"ה' הושיעה, המלך יעננו".
נוסח זה תמוה. אנו מדברים אל ה' ואל המלך כאילו מדובר בשתי רשויות.
הרי מדובר באותו אחד!? היה לומר: "ה' הושיעה ועננו". או "המלך
הושיעה ועננו". כיצד זה אנו פונים מצד אחד אל ה' ומצד שני אל המלך באותו משפט?
תשמעו סיפור על הרבי מבעלז.
אחד מרבני בעלז הקודמים, רצה שבנו יקבל חינוך טוב אך לא היה לו כסף
לשלם עבור מלמד.
החליט הרבי מבעלז שהוא ילמד אותו.
וכך, במשך היום הרבי לימד את בנו.
כשמצא כי איננו ממושמע דיו, החל להכותו (הרבצת חינוך כמובן).
הבן ביקש מאביו: אבא, תפסיק להרביץ לי.
ואביו השיב: עכשיו אינני אביך, עכשיו אני המלמד שלך.
בערב, אביו חזר הביתה ונהג בו כאב רחום וחנון.
למחרת, הדברים חזרו על עצמם. הבן ביקש: אבא תספיק להרביץ לי. ואביו
השיב: עכשיו אינני אבא שלך, עכשיו אני המלמד שלך.
ובערב, חזר האב ונהג עם בנו כאב רחום וחנון.
הדבר חזר על עצמו גם ביום השלישי. הבן מבקש: אבא תפסיק להרביץ לי
והאבא השיב: עכשיו איני האבא שלך, עכשיו אני המלמד שלך.
בערב השלישי, שאביו חזר הביתה בנו החכם פנה אליו ואמר לו: אבא, אפשר
לבקש טובה?
"בוודאי", השיב האב.
ובכן, אמר: אני מבקש שתדבר עם המחנך שלי, שיפסיק כבר להרביץ לי.
זהו משל, המבהיר את המילים: ה' הושיעה המלך יעננו.
אנו פונים אל ה' שהוא אב רחום וחנון (כידוע, ה' - מידת הרחמים)
ומבקשים ממנו: דבר עם המלך שיעננו.
