לא פשוט!
1] ידועה דעת הרמב"ן והרמב"ם שמידת ההשגחה והשמירה תלויה וקשורה במידת הביטחון. אז ברור שהשקפת "כחי ועוצם ידי" מורידה מההשגחה האלוקית ויכולה לגרום להפסד וכישלון במלחמה.
2] הרמב"ם [הלכות מלכים ז' ט"ו] כותב כך: "מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו. שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה. ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה. וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר: אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו, ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל, שנאמר: ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. והרי מפורש בקבלה: ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם. וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר: כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך."
רואים שיסוד דינה של מלחמה היא להילחם על יחוד השם. מי שנלחם עם כוונה בלעדית לקדש ש"ש "מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה" - ומכלל הן נשמע לאו. מי שנלחם עם כוונת כחי ועוצם ידי מסכן את עצמו ואת כולם.
וכאז כן היום, שומעים מה"מנהיגים" השכם והערב פטפוטי כפירה נוסח "כחי ועוצם ידי" ואין כמעט פוצה פה ומצפצף. ואותם מורדים בגלוי במלכות שמיים גם מקבלים כבוד מלכים במקומות מסוימים ששייכים לאנשים שצריכים לדעת את הבעייתיות הגדולה במתן כבוד ותהילה לאויבי השם הרומסים בריש גלי על תורתנו הקדושה. והדבר הוא לפלא בעיני איך שעצם ההשתייכות שלהם ל"שלטון ישראל" כבר מכשירה אותם בעיני רבים. אין זה אלא שה"לאומיות" מעבירה אנשים על דעתם. והוא רחום יכפר.
3] ברור שעבירות הורגות [ולכן חוזר הירא מעבירות שבידו]. ואין עבירה חמורה ככפירה בה'.
