כך יש גם להסביר את מה שאמרו שאין הנכרי יכול לכתוב גם אפילו כשיהודי עומד על גביו משום שנכרי אדעתא דנפשיה קעביד [גטין כנ א]. אין כוונת הדברים רק משום שאיננו שומע למה שהגדול העומד על גביו מצוהו לכוין [עיין שו"ת רע"א מימן כנ ועיין עוד בענין זה בגליון הש"ס], אולם נראה שכוונת הדברים אדעתא דנפשיה קעביד היא שאין לגוי שום הבנה ומושג בקשר האישות שבישראל ולדעתו נראה לו שקשר האישות הוא ענין חיצוני ככל קנין בעלמא ואף אם כותב הוא את הגם לשמה איננו כותב לשם כריתות בטול האישות המיוחדת בישראל אדעתא דנפשיה היינו שאין כוונתו לשם כריתות אלא לשם שילוח בעלמא
מרן הגרי"מ זצ"ל
