כשעה אחר רדת החשכה חצה אזרח אחד את הגן הציבורי שבשכונה בדרכו הביתה. לפתע שמע קול בכי חנוק מפאתי הגן... הוא אזר אומץ והתקרב. בחשכה הבחין בדמות ילד רובץ על ארבעותיו לי הגדר ובוכה.
ילד למה אתה בוכה?
שיחקנו... אני הייתי סוס קשור לגדר. כשנהיה חושך, הלכו כל הילדים הביתה והשאירו אותי כאן לבד.
האזרח התקרב ... והבחין בחשכה בחבל קשור יפה לגדר שאת קצהו השני אוחז הילד בין שיניו.
פתח את הפה, קרא האזרח כמעט בכעס. החבל יפול ותוכל ללכת הביתה.
אני לא יכול, גבר בכיו של הילד.
מדוע?
כי, כי אז לא אהיה סוס..."
והמסר הפסיכולוגי:
"כבילות עצמית כזו אינה נחלתו הבלעדית של ילד עתיר דמיון בן 8...
בני אדם הולכים ומדביקים לעצמם מרצונם החופשי איזו תוית, ואחר כך ידיהם כבולות".
