כוונת כלל
התורה - שני דברים והם תקון הנפש ותקון הגוף: אמנם תקון הנפש הוא - שינתנו להמון
דעות אמתיות כפי יכלתם. ומפני זה יהיה קצתם בפרוש וקצתם במשל - שאין בטבע ההמון
לסבול הענין ההוא כפי מה שהוא: אמנם תקון הגוף יהיה בתיקון עניני מחיתם קצתם עם
קצתם וזה הענין ישלם בשני דברים האחד מהם - להסיר החמס מביניהם והוא - שלא יעשה כל
איש מבני אדם הישר בעיניו וברצונו וביכולתו אבל יעשה כל אחד מהם מה שבו תועלת הכל;
והשני - ללמד כל איש מבני אדם מדות מועילות בחברה עד שיסודר ענין המדינה: ודע ששתי
הכונות האלה - האחת מהם בלא ספק קודמת במעלה והיא - תיקון הנפש - רצוני לומר נתינת
הדעות האמיתיות; והשנית קודמת בטבע ובזמן - רצוני לומר תקון הגוף והוא הנהגת
המדינה ותקון עניני אנשיה כפי היכולת. וזאת השנית היא הצריכה יותר תחילה והיא אשר
הפליג לדקדק בה ולדקדק בחלקיה כולם מפני שאין יכולת להגיע אל הכונה הראשונה אלא
אחר שיגיעו אל השנית הזאת. והוא שכבר התבאר במופת שהאדם יש לו שתי שלמויות שלמות
ראשון והוא שלמות הגוף ושלמות אחרון והוא שלמות הנפש. ושלמותו הראשון הוא - שיהיה
בריא על הטוב שבעניניו הגשמיים - וזה לא יתכן אלא במצאו צרכיו בכל עת אשר יבקשם
והם מזונותיו ושאר הנהגת גופו כדירה והמרחץ וזולתם. וזה לא ישלם לאיש אחד לבדו כלל
ואי אפשר להגיע כל אדם אל זה השעור אלא בקבוץ המדיני כמו שנודע כבר שהאדם מדיני
בטבע:
THE general
object of the Law is twofold: the well-being of the soul, and the well-being of
the body. The well-being of the soul is promoted by correct opinions
communicated to the people according to their capacity. Some of these opinions
are therefore imparted in a plain form, others allegorically: because certain
opinions are in their plain form too strong for the capacity of the common
people. The well-being of the body is established by a proper management of the
relations in which we live one to another. This we can attain in two ways:
first by removing all violence from our midst: that is to say, that we do not
do every one as he pleases, desires, and is able to do; but every one of us
does that which contributes towards the common welfare. Secondly, by teaching
every one of us such good morals as must produce a good social state. Of these
two objects, the one, the well-being of the soul, or the communication of
correct opinions, comes undoubtedly first in rank, but the other, the
well-being of the body, the government of the state, and the establishment of
the best possible relations among men, is anterior in nature and time. The
latter object is required first; it is also treated [in the Law] most carefully
and most minutely, because the well-being of the soul can only be obtained
after that of the body has been secured. For it has already been found that man
has a double perfection: the first perfection is that of the body, and the
second perfection is that of the soul. The first consists in the most healthy
condition of his material relations, and this is only possible when man has all
his wants supplied, as they arise; if he has his food, and other things needful
for his body, e.g., shelter, bath, and the like. But one man alone cannot
procure all this; it is impossible for a single man to obtain this comfort; it
is only possible in society, since man, as is well known, is by nature social.
ושלמותו
האחרון הוא - שיהיה משכיל בפועל - רצוני לומר שיהיה לו שכל בפועל - והוא שידע כל
מה שבכח האדם לדעתו מכל הנמצאות כפי שלמותו האחרון. ומבואר שהוא זה השלמות האחרון
אין בו מעשים ולא מדות ואמנם הוא דעות לבד כבר הביא אליהם העיון וחיבה אותם החקירה.
The second
perfection of man consists in his becoming an actually intelligent being; i.e.,
he knows about the things in existence all that a person perfectly developed is
capable of knowing. This second perfection certainly does not include any
action or good conduct, but only knowledge, which is arrived at by speculation,
or established by research.
ומבואר הוא גם כן שזה השלמות האחרון הנכבד אי אפשר להגיע אליו אלא אחר הגיע השלמות הראשון. כי האדם אי אפשר לו שיציר מושכל ואפילו למדוהו אליו - כל שכן שיתעורר לו מעצמו בעוד שיש לו כאב או רעב חזק או צמא או חום או קור חזק. אבל אחר הגיע השלמות הראשון אפשר להגיע אל השלמות האחרון אשר הוא הנכבד בלא ספק והוא סיבת החיים המתמידים - לא זולתו: והתורה האמיתית אשר בארנו שהיא אחת ושאין זולתה והיא תורת "משה רבנו" אמנם באה לתת לנו שתי השלמויות יחד - רצוני לומר תקון עניני בני אדם קצתם עם קצתם בהסיר העול ובקנות המדות הטובות המעולות עד שתתכן עמידת אנשי הארץ והתמדתם על סדר אחד להגיע כל אחד מהם אל שלמותו הראשון; ותקון האמונות ונתינת דעות אמתיות באשר יגיע השלמות האחרון. וכבר כתבה ה'תורה' שתי השלמויות והגידה שתכלית אלו התורות כולם להגיע אליהם - אמר "ויצוונו יי לעשות את כל החוקים האלה - ליראה את יי אלוקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה". והקדים הנה השלמות האחרון לפי מעלתו - כמו שבארנו שהוא התכלית האחרון. והוא אמרו 'לטוב לנו כל הימים'. - הנה ידעת אמרם 'ז"ל' בפרוש אמרו ית' "למען ייטב לך והארכת ימים" - אמרו "'למען ייטב לך' - לעולם שכולו טוב 'והארכת ימים' - לעולם שכולו ארוך". כן אמרו הנה 'לטוב לנו כל הימים' הכונה - הענין ההוא בעצמו - רצוני לומר להגיע אל 'עולם שכולו טוב וארוך'. והוא העמידה המתמדת ואמרו 'לחיותנו כהיום הזה' הוא זאת העמידה הגשמית הראשונה הנמשכת קצת זמן אשר לא תשלם מסודרת אלא בקיבוץ המדיני - כמו שבארנו:
It is clear
that the second and superior kind of perfection can only be attained when the
first perfection has been acquired; for a person that is suffering from great
hunger, thirst, heat, or cold, cannot grasp an idea even if communicated by
others, much less can he arrive at it by his own reasoning. But when a person
is in possession of the first perfection, then he may possibly acquire the
second perfection, which is undoubtedly of a superior kind, and is alone the
source of eternal life. The true Law, which as we said is one, and beside which
there is no other Law, viz., the Law of our teacher Moshe, has for its purpose
to give us the twofold perfection. It aims first at the establishment of good
mutual relations among men by removing injustice and creating the noblest
feelings. In this way the people in every land are enabled to stay and continue
in one condition, and every one can acquire his first perfection. Secondly, it
seeks to train us in faith, and to impart correct and true opinions when the
intellect is sufficiently developed. Scripture clearly mentions the twofold perfection,
and tells us that its acquisition is the object of all the divine commandments.
Comp. "And the Lord commanded us to do all these statutes, to fear the
Lord our God, for our good always, that he might preserve us alive as it is
this day" (Deut. 6:24).
Here the second perfection is first mentioned because it is of greater
importance, being, as we have shown, the ultimate aim of man's existence. This
perfection is expressed in the phrase, "for our good always." You know
the interpretation of our Sages, "'that it may be well with you' (ibid.
22:7), namely, in the world that is all good, 'and that you may prolong your days' (ibid.), i.e., in the world that is all eternal." In the same sense
I explain the words, "for our good always," to mean that we may come
into the world that is all good and eternal, where we may live permanently; and
the words, "that he might preserve us alive as it is this day, I
explain as referring to our first and temporal existence, to that of our body,
which cannot be in a perfect and good condition except by the co-operation of
society, as has been shown by us.
