כשהתוכנית קורסת
הכרתי אדם שהיה מאוד מסודר. כל יום
היה מתוכנן אצלו בדקות: שעת הקימה,
זמן התפילה, סדר הלימוד, מספר הדפים,
זמן החזרה. הכל היה מתוזמן ומדויק
כשעון שוויצרי. הוא אהב לומר: "בלי
תוכנית אין הצלחה".
עד שיום אחד קרתה תקלה. בעיות
במשפחה, שינוי בסדריו- והתוכנית שלו
קרסה לגמרי. במקום להסתגל ולהתאים,
הוא פשוט... התפרק. "אם לא הולך לי לפי
התוכנית", הוא אמר בייאוש, "אני מוותר
על הכל. מה טעם בעבודה חצויה ולא
מושלמת?"
אותו אדם לא הבין אמת עמוקה שלימדנו
חכמי ישראל.
החכמה הנסתרת
התאמת המעשים לזמן ולמציאות - חכמה
בעבודת ה'
המעשים שאנו עושים צריכים להיות
מותאמים לזמן ולמציאות של אותו היום.
מה שנכון וטוב לעבודה רוחנית היום,
עשוי שלא להתאים ליום אחר. כל יום
מביא עמו נסיבות שונות, ולכן עלינו
להפעיל חכמה ולבחון את מעשינו בכליום
מחדש.
כך מבאר האגרא דכלה על הפסוק "לא
תעשון כן לה' אלוקיכם" )דברים יב, ד(:
"שמעתי הפסוק ברמז מקובל מצדיקי
הדור, דהנה יש בני אדם אשר חוק קבוע
להם כמה ילמדו וכמה יאמרו תהלים
וכיוצא, ואכלו את חוקם אשר ניתן להם,
ובדעתם שכבר נתנו להבורא המגיע לו,
ויתר היום הולכים בטל ומבקשים שכר
כפנחס. והנה המשכיל אל דבר אין לך יום
דומה לחבירו, ועת לפזר ועת לכנס,
לפעמים המעשה כזאת ביום זה הוא מצוה,
כגון שעושה הדבר בהצנע עבור כבוד שמו,
ולמחר אותו הדבר בעצמו הוא עבירה, כגון
שיגיע הדבר להתפארות וכיוצא".
איזה חידוש מפליא! האגרא דכלה
מתאר בדיוק את האדם שלנו - מי
שקובע לעצמו "חוק קבוע", משלים
את המשימות ואז חושב שסיים את
העבודה. אך החכמה האמיתית היא
להבין: "אין לך יום דומה לחבירו".
הפרדוקס של העבודה הרוחנית
"ואי אפשר לפרשה דבר כי המשכיל יבין
מעצמו. וזה באה אזהרת תורתינו לא
תעשון כן לה' אלקיכ"ם, ר"ל כדמיון הזה
ממש אותו ההנהגה, כי באפשר היום
המנהג הזה טוב ולמחרתו הוא בהיפך,
והבן".
הנה הפרדוקס: מה שהיה מצוה אתמול
- אותו בדיוק המעשה, באותה כוונה -
יכול להפוך לעבירה היום! לא בגלל
שהמעשה השתנה, אלא בגלל
שהנסיבות השתנו.
החכמה האמיתית
האגרא דכלה מלמד אותנו שני
עקרונות מהפכניים:
א. גמישות במקום נוקשות - החוק
הקבוע הוא אויב החכמה. מי שמסתמך
על "אני תמיד עושה ככה" מפסיד את
היכולת לראות מה הזמן דורש עכשיו.
ב. קשוב למציאות - "המשכיל יבין
מעצמו" - כל יום דורש התבוננות
מחדש. מה הנסיבות היום? מה המצב
הרוחני שלי? מה הצורך האמיתי של
הרגע?
מהתפרקות להתחדשות
אותו אדם שהתפרק כשהתוכנית לא
עבדה - הוא פספס את החכמה
העמוקה הזאת. במקום לראות בשינוי
הנסיבות הזדמנות לחכמה חדשה, הוא
ראה בזה כישלון. במקום לשאול "מה
ה' רוצה ממני היום, בתנאים החדשים
האלה?", הוא שאל "איך אני אמשיך
את התוכנית שלי?".
החכמה האמיתית בעבודת ה' היא לא
בקיבוע אלא בגמישות. לא בחזרה על
אותם מעשים, אלא בהתאמה מתמדת
למה שהזמן והמקום דורשים.
זוהי עבודה קשה הרבה יותר מלעקוב
אחר תוכנית קבועה. אבל זוהי העבודה
האמיתית - לחיות עם ה' בכל רגע
מחדש, ולא להסתמך על הנוסחאות
של אתמול.
