ, כי הוא הולך למצווה גדולה וחשובה, והיא כנראה חשובה יותר מהמצוות המנויות בתחילת המשנה.
הלוחם יזכה לו ולבניו עד סוף הדורות
"וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד, ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא שנאמר: כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ מִיָּמֶיךָ וגו' וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלוֹקֶיךָ" (רמב"ם, מלכים ז, טו). 

המשנה מעמידה את ההולכים להציל נפשות במדרגה אחת מעל אלה שמקיימים מצוות "עשה" חשובות אלו או שהולכים להתחתן. על מנת להבין צריך לקרוא את הרמב"ם הזה שאומר כי אדם זה שנלחם בכל לבו בלא פחד זוכה לו ולבניו עד עולם, זכות לדורי דורות. הוא גם זוכה לחיי העולם הבא. ומי שמסר את נפשו בפועל זכותו למעלה למעלה, במקום שאין לבני-אדם יכולת להעריך את מעלתו. בחינת "הרוגי מלכות – אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם".

צריך לזכור כי הפסוק שממנו לומד הרמב"ם לכל לוחם ולוחם את הערך הגדול של מי שמוסר נפשו על הצלת ישראל הוא מדוד המלך. ואף שלא כל חייל הוא כמו דוד המלך, לומד ממנו הרמב"ם לכל חייל, כיוון שבעת ההיא דוד עדיין לא היה מלך על ישראל, אלא היה שר צבא בחילו של שאול המלך ונלחם בימים ההם רק עם גוליית. עם זאת נאמר לו שתהיה נפשו צרורה בצרור החיים ויהיה לו בית נאמן לו ולבניו.
כן נלמד מהמשנה (סנהדרין ד, ה): "כל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא". כל שכן מי שמציל רבים מישראל, שהוא מקיים כמה וכמה עולמות.

יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ

גם חיילים לא קרביים נחשבים חלק מהמערך הלוחם. וכמו שאומר דוד "כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיּוֹשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ" (שמואל א' ל, כד). כך נהג אברהם אבינו, שאחרי המלחמה בארבעת המלכים ויתר על חלקו בשלל, אבל הקפיד על חלקם של היושבים על הכלים: "רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם" (בראשית יד, כד).

אמנם במלחמת מדיין נלמד שהלוחמים מקבלים יותר מהיושבים על הכלים. שהרי השלל חולק לשניים, חציו קיבלו הלוחמים שהיו שנים-עשר אלף, וחציו שאר העם שהיה שש-מאות אלף. כך יצא שהלוחמים קיבלו הרבה יותר משאר העם. "וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה" (במדבר לא, כז). אבל דוד לא שינה את מה שכתוב בתורה, אלא רק הזכיר מה שנשכח עם הדורות (פסיקתא זוטרתא לקח טוב בראשית יד כח).
והעיקר לא להתפחד כלל
הכרה בנוכחות ה' נותנת כוח
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 
הנוכחות של הקב"ה במחנה ישראל חשובה כל כך, שבגללה צריכים הלוחמים לקבל אומץ גדול ויש עליהם חובת זהירות שלא לפחד כלל. כך קראנו בפרשת שופטים, שצריכים להקפיד על כל היוצאים למלחמה ולהוציא מתוכם כל הירא ורך הלבב. רש"י מביא שם בשם חז"ל כי כל מה שמוציאים את זה שאירס אשה ולא לקחה, בנה בית ולא חנכו ונטע כרם ולא חיללו, הוא כדי שאלה שיראים לא יתביישו לחזור לביתם, כי הם נטמעים בתוך אלה שחוזרים בגלל סיבות אחרות.
הפחד הוא שהם עלולים להפחיד את הלוחמים האחרים ותחילת נפילה – ניסה. ותחילת ניסה – פחד. כך משה רואה את הבעיה של המרגלים, שהמסו את לב העם: "אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם". כנגדם עומד משה ומחזק. "וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם". הוא כורך את הפחד הזה במצווה היותר חשובה של התורה. מצוות האמונה. נוכחות ה' בתוכנו כאן ועכשיו.
חשיבות כהן משוח מלחמה
"וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם. וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".
הפסוקים הללו מלמדים שיש חובה לעודד את רוח העם לפני צאתם לקרב. עד כמה חשוב התפקיד של הכהן הגדול הזה שנקרא משוח מלחמה ניתן ללמוד מההלכה שאומרת כי אם שני אנשים טבעו חלילה ויש לנו אפשרות להציל אחד מהם, מצילים את זה שהוא כהן משוח מלחמה. למה?
"אמר מר זוטרא: לענין החיותו – משוח מלחמה עדיף, מאי טעמא? דתלו ביה רבים". ופירש רש"י "דעביד מלחמה בשביל רבים". ובתוס' הרא"ש (הוריות יג ע"א) כתב "לפי שהוא ראש עורכי מלחמה, וחיי ישראל תלויין בו".
איסור הפחדה מדמוגרפיה

"כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם. לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם. הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם. וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח ה' אֱלֹקֶיךָ בָּם עַד אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ. לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּך אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא".

עוד מזכירה התורה את איסור הפחד במקומות רבים. התורה מזכירה כי הדרכים שבהן הקב"ה מסלק מכאן את אויבינו הן מעניינות ביותר. לפעמים ה' מטיל בהם פחד, כמו שהיה עם מחנה ארם שצרו על ירושלים וברגע אחד ברחו כולם. "וַה' הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס קוֹל חַיִל גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה שָׂכַר עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ. וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת סוּסֵיהֶם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר הִיא וַיָּנֻסוּ אֶל נַפְשָׁם" (מלכים ב, ז).
לפעמים נכנסת בהם סמיות עיניים והם נכנסים בדרך לא מובנת אל תוך המלכודות, כמו שארע לצבא ארם שצר על אלישע (מלכים ב, ו). לפעמים אלוקים שולח להם חרקים שימאיסו עליהם את החיים, כשם שהתורה מספרת לנו בפרשת "עקב". ולפעמים מתקיים בהם "וסכסכתי מצרים במצרים", כמו שאנו רואים עכשיו בעינינו במצרים, בסוריה, בלוב, בעזה, ובקרוב במקומות אחרים.
הכלל העולה מכל הדברים הללו הוא שאסור לנו להפחיד את עצמנו ולוותר על חלקי ארץ ישראל. כל מי שמטיל מורך בעם שלא לכבוש את הארץ או להחזיר חלקים ממנה מחמת סיבות דמוגרפיות, עובר על איסור תורה מפורש.
לא תירא או"ם
"לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם".
הפסוק הזה נאמר למשה על יהושע בן-נון, לחזק אותו במלחמה בכיבוש הארץ. פסוק זה נאמר בתחילת ספר דברים, ובסוף הספר משה חוזר לחזק את יהושע שלוש פעמים. גם בתחילת ספר יהושע אומר ה' ליהושע שלוש פעמים "חזק ואמץ". כי הנושא הזה של כיבוש הארץ הוא מהדברים הצריכים חיזוק תדיר.
הרב אליהו זצוק"ל היה דורש את הפסוק הזה ואומר כי אפשר לחלק את הפסוק ולומר לא תירא או"ם. ואע"פ שזה לא פשט הפסוק, זה בוודאי הפשט האמיתי של כוונת התורה. שלא נוותר על ירושת אלוקים בגלל איומים של אומות העולם, בין אם הם קרובים אלינו ובין אם הם רחוקים מאתנו ומאיימים עלינו באמצעות האו"ם.
עד רדתה – אפילו בשבת
"כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר: רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ" (דברים כ).
הרבה הלכות נלמדות מהפסוקים הללו. אחת מהן נאמרה בגמרא (שבת יט ע"א): "תנו רבנן אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת, ואם התחילו – אין מפסיקין. וכן היה שמאי אומר 'עד רדתה' – אפילו בשבת".
חכמינו למדו מכן ש"עד רדתה" זו הדרכה הלכתית איך לנהל מלחמה. שלא עושים הפסקה במלחמה, אפילו לא בשבת. גם אם הכו קצת את האויבים ורוחם נשברה קצת, גם אם הם שבורים וכנועים במקצת – אל תפסיק את המערכה באמצע, שלא תיאלץ אחר כך להלחם עמהם שנית ויישפך שוב דם ישראל לשווא. אתה צריך לסיים את המערכה עד הסוף. עד רדתה – אפילו בשבת.
עוד היה מזכיר הרב אליהו זצ"ל את האמור בתהילים (יח) על-ידי דוד המלך. דוד מתאר את מלחמותיו ובתחילה מודה ואומר: "הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי. מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי. מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי". אחר כך הוא מתפלל ומבקש לעתיד "וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי. תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי". אחר כך הוא גם מבטיח וגם מתפלל ואומר: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי". והיה הרב אליהו זצ"ל אומר שצריך להדגיש כי מכלים את האויב ולא משאירים אותו חי ואחר כך משחררים. והיה דורש עַד כַּלּוֹתָם, ולא עד כלוא אותם.
כך היה הרב זצ"ל מלמד למפקדי הצבא הבכירים שהיו באים אליו להתייעץ, וכך לשרים ולראשי ממשלות. גם להסביר להם את חשיבות מעשיהם, וגם להדריך אותם כי ה' נמצא אתם והוא מסייע בידם. ויהי רצון שנזכה לראות עין בעין את השראת השכינה בתוכנו במהרה בימינו. אמן.

סיפור על הרב זצ"ל

אנשי חיל יראי אלוקים

סיפר הרב זצ"ל על מוצב צה"ל בסיני, העומד בראשי ההרים, שלא הייתה לו אספקת מים סדירה, והיו מביאים לשם מים עם "נושאי אדם" (חמורים). התקשרו חיילים דתיים מאותו המוצב אל הרב, דרך המרכזייה הצבאית, ושאלו איך עליהם לנהוג עם נטילות ידיים, בהתאם לכמות המים שיש להם. החיילת מהמרכזייה, כששמעה את נושא השיחה, התערבה ואמרה: מה זה שבטלפון צבאי מדברים על כאלה דברים? החיילים אמרו לה שמדובר בשיחה מבצעית ו"נטילת ידיים" הוא שם של קוד צבאי. לפתע, באמצע השיחה, החלה הפגזה מצרית על האזור, הרב שמע בטלפון את הקצין נותן הוראות, כל אחד לעמדה שלו וכדומה. הרב חשב שסגר את הטלפון והחל להתפלל עליהם: רבש"ע, ראה את בניך, נמצאים במלחמה עם מעט מים, ושואלים איך לעשות נטילת ידיים! בתוך ההפגזה מה שמעניין אותם זה מצוותיך, אנא שמרם והצילם מכל צער ונזק, תכניע את אויביהם לפניהם. הרב המשיך בתפילתו, ופתאום הוא שומע את אותה מזכירה בטלפון אומרת בקול רם: אמן, אמן. אשריכם מלמדי זכות על בני.
על אכילה בצום סיפר רבי יהודה מוצפי, שפעם התקשרו לרב חיילים שנמצאים בבקעת הירדן בתשעה באב, לשאול מה יעשו, האם יצומו ואיך. הרב אמר להם, שצריכים הם לשתות כדי שיהא להם כוח להילחם. שאלו איך ישתו והרב אמר: אין דין של שיעורים בתשעה באב, ורבי יהודה אמר להם בטלפון: תרימו את הג'ריקן ותשתו כמו בכל יום. לבסוף באותו יום הם עצמם רדפו אחרי חוליית מחבלים וחיסלוה, כן יאבדו כל אויביך השם. 
מתוך "באור פניך", הרב חיים בן ששון