וְתַמָּן חֲקִיקִין וּרְשִׁימִין כָּל אִנּוּן קָטוֹלֵי דִּשְׁאָר עַמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בְּהַהוּא פּוּרְפִּירָא. וְסָלִיק הַהוּא פּוּרְפִּירָא לְעֵילָא וְאִתְחַקַּק תַּמָּן גּוֹ פּוּרְפִּירָא עִלָּאָה דְמַלְכָּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְאַלְבָּשָׁא הַהוּא פּוּרְפִּירָא וּלְמֵידַן עַמִּין דִּכְתִיב, (תהלים קי) יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת. עַד דִּי אֲתָא וְנָחִים לוֹן וְנָחֲתִין עִמֵּיהּ (כמה) נְהוֹרִין וְעִדּוּנִין לְאִתְעַדְּנָא וְכַמָּה מַלְאָכִין וּרְתִיכִין עִמֵּיהּ. כָּל חַד וְחַד בְּמַלְבּוּשָׁא (נ''א ובידא דכל חד וחד מלבושא) לְאִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ כָּל אִנּוּן נִשְׁמָתִין דְּקָטוֹלִין וְתַמָּן מִתְעַדְּנִין כָּל הַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ סָלִיק וְנָחִית.
וְשָׁם חֲקוּקִים וּרְשׁוּמִים כָּל אוֹתָם הֲרוּגִים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים עוֹבְדֵי עַכּוּ''ם בְּאוֹתָהּ פּוּרְפִירָה, וְעוֹלָה אוֹתָהּ פּוּרְפִירָה לְמַעְלָה, וְנֶחְקָק שָׁם תּוֹךְ הַפּוּרְפִירָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִלְבֹּשׁ אוֹתָהּ פּוּרְפִירָה וְלָדוּן עַמִּים, שֶׁכָּתוּב (תהלים קי) יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת. עַד שֶׁבָּא וּמְנַחֵם אוֹתָם, וְיוֹרְדִים עִמּוֹ (כמה) מְאוֹרוֹת וְעִדּוּנִים לְהִתְעַדֵּן, וְכַמָּה מַלְאָכִים וּמֶרְכָּבוֹת עִמּוֹ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּמַלְבּוּשׁ [נ''א: וביד כל אחד ואחד מלבוש] לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם כָּל אוֹתָם נִשְׁמוֹת הַהֲרוּגִים, וְשָׁם מִתְעַדְּנִים כָּל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא עוֹלֶה וְיוֹרֵד.
לְגוֹ מֵהַאי הֵיכָלָא קַיְימֵי גּוֹ דַּרְגָא עִלָּאָה אִנּוּן עֲשָׂרָה רַבְרְבִין מְמַנָּן (כגון) רַבִּי עֲקִיבָא וְחַבְרוֹי. וְכֻלְהוּ סַלְקֵי בִּסְלִיקוּ. גוֹ אַסְפַּקְלַרְיָאָה דִּלְעֵילָא, וְנָהֲרִין בְּזִיו יְקָרָא עִלָּאָה. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב (ישעיה סד) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ:
לִפְנִים מֵהַהֵיכָל הַזֶּה עוֹמְדִים תּוֹךְ דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה אוֹתָם עֲשָׂרָה גְדוֹלִים מְמֻנִּים (כמו) רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. וְכֻלָּם עוֹלִים בַּעֲלִיָּה תּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁלְּמַעְלָה וּמְאִירִים בְּזִיו כָּבוֹד עֶלְיוֹן. עֲלֵיהֶם כָּתוּב (ישעיה סד) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ. [זוה"ק בראשית עמ' ל"ט]
-----------
מומר שנהרג על היותו יהודי אי הוי בכלל קדה"ש
כ"ד לחדש הרחמים התשנ"ח בבנ"י יצו"א מחיי חיים יכתב ויחתם לחיים את מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם ג"א חד מבני עליה כג"ת מוה"ר יצחק זילבערשטיין שליט"א רב ב"ב וראש הכולל יושב על מדין
אחדשכ"ג בידידות נאמנה, היום קבלתי פאקס מבני היקר מרא דאתרא ור"מ בקרית אונגוואר מכתב כת"י ממעכ"ג שליט"א על המכתב אשר כתבתי והגם כי אין הז"ג אמנם כיון שאנחנו מחפשים זכותים בפרט בזמנים האלו לפני יום הדין וכתב החרדים בהל' א"י דכל מי שלומד זכות תמיד על בנ"י נעשה מרכבה להשכינה לכן אמרתי אלך ללמד זכות לפני היום הגדול והנורא וכמו שאני מלמד זכות למטה כן ילמדו עלינו ועל כל ישראל זכותים מלאכי מעלה ונזכה בדין ולביאת משיח צדקנו בב"א.
על דבר אשר העיר בדבר חדש דמה שאמרו בגמ' סנהדרין דף מ"ז במת מתוך רשעו אין מתאבלין עליו ובגמ' שם מחלק רבא לאביי ואמר מי קמדמית נהרג מתוך רשעו למת מתוך רשעו מת מתוך רשעו כיון דכי אורחיה קמיית לא הוי ליה כפרה נהרג מתוך רשעו כיון דלאו כי אורחי' מיית הויא ליה כפרה, תדע דכתיב מזמור לאסף וגו' מאי עבדך ומאי חסידיך לאו חסידיך חסידיך ממש עבדיך הנך דמחייבי דינא דמעיקרא וכיון דאיקטיל קרי להו עבדיך, ואמר ליה אביי מי קמדמית הרוגי מלכות להרוגי ב"ד הרוגי מלכות כיון שלא בדין קא קטלי הויא להו כפרה ופרש"י הרוגי מלכות הני דעובדי כוכבים. ומעכ"ג מביא דנחלקו רבותינו הלבוש והש"ך ודעימייהו יו"ד סי' ש"מ במומר שנהרג ע"י גוים אי מתאבלין עליו ונחלקו בזה האחרונים ז"ל נמצא עכ"פ דא בפלוגתא שנוי' וא"כ הכ"נ האי נהרג בב"ב ר"ל ע"י הסקאדים עכ"פ לשיטות אלו בעי כפרה עדיין.
ולפענ"ד יש לחלק בין מומר שנהרג ע"י גוים פרטים בשביל שגנב או גזל עכ"פ בשביל חשבנותיו שהי' לו דאז בעינן שע"י סבלו שסבל מהגוים בהריגתו שלא מן הדין ושלא בצדק ובמיתה משונה נתכפרו לו עונותיו או שאמרינן עכ"פ הרהר תשובה ברגע אחרונה וכעין זה כתב בשו"ת מהר"ם שי"ק על דברת רבינו ורבן של כל ישראל מרן הח"ס לענין חילול שבת אי מותר לחלל שבת בשביל אדם שהוא מחלל שבת ר"ל. וכתב המרמ"ש דכל משומד אפי' בעת צרה הוא מהרהר בתשובה ועכ"פ. ניזל בתר רובא ונראה דדא הוא דעת הלבוש ורבינו הש"ך בסי' ש"מ ובסי' שע"ו ועיין שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב וז"ל ומה שכתבת' בהני דנהרגו מתוך רשעתן דמיקרי קדוש וחסיד אין הכ"נ קרא נמי כתיב נתנו נבלת עבדיך ומוקמינן בהני דנהרגין מתוך רשען ועיין א"ז הל' אבלות סי' תכ"ח באריכות וז"ל הא למדת דבין לאביי ובין לרבא מת מתוך רשעו לא הוי כפרה נהרג מתוך רשעו בידי עכו"ם הויא ליה כפרה כי פליגי בהרוגי ב"ד דלאביי לא הוי כפרה לרבא הויא להו כפרה ע"ש. והנה פשוט דכל הני ראשונים לא כתבו כלום מהרהור תשובה אלא מדין נהרג ע"י עכו"ם או ישראל דהא גופי' שנהרג ע"י עכו"ם מכפרת.
ומיהו לפענ"ד לדידן אין זה תלוי במחלוקת הלבוש והש"ך ודעימיה אלא יש כאן חילוק בין הרוגי מלכות להרוגי גוים ואינם מלכות או אפילו הרוגי מלכות אלא שלא נהרגו בשביל שהם יהודים אלא שנהרגו על רשעתם או על אחד מהרשעיות שעשו כגון שגנבו וכיוצא בזה, וע"ז נהרגו או בשביל ממון וע"ז נחלקו אי בעי הרהור תשובה או סגי בצער שנהרג וכמ"ש לשון הלבוש שם סי' ש"מ ס"ה יש אומרים שאם נהרג ביד גוים מתאבלים עליו שחזקה שהרהר תשובה אבל היכא שנהרג ע"י מלכות בשביל שהוא יהודי ולא בשביל איזה חטא שיש עליו זה ענין אחר שהוא גדר של קדוש השם וכל שנתקדש ש"ש על ידו זה בעצמו הוא הכפרה בעצמה.
ודין זה נובע מגמ' פסחים (נ' ע"א) מהא דרב יוסף בריה דריב"ל חלש ואיתנגיד כי הדר אמר שמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן מאן נינהו אילימא ר"ע וחבריו משום הרוגי מלכות ותו לא אלא הרוגי לוד וכו' ע"ש.
ובאגרת הרמב"ם מאמר קדה"ש ד"ה המין השלישי במדרגת הנהרגים וחשב כמו חנניה מישאל ועזריה ודניאל ועשרה הרוגי מלכות ושבעת בני חנה ושאר ישראל הנהרגים על קדושת השם הרחמן ינקום נקמת דמיהם בקרוב ובעדם נאמר אספו לי חסידי (תהלים נ' ה') וגו' ואמרו חז"ל (שה"ש ר' ב' ז') השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו' השבעתי בדורות של שמד בצבאות שעשו לי צביוני ועשיתי צביונם או באילות השדה ששפכו דמם עלי כדם צבי ואיל ועליהם הוא אומר (תהלים מ"ד כ"ג) כי עליך הורגנו כל היום ואיש שיזכהו האל לעלות במעלה עליונה כזאת כלומר שנהרג על קדה"ש אפילו היו עונותיו כמו ירבעם בן נבט וחבריו הוא בן עוה"ב ואפילו לא הי' ת"ח וכך אמרו ע"ה (פסחים) מקום שהרוגי מלכות עומדים אין כל ברי' יכולה לעמוד במחיצתם ע"ש.
הנה שחשב שם ר"ע וחבריו ות"ח וגם מי שאינו לא זה ולא זה אלא רשע כירבעם בן נבט וחבריו אפ"ה אין בריה יכול לעמוד במחיצתם ולא זכר ולא פקד דין של הרהור תשובה, ולפענ"ד פשוט דעקדה"ש מיירי בכל יהודי שנהרג במלחמה כזו והגוים זרקו הסקאדים להרוג יהודים בארץ ישראל בכל מקום שהם בשביל שהם יהודים והיהודים אינם בורחים שיש בידם לברוח ונהרגים בשביל שהם יהודים הרי זה בכלל מקדש השם, שמת ע"י מלכות של עכו"ם בשביל שהוא יהודי ואפילו שהוא מן הכת של ירבעם בן נבט וחבריו אבל מ"מ הוא בכלל עוה"ב ואין זה ענין שנהרג מגוים והוא עומד ברשעו שהביא הלבוש ז"ל כנלפענ"ד.
וחלוק זה מצאתי עוד מפורש במהר"ח א"ז סי' י"ד שחלק שם על מוה"ר שמרי' בר' חיים ז"ל שהורה שאין להתאבל על הקדושים שנהרגו ע"י גוים והאריך שם מגמ' סנהדרין ובמחלוקת אביי ורבא בנהרג ע"י גוים או מלכות של גוים בשביל רשעתו ולבסוף כתב וז"ל ושוב מצאתי שכתב רבינו זקני בקובץ שלו בשם ספר המקצועות וזה לשון רבנא זקיני שכתב בס' המקצועות מי שנהרג על ייחוד השם ועל קידוש השם ברוך הוא בין בשעת שמד בין שלא בשעת השמד כגון דאמרי ליה פלח לע"ז ואי לא קטילנא לך ומסר את עצמו למיתה ונהרג או נצלב או נשרף על יחוד השם כיון שקידש את השם בנפשו ובגופו כל ישראל חייבין להתאבל עליו ולקרוע ולהספידו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואשתו לא תנשא עולמית משום כבוד שמים ומשום כבודו וסיים בקובץ עכ"ל. הנה עשה שני חילוקין אחד בנהרגו ע"י גוים מתוך רשעו ומשום דלאו כי אורחייה מת הוי ליה כפרה ובזה תלוי כל המחלוקת בין אביי ורבא בגמ' סנהדרין שם ע"ש אבל במי שנהרג על קדוש השם בשביל שהוא יהודי הרי זה קדוש יאמר לו בכל אופן.
ולכן לפענ"ד האי גברא שנהרג מהסקאדים שהגוים שלחו על בני ישראל וח"ו להכחיד את כלל ישראל ואצלם אין נפ"מ אם יפול על שומרי התורה ומצות או במקום אחר שהרי שלחו לתל אביב ולב"ב ולשאר בכל מקום שיש יהודים א"כ הם ח"ו על הכלל כלו יצאו וכלם היו בכלל ואם נפל הסקאד מהגוים לפענ"ד הוא בגדר אחר ולא בגדר של הרוגי עכו"ם אלא מהרוגי עכו"ם בשביל שהם בני ישראל וכבר כתבתי שגם במלחמה האחרונה שנהרגו יותר מששת מיליאן קדושים מאחינו בני ישראל אפילו שלאו כל אחד הלך למסור עצמו אבל כיון שנהרגו כחלק מכלל ישראל ואותו רשע שפך חמתו על כל נפש מישראל ולכן בסתם ידוע ומפורסם שכל הרוגי הנאצים קדושים קרינן להו ואין פוצה פה ומצפצף ח"ו א"כ מי שמת תחת יד הרשעים ועל ידם וכיוצא בזה הרי הם כולם קדושים ובכלל גמ' פסחים כנלפענ"ד.
ומחמת כי אין הז"ג ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון הנני מוכרח לקצר והקוצרים אומרים יברכך ה' בברכת כוח"ט בספרן של צדיקים לחיים טובים ידידו דושכת"ר המעתיר בעדו לטובה ונא להזכירני גם בתפלתו הזכה, דברי אסקופה הנדרסת המצפה לישועת ה' בלב ונפש,
מנשה הקטן
---------
חידוש לומר שהנהרג בלי שום כוונה לקדש שם שמים נחשב קדוש.
