"מלך אחד רכב על סוס ואיבד את הדרך.
הוא הגיע ליער.
אף אחד לא הכיר אותו ביער.
שם הסתובבו להם רק פראי אדם והמלך היה
אובד עצות.
עד שלאחר מספר שבועות הוא פנה לאדם אחד
שזיהה אותו. הוא אמר לו: אתה המלך? וואוו.
בא אני אוביל אותך חזרה למדינתך ותוכל לשוב
למלוך.
וכך, הם צעדו כמה שבועות דרך ארוכה והמלך
שב
לארמונו, לא לפני שאמר לאדם שעזר לו:
תוריד את בגדי היער ותלבש בגדי שרים. אתה
מהיום ואילך השר הנאמן ביותר עליי והשר
החשוב ביותר בממלכה.
וכך היה.
אלא שלאחר שנים ארוכות השר סרח. הוא כבר
קצת השתנה ואפילו קלקל למלך דברים במלוכה
עד שדי כבר. המלך דן אותו למוות.
השר הצטער מאוד וביקש מחילה אבל זה לא
שכנע את המלך כי די כמה אפשר.
ביום שבו המלך ביקש לבצע את העונש, השר
ביקש בקשה אחרונה. הוא לא רצה למות עם
בגדים של שר. הוא רצה שילבישו אותו עם
בגדי היער אז החליפו לו את הבגדים לבגדי
היער
המלך ראה זאת והוא התחרט לגמרי. הוא נזכר
במסע המפרך ובנאמנות של אותו שר בזמנים
הללו והוא בכה ממש. הוא שינה את דעתו. הוא
החזיר אותו להיות שר חשוב בממלכתו והשר
מצידו הוכיח לו נאמנות מחודשת.
כי מה זה השופר הזה? הוא אמור לשנות את
כל התמונה? כן כן.
כי פעם היה מלך לעולם ואף אחד לא התייחס
אליו
ורק היהודי אמר נעשה ונשמע וקיבל את התורה 
על איזה הר נמוך במדבר ושם הייתה רק תקיעת
שופר. ואז המלך שלנו רואה את השופר הזה
ונזכר בזמנים של היער והכל משתנה.
ואני הרגשתי השנה בראש השנה שחלה אצלי
תנועה בנפש. לרצות להיות שר טוב יותר,
להשתפר, להיגרר פחות אחר השטויות ולהיות
בלי נדר מחובר יותר לבורא עולם ולהיות שר
חשוב יותר בממלכתו ולוואי ואקבל את האמון
לכך."
